הבעיה הבסיסית עם ההשערה מאחורי השיטה הזו
זה שהיא מתנגשת עם חוק שימור האנרגיה, שהוא חוק פיזיקאלי.
ההסבר בכתבה כיצד השיטה עובדת, טוען שהחמצן העודף שמוכנס בנשימות החזקות, מפרק את השומן למים + CO2, שלאחר מכן מסולקים מהגוף. בעיה בסיסית עם הטענה הזו, היא שפירוק השומן (מולקולה עתירת אנרגיה), למים וחמצן, משחרר כמות גדולה מאוד של אנרגיה. לאן הולכת האנרגיה הזו ?
יש בגוף תהליך שמפרק מולקולות שומן (נקרא Beta Oxidation), בסופו של דבר למים ו CO2, אבל, האנרגיה לא נעלמת לשום מקום, אלא בזמן פירוק חומצת השומן, האנרגיה עוברת למולקולות ביניים שהופכות לעתירות אנרגיה בעצמן.
אז גם אם הכנסת עודף חמצן בנשימה הייתה מזרזת את תהליך ה Beta Oxidation, עדיין, האנרגיה שהייתה משתחררת בתהליך, היתה בונה מולקולות עתירות אנרגיה אחרות, שסביר והיו בונות מחדש את חומצות השומן (מכיוון ששומן הוא מאגר האנרגיה העיקרי של הגוף, ולכן מולקולות עתירות אנרגיה שקיימות בגוף, פשוט הופכות לשומן).
תיאורטית, יש דרך מסוימת שהשיטה הזו של נשימות היתה יכולה לעבוד, וזה אם הנשימות הללו היו מעלות את אחוז מפרי הצימוד במיטוכונדריה של תאי השומן. מפרי צימוד גורמים לכך שהאנרגיה שמשתחררת בפירוק מולקולות עתירות אנרגיה, תהפוך לחום (ולא לבנית מולקולות עתירות אנרגיה חדשות). העניין הוא שבגוף של אדם בוגר, מפרי צימוד כמעט ולא קיימים (קיימים בגוף של תינוק, לשם שמירת חום גופו, אך לאחר מכן כמעט ונעלמים), ואני בספק גדול מאוד אם כמה נשימות יחזירו אותן ברמה כזו שיובילו לפירוק שומן כל כך נרחב. זה פשוט נשמע לא סביר.
עוד אפשרות לכיצד השיטה הזו עבדה למי שהשתמש בה, זה שהנשימות הללו גרמו בדרך כלשהי לירידה בתיאבון, ולכן להכנסת פחות אוכל לגוף.
בלי בדיקה מדעית מדויקת של אדם שעושה את הנשימות הללו, פשוט אי אפשר להכריע מהן הסיבות לירידה במשקל (אם הסיפור הזה בכלל לא מצוץ מהאצבע).
