ממש. בדיוק היום סיימתי את העונה השניה. תקשיבו, הסדרה הזאת מטורללת על כל הראש, אבל כ"כ מצחיקה. ואני כ"כ אוהבת איך הם הולכים עם הטירוף של הקונספט עד הסוף, אבל ממש מתחייבים אליו, מהכותבים עד השחקנים. אם אני רוצה להגדיר את הסדרה עלו לי כ"כ הרבה השפעות, הרגיש לי כמו שילוב של קומיוניטי עם המקום הטוב, עם באפי עם משפחת סימפסון (העונות הטובות) ובטח עוד הרבה מאוד דברים שאני אפילו לא חושבת עליהם. מזמן לא צחקתי ככה מקומדיה וחשבתי שזה בעיקר מעיד כמה כאן 11 טובים לעשייה הישראלית וכמה הם מחוברים למה שקורה היום. כאילו תנסו בכלל להשוות סדרה כזאת למשהו כמו סברי מרנן או משהו, סדרות שרואים מהם את הבדיחות מקילומטר, ההומור של הסדרה כ"כ עכשיווי ולא מרגישה כאילו נשאר כמה עשורים מאחור. אחד הטאלנטים של הסדרה- אורי ורד שמשחק את בנץ התגלה, כמה מפתיע, כמשפיען רשת או איכשלא קוראים לזה שצעירים מתגלים עכשיו, והוא מחליק לתפקיד האקצנטרי והמוזר של בנץ כמו כפפה ליד.
מצד אחד יש פה חזרה לנוסחה קצת ישנה של 20 פרקים לעונה, והרבה פרקי "קונספט" שהם סטאנד אלון, אבל שהסדרה לחלוטין שמה את הטייק האישי שלה על טרופים מאוד ברורים בסדרות טלוויזיה (פה היא הזכירה לי את קומיוניטי). מצד שני יש בהחלט עלילה שגם מתמשכת, וצפייה בינג'ית לחלוטין עושה חסד עם הסדרה בגלל ששיש הרבה עלילה שמתמשכות, דמויות שחוזרות, גאגים חוזרים, גילויים מפתיעים שקולטים רק כשרואים את הסדרה ברצף. יכול להיות שצריך כמה פרקים להתרגל לטירוף שלה, אבל זה הדבר הכי גאוני שראיתי בשנים האחרונות. והכי חשוב- אין תירוץ לא לראות אותה כי כל הפרקים ביוטיוב לצפייה חוקית לחלוטין:
הנה העונה הראשונה. ובשביל השניה פשוט תחפשו ביוטיוב זה יתן לכם פלייליסט שלה.
בפרק הבא של רוקדים עם כוכבים, יהיה ריקוד עם חפץ, כנראה ראו את התוכנית מאה רקדנים שסיקרתי אותה בהרחבה כאן בפורום בשרשור דיוני סדרות #117 בתגובות #10, #22, #42 ו-#62.
www.tapuz.co.il
