דיון חדש.
השירשור הקודם הביא אותי לבחון שוב את רעיון ההתפתחות הרוחנית. מהי התפתחות רוחנית?מי מתפתח?האם יש משהו שמתפתח?או שמא להתפתח פירושו ליצור דבר מה במקום שלפני כן הוא לא היה?כיצד נוצר דבר כזה?מה ההשלכות של יצירה שכזאת?האם התפתחות רוחנית באמת מגיעה built in עם ערכים מסויימים?האם הציפייה לאותם הדברים או תרגול שלהם למפרע תוך אמונה שכך צריכים להיות פני הדברים עשויה להוביל להתפתחות?עשויה לעכב אותה? האם תרגול למפרע של דברים מסויימים עשוי ליצור באדם צד שכל קשר בינו לבין התפתחות רוחנית אמיתית הוא מקרי בהחלט? סתם עוד שגעון של האישיות,נטייה בכיוון מסוים?ואם כן,כיצד ניתן להימנע מכך?על סמך אלו קריטריונים ראשוניים? אם האדם נולד טבולה ראסה,וכל רושם שהוא מקבל מהמציאות פשוטו כמשמעו מגיע אליו ללא בחירה,מה יקבע את ערכיו האמיתיים?מתי תהיה לו בכלל אפשרות לראות את העולם דרך עיניו שלו? אני מעלה זאת שוב כאן,משום שלפתע שמתי לב עד כמה דיון על התפםתחות משום מה מקושר בדרך כלל לערכים מסויימים בקשר של אחד לאחד. נניח ומצאנו מישהו מפותח רוחנית,וודאי היה רואה את העולם בעיניים מסויימות,כביטוי של איזשהם ערכים כלשהם. אולם אם מצאנו אדם שיש לו ערכים כלשהם שאולי מבטאים השקפת עולם של אדם שעליו אומרים שהוא מפותח או שהוא בא ממסורת עתיקה שעוסקת בהתפתחות,האם זה אומר בהכרח שהוא מפותח? הרבה שאלות,לא בטוח שעל כולן יש תשובות,אבל זהו פורום ובעיני הוא נועד לתת השראה לרעיונות מסויימים ולא ממש להיות פלטפורמה ייעודית להתפתחות עצמה. בואו נמשיך את הדיון כאן ונעזוב את אחינו הצמחונים והטבעונים לנפשם כרגע. בכל מקרה,אני מגדיר התפתחות בפונקציה של יכולת עשייה.אם יכולת העשייה של האדם גדלה,אני מניח שהוא מתפתח.לכן הגדרת התפתחות מבוססת אצלי על הכרת "העבר"(דע מניין באת),הביטוי של ההתפתחות הוא בהווה(דע לאן אתה הולך)כאשר אדם יודע להעריך את עצמו כראוי(לא מתוך שיגעון גדלות המוביל לצדקנות)ואינו מנסה לכפות את דעתו על האחרים, ולבסוף,כל מעשיו נעשים "לשם שמים"(דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון) זאת ההגדרה שלי ואינני מרחיב אותה בכוונה תחילה.מה דעתכם?
השירשור הקודם הביא אותי לבחון שוב את רעיון ההתפתחות הרוחנית. מהי התפתחות רוחנית?מי מתפתח?האם יש משהו שמתפתח?או שמא להתפתח פירושו ליצור דבר מה במקום שלפני כן הוא לא היה?כיצד נוצר דבר כזה?מה ההשלכות של יצירה שכזאת?האם התפתחות רוחנית באמת מגיעה built in עם ערכים מסויימים?האם הציפייה לאותם הדברים או תרגול שלהם למפרע תוך אמונה שכך צריכים להיות פני הדברים עשויה להוביל להתפתחות?עשויה לעכב אותה? האם תרגול למפרע של דברים מסויימים עשוי ליצור באדם צד שכל קשר בינו לבין התפתחות רוחנית אמיתית הוא מקרי בהחלט? סתם עוד שגעון של האישיות,נטייה בכיוון מסוים?ואם כן,כיצד ניתן להימנע מכך?על סמך אלו קריטריונים ראשוניים? אם האדם נולד טבולה ראסה,וכל רושם שהוא מקבל מהמציאות פשוטו כמשמעו מגיע אליו ללא בחירה,מה יקבע את ערכיו האמיתיים?מתי תהיה לו בכלל אפשרות לראות את העולם דרך עיניו שלו? אני מעלה זאת שוב כאן,משום שלפתע שמתי לב עד כמה דיון על התפםתחות משום מה מקושר בדרך כלל לערכים מסויימים בקשר של אחד לאחד. נניח ומצאנו מישהו מפותח רוחנית,וודאי היה רואה את העולם בעיניים מסויימות,כביטוי של איזשהם ערכים כלשהם. אולם אם מצאנו אדם שיש לו ערכים כלשהם שאולי מבטאים השקפת עולם של אדם שעליו אומרים שהוא מפותח או שהוא בא ממסורת עתיקה שעוסקת בהתפתחות,האם זה אומר בהכרח שהוא מפותח? הרבה שאלות,לא בטוח שעל כולן יש תשובות,אבל זהו פורום ובעיני הוא נועד לתת השראה לרעיונות מסויימים ולא ממש להיות פלטפורמה ייעודית להתפתחות עצמה. בואו נמשיך את הדיון כאן ונעזוב את אחינו הצמחונים והטבעונים לנפשם כרגע. בכל מקרה,אני מגדיר התפתחות בפונקציה של יכולת עשייה.אם יכולת העשייה של האדם גדלה,אני מניח שהוא מתפתח.לכן הגדרת התפתחות מבוססת אצלי על הכרת "העבר"(דע מניין באת),הביטוי של ההתפתחות הוא בהווה(דע לאן אתה הולך)כאשר אדם יודע להעריך את עצמו כראוי(לא מתוך שיגעון גדלות המוביל לצדקנות)ואינו מנסה לכפות את דעתו על האחרים, ולבסוף,כל מעשיו נעשים "לשם שמים"(דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון) זאת ההגדרה שלי ואינני מרחיב אותה בכוונה תחילה.מה דעתכם?