דוד המלך לא היה חרמן.

[תרנגולת ערומה]

../images/Emo12.gif דווקא איפה שיש ../images/Emo73.gif אין כביש.

 

[עפרונית מהודרת]

... ואחרת גם

לא היה קורא לעצמו פגע רע.

 

[מניקור לקרפיון]

בעיה קטנה

יש בעיה קטנטנה שקשורה ל"מכונני תרבות" אליהם מתייחסים "בכובד ראש" : לא קוראים אותם. אני, למשל, אימצתי את יחס המורים שלי לתנ"ך : מכובדות משעממת. לקח לי זמן רב להשתחרר מיחס הכבוד ולהתחיל לקרוא תנ"ך ואז ראיתי שהתנ"ך לא מתייחס אל עצמו "בכובד ראש". אגב: מהי נימה קורקטית? אילו אמרה המורה שדוד המלך היה "שטוף זימה" במקום חרמן האם אז היו המבקרים נרגעים?

 

[יוסי ר1]

למניקיון, ראה תשובתי לפר"ס.

התנ"ך מתייחס לעצמו בכובד ראש. גם אם פעמים יש בו לשון היתול או לעג, עדיין לשונו מוקפדת, גם כשהביטויים שפלים - במקום להגיד "כוס אמא שלך" (ויסלחו לי כבדי הראש, אין זו לשוני בד"כ) התנ"ך נוקט בלשון "...ולבושת ערוות אימך". יחי ההדל הגדול. נימה קורקטית, היא לדון בדברים לעמקם ולרחבם, כאשר מה שבמרכז תשומת הלב הוא התוכן ופרשנויותיו האפשריים, ולא רדידות הלשון, הקלילות בה אפשר לסכם נושא, במילת גנאי או כינוי אחד, שהוא כאילו ממצה, אבל בעצם נותן מסקנה רדודה ולא דיון שלם שאפשר לדון בו. קח את דוגמת דוד, היו גם בפורום הזה וגם בפורום תנ"ך הרבה דיונים (טעונים) על אפיו של דוד. עבור עליהם, וראה את רבגוניות הדעות שאפשר לפתח בנושא גישתו לנשים. יותר מעניין מסתם לקבוע "חרמן" ולעבור לדמות הבאה.

 

[תרנגולת ערומה]

../images/Emo45.gif קל למשוך בני כיתה י"א

ע"י דיבור "בשפה שלהם"- דוד היה חרמן, בת שבע היתה כוסית ואוריה היה פראייר. החכמה היא לדעת לעניין אותם בלי לדבר בשפה נמוכה, וכך אולי למשוך גם אותם למעלה. הומור אינטיליגנטי ומתוחכם יותר מתאים לשימוש בכיתה מהומור נמוך, גם אם הוא לא גורר שאגות צחוק אלא רק חיוך. פעם לימדתי כיתות שהגיעו למרכז מדעים, והתלמידים כל הזמן דיברו על פד"ח. כששאלתי מה זה הם אמרו שזה קיצור של פחמן דו חמצני, והמורה הסבירה שזה יותר פשוט להגיד מ-CO2. מעניין מה יותר קל- להגיד CO2, או לספוג צחוק מזלזל בפרצוף כשתגיע לאוניברסיטה ותגיד שם פד"ח.

 

[Sea Urchin]

לי, דוקא היתה מורה לתנ"ך

שדברה בשפת רחוב: פעם תלמידה בקשה ממנה רשות לצאת לשתות, אז היא פנתה לכיתה ושאלה "עוד מישהו צריך לשתות, פיפי, קקי, לאכול?". אך למרות זאת היא לא משכה אותנו.

 

[תרנגולת ערומה]

המורה שלי להיסטוריה

היה מתחיל כל שיעור במילים: "מי שלא רוצה ללמוד, יכול לצאת לשחק באחו". ואכן יצאנו.

 

[Sea Urchin]

חוסר אחריות

ואם היה בא הזאב?

 

[תרנגולת ערומה]

הוא לא יצא לאחו, הוא נשאר בכיתה

כי הוא היה המורה.

 

[mucool2]

וואו! היה לכם אחו!

 

[eliUSA]

ולא סתם אחו

אחו ל שלוק או אחו ל בלטה

 

[החטא והשופטת]

המורה שלי לתנ"ך

היה קורא לנו מיי דיר, מיי רפת, מיי לול.

 

[mucool2]

פדיחות ../images/Emo67.gif

 

[ixmix]

תוכן וצורה.

