ס'קטע../images/Emo3.gif
שזה אחד הדברים הכי יפהפיים והכי מקסימים, הפיצול הזה בלוציפר, קולות יפהפיים, שמיימיים שמקיפים אותך כשאת הולכת עם המוזיקה הזו ביום מלא עננים אפורים ומחייכת, ועכשיו כשזה נבנה לכדי דמויות ממש, הדיעות הן אחרות. או שזה קשה לעיכול מדי, או שזה פשטני מדי או שזה פשוט וואט דה פאק היא רוצה מאיתנו עם כל הפרצופים והפיאות והתלבושות. עכשיו כתבת כאן את הבסיס בעצם: שזה משהו שתמיד היה בה. וזה כל כך יפה. היא לא רק ישות אחת. אף אחד מאיתנו לא. [טוב, אני חייבת להכניס: we all mad here, hehehehe |הכובען המטורף שיחיה|]. אולי היא פשוט נותנת לזה את כל המקום שהיא זקוקה. או שישנתי פחות מדי שעות שוב.