דיון מפעם

אם פי 3

New member
בעצם מה שהוא אומר

זה ש"הרוכב הספורטיבי" (וההגדרה המופיעה היא כזו, שכל מי שחושב אחרת, בהכרח מגורש מהקטגוריה, כי הוא לא "אמיתי" - וכל מי שמראש הוא לא רוכב ספורטיבי, בכלל אין לו SAY בנדון) הוא כמו ילד בן שנתיים.
&nbsp
רואה רק את עצמו, רואה רק את הרגע הנוכחי, לא מסוגל לדחות סיפוקים או להתחשב.
לא רואה את מי הוא מסכן, לא רואה במי הוא פוגע (אפילו אם, במקרה הקצת-פחות-גרוע הוא פוגע רק בעצמו - עדיין הוא לא חיי ברְֱיק), לא מעניין אותו על חשבון מי באים הזמן והכסף שהוא מנצל לרכיבה - יש לו קופיקו, וזה הכי חשוב. בא לו מכת אדרנלין, אז הוא ירכב בכביש הציבורי כאילו הוא במסלול סטרילי.
&nbsp
גם אני רוכבת על אופנוע, למרות שיש בזה סיכון, הוצאה כספית, וזמן שבא לפעמים על חשבון המשפחה/ילדים. גם אני נהנית מרכיבה מדויקת, מהטיות, ממהירות (כל אחד ומה שמהיר עבורו), משיפור יכולות. אני לא דוגלת בהמנעות מלחוות את החיים רק בשביל לשמר את החיים.
&nbsp
ועדיין - כולנו עברנו כבר את גיל שנתיים, לפחות כרונולוגית. מותר להתחשב, מותר להוסיף שיקולים אחרים לחיים מלבד "בא לי, עכשיו ומיד". מותר להתפשר קצת על רמות האדרנלין ולחשוב גם על בטיחות.
&nbsp
ומי שלא - לעיתים קרובות מדי, משלם את המחיר. הוא, ובני ביתו, וחבריו - וגם מעגלים רחבים יותר, כמו קהילת האופנוענים כולה, או אדם אחר שנפגע או מי שפגע בו והמעגלים שסביבו.
אבל מה אכפת לו?
&nbsp
כי מי שחי על הקצה, מתישהו גם יפספס אותו, ויפול לתהום.
ואפשר לראות יופי של נוף, גם כשעומדים חצי מטר מהקצה (לא אמרתי 10 ק"מ...). אבל נכון - אז אין את האדרנלין של "אולי אני אפול"...
&nbsp
&nbsp
&nbsp
*** אני לא מתייחסת לאף אחד ספציפי, חי או מת. בטח לא לסיפור האחרון שלא יודעת עליו כלום. רק לנאמר בכתבה, וקצת "ידע כללי".
 

BlueFairy10

New member


בעיניי הדבר שקול לרצון לעסוק במקצוע שאין לו אופק תעסוקתי במדינה הזאת, כמו למשל ביולוגיה ימית. מעט מאד משרות יש בתחום הזה, הרבה פחות מכמות הבוגרים של הפקולטה הרלוונטית במכמורת בכל שנה. אפשר לבחור לשלם על התואר, מתוך הבנה שמיד בסיומו תצטרך לבחור לך תעסוקה שלא קשורה לתואר או לעבור ללמוד מקצוע חדש. או לחכות 20-30 שנים שמישהו ימות כדי שיתפנה איזה תקן.

אי אפשר להיות בארץ רוכב ספורטיבי באמת, כי אין איפה.
זה לא מפריע ליבואנים ולרוכשים לגלגל כספים על אופנועים שיכולים לחצות את המדינה מאילת עד מטולה בשעתיים.

הבחירות שאנחנו עושים בחיים אמורות להיות מושפעות משיקולים שונים, כשלטעמי גם "בא לי" הוא שיקול לגיטימי.
השאלה היחידה היא המינון של השיקול הזה בתוך כל השאר.
 