גם אם לא ראוי בעיני שמורה תסתפק בתיאורו של דוד כ"חרמן" גרידא, ואני במידה רבה מתקומם נגד זילות השפה הנהוג במקומותינו ופשה זה מכבר בבתי הספר - עדיין אני חושב שראוי, נכון ומוסרי להתייחס לפועלו של דוד המלך תוך בחינת חסרונותיו, ניצול הנשים שלו, ייצרו שהביא אותו למעשים איומים, הזימה שהיתה סביבו עד סוף ימיו. במילים אחרות - הצורה שבה העבירה המורה את התוכן, איומה בעיני כמורה. התוכן עצמו? - סתם דל וחלקי, גם אם אפשר לראות מנין בא.

 

[יוסי ר1]

מסכים עם דבריך.

הדגמתי זאת למעלה בהתיחסות למשמעות הכינוי "זונה" לרחב, וארחיב כאן לגבי דוד. זה שבמשפחתו של דוד לא היה חסר ליבידו, רואים גם בעין בלתי מזויינת, ומפלי אותי שתמיד נטפלים דווקא לדוד. לשלמה בנו היו 1000 (!!!) נשים. אף אחד לא טורח לשאת טרחן ומשאן של אלף נשים רק מטעמים פוליטיים. אמנון בנו חשק בתמר אחותו, אדוניה בנו חשק באבישג סוכנתו, אבשלום בנו שכב את נשיו (של דוד) לעני השמש, ולדוד עצמו היו 18 נשים, אחת מהן היא בת שבע אשת אוריה, ואין צורך להרחיב. השאלה המעניינת היא לא רק אם בני דוד נתנו לגנים הג'ינג'יים להשפיע, אלא מה עוד אנו אמורים לזכור מהם. האם סיפורי בית דוד הם עוד רומן רומנטי, או שיש שם אנשים גדולים שפעלו גדולות, שזכרון פעלם משפיע לאורך אלפי שנים, והם אך מצדיקים את דברי חזל באבות "כל הגדול מחברו ייצרו גדול מחברו". אני הייתי מצפה מהמורה לעמוד על הדרך בה התנך מציג את האספקטים המנוגדים באישים רבגוניים הללו, איך הם עצמם רואים את עצמם בעיניהם, (דוד עצמו כותב על כך דבר והיפוכו, רואים כמה יחסו לעצמו הוא דיאלקטי!), איך ומדוע חזל והפרשנים מתארים ומסבירים את שכתוב. בקיצור, חוץ מגיחוך על חרמנות, אפשר להוציא מהטקסטים המון דברים מעניינים, לא יבשים אלא רעננים, וחבל שמורים מניחים לעצמם להגרר לפופוליזם בעיני תלמידיהם, ולפספוס חלון הזדמנויות ללמד אותם משהו מעניין ומועיל.

 

[אטיוד5]

אם כבר מצטטים, ועוד במרכאות, אז ...

"כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו."

 

[יוסי ר1]

צודק במאתיים אחוז, גם המקור בבבלי

סוכה ולא באבות ככה זה כשמצטטים מהזיכרון, ולא מוודאים בכתובים... אז לקראת ראש השנה, אנא מכל מי שפגעתי בו בנלוזותי, מחילה...

 

[תם ונישלם]

לא יצרו ולא נעליים

מנהג התקופה אז היה שלשליטים היו הרבה נשים, וככל ששליט היהעשיר יותר וחזק יותר ניו נשין רבות יותר. אני מניח שאלף נשותיו של שלמה היו רק משל

 

[יוסי ר1]

../images/Emo3.gifלא יכול להיות!

אתה אומר שאלף נשותיו היו רק משל, אבל כתוב במפורש "וַיְדַבֵּר, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל; וַיְהִי שִׁירוֹ, חֲמִשָּׁה וָאָלֶף". עתה צא וחשב, אם אלף נשים הן משל אחד, כמה נשים היו לו אם מיוחסים לו שלשת אלפים משל? 3000000? נדמה לי שגם עבור שלמה זה מספר מוגזם במקצת...

 

[נץ666]

לך תדע

יחלק ב- 366 [ כי הקפיד במצוות יום כיפור] אח"כ חלק ב- 24 יוצא ששלוימה היה צריך ביממה לספק עונתן של קרוב ל- 342 נשים. אבל וכיוון ששלוימלה היה אהוב אלוהים*, החכם מכל אדם אני מניח שזכה גם ליתרונות בתחום הטטוסטרון והזקפה ובכלל. מתי הוא הספיק למלוך, למשול, לחבר את משלי-שיה"ש וקוהלת? לשלמה ולאלוהים פתרונים. --------------------- * יודגש מיידית שהכותב אינו מאמין באלוהים יותר משהו מאמין בזווס או באודין או בזאב.