Serpent Axis
New member
לסיכום - מערכות יחסים במשחק
אני אקח צעד קדימה ואוסיף את מה שאני למדתי מהלקחים שלנו: מערכות יחסים רומנטיות במשחקי תפקידים זה דבר שדורש שחקנים בוגרים ורציניים, שניגשים לטווית היחסים האלה מתוך הבנה שמדובר במשחק, למערכת היחסים הזו לא אמורה להיות השפעה על יחסי השחקנים במציאות. כשזה נעשה בטוב טעם ובתיאום בין השחקנים למנחה, זה יכול לתרום למשחק ולעלילה ולגוון. כשזה נעשה גרוע, זה מערב שחקנים לא בוגרים שרוצים להכניס את מערכת היחסים למשחק כי "אני רואה זה אני רוצה זה". חוסר תיאום והסכמה בין השחקנים למנחה "כי המנחה הוא אלוהים" (או שטות-של-חנון-על-אגו-טריפ אחרת). זה נעשה כדי "להריץ דאחקות" או כי השחקן רוצה... אמממ, לשחרר מתחים ואין לו עם מי אז הוא מקווה שהמשחק יוביל לזה?
כבר אמרתי שיש טיפוסים שאני לא רוצה לשחק איתם. לדעתי, ניהול מערכת יחסים רומנטית בין דמויות דמיוניות זה לא וואו בכלל, אבל זה יכול לתרום לסיפור, למשחק התפקידים ואם זה נעשה בטוב טעם וזה מעשיר את העלילה ומהנה לשחקנים - תפאדל. אני חושב שיש אספקטים של מערכת יחסים רומנטית שלא צריך להיכנס אליהם בזמן המשחק (אני לא בא לפגישות של קבוצת פנלטהורן כדי לשחק שיחות אירוטיות), אבל באופן כללי זה יכול לשמש את המנחה ככלי להעשיר את המשחק. הכרתי פעם מישהי שמשתתפת ב"משחק חי של ומפאייר" שחזרה והבהירה שהיא הולכת לשם כדי לעשות דברים אחרים ולא כדי לשחק משחקי תפקידים (מתבגרים מטומטמים). אני שומע יותר מדי דברים שליליים ואפילו מצמררים על משחקים "חיים" בזמן האחרון. אגב דמויות אילמות, בכרוניקה לדוגמא שנמצאת בספר הליבה של V:TM (מהדורה ראשונה) שם, הייתה דמות אילמת שנמשכה לאחת מדמויות השחקנים. היא מסבירה את עצמה בעזרת פנטומימה (אלא אם כן הדמות יודעת את שפת הסימנים) והGhoul שלה עושה את רוב הדיבורים בשבילה. העניין הוא, שבאותה כרוניקה, יש סיבה לכך שהדמות תימשך לאחת דמויות השחקנים ולדעתי מארק ריין-האגן (שכתב והריץ את הכרוניקה במקור) עשה עבודה מעולה כשהוא כתב אותה -אבל אני לא אהרוס לאלו מאתנו שאולי עלולים לשחק בכרוניקה הזו בעתיד.
אני אקח צעד קדימה ואוסיף את מה שאני למדתי מהלקחים שלנו: מערכות יחסים רומנטיות במשחקי תפקידים זה דבר שדורש שחקנים בוגרים ורציניים, שניגשים לטווית היחסים האלה מתוך הבנה שמדובר במשחק, למערכת היחסים הזו לא אמורה להיות השפעה על יחסי השחקנים במציאות. כשזה נעשה בטוב טעם ובתיאום בין השחקנים למנחה, זה יכול לתרום למשחק ולעלילה ולגוון. כשזה נעשה גרוע, זה מערב שחקנים לא בוגרים שרוצים להכניס את מערכת היחסים למשחק כי "אני רואה זה אני רוצה זה". חוסר תיאום והסכמה בין השחקנים למנחה "כי המנחה הוא אלוהים" (או שטות-של-חנון-על-אגו-טריפ אחרת). זה נעשה כדי "להריץ דאחקות" או כי השחקן רוצה... אמממ, לשחרר מתחים ואין לו עם מי אז הוא מקווה שהמשחק יוביל לזה?