קצת פרפורציות

ראשית ברצוני להבהיר שניסיתי לתאר את המתחולל בראשו של הרוכב הספורטיבי כתופעה אנושית. תופעה זו יכולה להופיע גם אצל אנשים נורמלים לחלוטין בעלי אחריות חברתית ואישית גבוהה בדרך כלל.
נכון שבקרב הרוכבים הספורטיבים ישנם כאלה חסרי כל אחריות והתחשבות חברתית, אבל אלה מעטים מאוד. היתר חושבים שהם בשליטה, בטוחים שהם נמצאים חצי מטר ואף יותר מהקצה של המצוק וכך הלאה המחשות על הפער הקיים במודעות של כל אחד מאיתנו לגבי יכולתו האמיתית.
אני טוען שרוב הרוכבים הספורטיבים הם לא סוציופתים. מי שרוצה לאמץ גישה ביקורתית קיצונית כלפי קבוצות בחברה שלנו, לא חייב לעצור רק אצל הרוכבים הספורטיביים. אפשר לבחור למשל את רוכבים האופניים ברחובות העיר ובאמצעות דמגוגיה ודמיון מפותח להפוך אותם לפסיכופטים חסרי כל אחריות חברתית.
אתן דוגמא:
היום רכבתי לתומי בכיכר המדינה בואכה רחוב ויצמן, במטרה להמשיך במעגל עד ז'בוטינסקי. בעודי נע במהירות של כמה עשרות קמש"ים, אני מבחין ביעלת חן בשמלת קיץ דקיקה רוכבת על אופניים במעבר החציה של רחוב ויצמן, כלומר, חוצה את הכביש שניצב אליי, אבל לא בדרכי.
ברגע שהגיע הנערה אל אי התנועה שבין המסלולים, פנתה בחדות ימינה וירדה אל מעבר החציה שחוצה את כביש הכיכר, אל מרכז הכיכר. הפעולה המפתיעה הזו חייבה אותי לבלום חזק מאוד, עד נעילת גלגל אחורי, כדי לא לדרוס אותה. תוך כדי שהיא משלימה את החציה אני קולט שהיא עשתה זאת במודעות מלאה. אני קובע את זה על-פי קור הרוח שהפגינה למרות חריקת הצמיג, ולפי זה שהיא אפילו לא הפנתה ראש אל הכביש בזמן החציה. המסר שהיא העבירה בזמן החציה היה ברור: "זכות המעבר היא שלי, ואתה תעצור לי בין אם בא לך או לא. תמות"
עכשיו כל מי שרוצה להתנפל עליי ולהטיף לי שצריך לרכב יותר לאט בקרבת מעברי חציה מוזמן, אין בעיה.
גם מי שרוצה להגן עליי מוזמן להסביר את הכשל במחשבה של רוכב האופניים שנע במהירות כפולה עד משולשת מזו של הולך רגל, ומתנהג במעברי חציה כאילו הן צומת, כאילו הוא לא מחוייב לעצור על שפת המדרכה, או לפחות להאט, כדי לוודא שהוא לא מפתיע את הנהג במהירות שלא אופיינית למעברי חציה.
מי שרוצה יכול לקרוא לבחורה הזאת סוציופטית חסרת אחריות, אחת שעלולה לסבך בחור טוב כמוני בתאונת דרכים שתושיב אותי בכלא ותשלול ממני את הרשיון, ותותיר את המשפחה שלה אבלה ואומללה עד סוף ימיה. ועל מה? על התנהגות חסרת אחריות במעברי חציה!
אני לא מכיר את הבחורה הזאת, ולכן אני לא ממהר לשפוט אותה ולהעניק לה תארים מהחוג לפסיכולוגיה של ההוא החכם שמזלזל בי. מה שברור לי זה שהיא לא מודעת לסיכון שהיא לוקחת על עצמה, היא כנראה לא הקדישה מעולם מחשבה לנקודת המבט של הנהג בכביש. אין לי גם ספק שהיא אכלה את מנת החרא שלה מנהגים ישראלים שלא נותנים זכות קדימה במעברי חציה. בשלב הזה של ניתוח הרוכבת אפשר לעצור ולסכם שהיא כפי הנראה חסרת מודעות לסיכון. אין לי מספיק נתונים עליה כדי לקבוע שהיא פסיכופטית, או מפגרת, או חסרת אחריות בהגדרה.
אני גם די בטוח שאם אצליח לקבל את תשומת ליבה המלאה, אצליח גם לשכנע אותה שהחיה הכי חלשה בג'ונגל לא יכולה לקחת צ'אנסים מול חיה חזקה ממנה, זה פשוט לא הגיוני. ולכן, גם כשהצדק המוחלט איתה, כדאי לוודא שנהג או הרוכב שאמור לתת זכות קדימה, מאופס ועושה את זה באמת. כי אם הוא לא, היא יכולה לקחת את הצדק שלה איתה לקבר ולהגיש שם את התלונה.
 

RIDE TO LIVE

New member
בעצם מה שהוא באמת אמר זה


"אבקש ממי שלא חווה רכיבה ספורטיבית של ממש, על אופנוע ספורט של ממש, עם ברך על האספלט של ממש, על רקע יללת מנוע ספורטיבי עתיר הספק של ממש, שיחדל ממאמציו להבין את המניעים של רוכבי ספורט להסתכן על הכביש".
דווקא את זה פספסת ?

ולא, אין לזה קשר לגיל שנתיים, שלוש או ארבע ורבע.
 

מיצו

New member
יכול להציע הצעת ייעול?

לינק לדברים המקוריים של פרדר, פה בתפוז.
 

noy fb 22

New member
זה לא בדיוק דיון. בסה"כ מדריך רכיבה וותיק מאוד מאוד, הדפיס

את מה שהוא חשב לנכון להדפיס.
אני משער שעמוק בפנים, אילו אינן בהכרח מחשבותיו האמיתיות. בעיקר משום שמה שמודפס הוא לא אחיד, מפוזר ואפילו, גם קצת הזוי. למשל: ש"על פי הניסיון והידע שלו"...מתקיימים בעולם מפגני אש חיה ( אפילו כאלגוריה...) "ברחובות". נו באמת !?
מי שמצטלם עם ברך על הכביש (על ג'יקסר עתיק) בהטייה שהיא כולה...40 מעלות (ראו את המרחק של המרפק מהכביש!), מפגין משהו אחר. משהו שאינו בדיוק מתלכד עם מה שמצפים מ"מסבירן" מנוסה האמור לספר לנו למה בכלל, חלקנו רוכב על אופנועים ספורטיביים.
הקטע הוא, שהוא לא ממש יודע לייצג את ה"רוכב הספורטיבי". הוא כן יודע
לתאר לנו כמה ממאפייניו של הערס המצוי (איתו הוא נתקל ביום יום כבר שנים ארוכות), שיוצא לכביש עם ה RRRR החדש שלו ועם אפס ידע, אפס אינטליגנציה, אפס ערכים וכמעט תמיד גם עם אפס השכלה פורמלית בראש. 3 קורסים אינם מפצים על חלל ריק בין האזניים.
שום ברברת באנגלית דוגמת ה RUSH וה ZONE לא באמת מקנה לנו או לו עצמו, כרטיס כניסה להיכל המקודש והמסתורי אותו הוא מכנה בתואר ההירואי "קסדתו של הרוכב הספורטיבי". אעלק!
מי שמהמר על חייו בנס הרים, אינו רוכב ספורטיבי.
מי שמהמר בכלל על חייו, אינו שום דבר ספורטיבי. נא לא להתבלבל: ספורט אתגרי איננו הימור על החיים!!! בכל ענפיו השונים והמגוונים, כרוך ידע רב וצורך קריטי ללמוד אותו.
זה איננו המצב לגבי מי שבא "על הברך" בסיבוב עיוור, כשלהבי גדר ההפרדה\בטחון, מלווים אותו בחיוך מרובה שיניים מושחזות.
לא כול מי שרוכב על אופנוע ספורטיבי גדול, חייב להיות נגוע ואכול בשטויות שתוארו כאן. לא כול רוכב כזה, "זקוק ליכולת לדעת לצחוק על עצמו" .
יש אופנוענות שפוייה!
יש אופנוענות ספורטיבית שפוייה!
מי שדווקא מחפש רוחניות תחרותית המשולבת בהדחקות ושאר החרטא, שינסה להכנס למוחם של חורחה, מרקז ורוסי האחד והיחיד. שם זה עולם אחר.
אנחנו לא שם ושיפסיקו ל"נתח" אותנו בקשקשת "רוחנית". יש בעולם שפע של מדינות תרבותיות יותר מאיתנו (בלא מעט תחומים), שבהן אין מעלים על הדעת שרוכבי אופנועי ספורט הם "מתאבדים על הגדרות" או אנשים חסרי אחריות.
חלאס! רכיבה ארוכת שנים אינה ערובה להבנה גורפת של הרוכב האחר!
 
איזו תרבות דיון מחורבנת יש לך, פשוט ייאוש!

הלו, י., זה בסך הכול דיון בפורום חברתי!
אתה יכול להביע את הדיעה שלך והיא יכולה להיות מנוגדת לחלוטין לדעתי, אבל מדוע אתה מוצא לנכון לגלוש לפסים אישיים והשמצות?
מה גורם לך להתנשא מעליי ולהטיח בי כל-כך הרבה עלבונות בתגובה אחת?
למה אתה בוחר להתייחס לנושא תוך שאתה מגמד אותי מכל בחינה אפשרית: מזלזל בי כרוכב, בז לניסיון שלי בתחום בכלל ובמגע שלי עם אלפי רוכבים בפרט, מגדיר את מה שאני כותב כהזוי, כברברת, מפרש עקום את האנלוגיה בה השתמשתי ועושה ממנה אלגוריה, ובכלל מוציא את כל דבריי מהקשרם רק כדי להביע את דעתך המלומדת והנחרצת?
אתה יודע מה, אל תענה...
 

Aricc

New member
חבל שטרחת לענות

מקצוענות, תחושת שליחות חינוכית והגינות אינם חיסון מפני זיהומים, יצירת חייץ עדיפה.
גילוי נאות, אני נוהג להקשיב לגידי פרדר ומשתדל להבין וללמוד ואין שניה להשפעתו המצטברת עלי, הלוואי שתתעצם השפעתו עלי גם בתחום הסובלנות.
 

noy fb 22

New member
תרבות דיון איננה הכנסת כמה שיותר סילופים למה שכתבתי. תרבות

איננה התבכיינות פומבית אחרי שאתה משחרר לאוויר את הדעות שלך.
דווקא ממך, עם המוניטין רב השנים שלך, יכולת הרכיבה (הספורטיבית) האישית וההשפעה שצברת בכול שנים שבהן אתה מלמד, מצופה שתתיחס בזהירות עצומה למה שאתה מפיץ בקרב ציבור הרוכבים!
כשאתה כותב משהו, זה:"פרדר אמר"! זה רחוק מלהיות "דיון בפורום חברתי".
אנחנו לא מחליפים מתכונים לאפיית עגיות תה! דווקא בגלל שיש לך כה הרבה רוכבים הקשובים לדבריך, אתה אמור להזהר שבעתיים.
אם אינך יכול לקבל את חום הביקורת, אל תהיה במטבח. איש לא גימד אותך, זלזל בך, זלזל בנסיונך (העצום) או בלה בלה בלה...הוציא את דבריך מהקשרם בשביל
להשוויץ! בסה"כ אמרתי לך שמה שכתבת , עלי אינו מקובל כלל ועיקר.
אני מכיר אותך עוד מאז שחזרת ארצה מארה"ב, אחרי שהשתתפת לא פעם שם, במרוצים אמיתיים במסלולים של ממש. היית אז היחיד בארץ.
מעולם לא זלזלתי בך. אל תמציא לי עכשיו הסטוריה שלא היתה. זה שאתה מהווה אלמנט חשוב ומרכזי באופנוענות שלנו, כולם יודעים. אבל, אין זה אומר שאסור למתוח עליך בקורת או לחלוק עליך. היו לי אין סוף מחלוקות מרות עם ה"אורך", ידידנו המשותף ולא פעם "חטפתי" ממנו באבי אבי. אז מה? התלוננתי על תרבות הדיון שלו?
יכולת פשוט להתמודד עם דברי ומצידי, להטיח בי את כול מה שבא לך. אבל אין זה נכון לצפות, שכול מלה היצאת ממך, אמורה לזכות בהסכמה גורפת.
 

omkgu

New member
כולנו נוטלים סיכונים

כל רכיבה היא סיכון, וכל יציאה מהבית, גם במג״ח 7, היא מסוכנת.
כל אחד מנהל את הסיכונים כראות עיניו, יש כאלה שרוכבים לאט, יש כאלה שרוכבים על קאסטומים, יש כאלה שמממגנים עצמם ועושים כל שבוע קורס רכיבה ויש כאלה שהחליטו שהסיכון שהם לוקחים שווה את התמורה שהוא מספק., ברכיבה ספורטיבית בכביש הציבורי.
&nbsp
ברמה האישית, אני חושב שהם עושים נזק לענף, אבל זכותם כאינדיווידואלים לקבל על עצמם סיכון שכזה.
 

אם פי 3

New member
כולם לוקחים סיכונים, כל הזמן

אי אפשר להמנע מזה, ואני מסכימה איתך שלכל אחד יש קווים אדומים במקומות אחרים.
במאמר הזה, הוא מציג את רוכבי הספורט ככאלו שמונעים אך ורק על ידי הקופיקו שלהם, בלי שום אחריות אישית או אחרת.
&nbsp
 
למעלה