דוד, בתשבע, ומאיר שלו

[אטיוד5]

שלש עשרה דקות?

 

[גנגי]

אפילו בניקוד מלא

כותבים "שלוש עשרה" בתוספת ו'. סמוך עליי.

 

[אבישג הנמושית]

שמת לו בחומש. בחומש שמת לו.

 

[אטיוד5]

בטן רכה לא היתה לי מזמן.

 

[אבישג הנמושית]

לא באה לך הפרשנדתא?

נסה לקסאונדמוריץ!!! להרצת קרביים לשינוס מתניים להתרת הרצועה איפה השרותים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[אטיוד5]

מי זה מוריץ?

סבתא שלי היתה משתמשת בשזיפים מהולים. אפרופו שזיפים (שתמיד באים ביחד עם משמשים בראש שלי), תגיד, משמש זה מלשון להשתמש?

 

[אבישג הנמושית]

אני לא מדבר איתך עד שאתה לא לומד

עברית. מה זה מהולים? איזה מהולים בראש שלך? מעולים!!! מעולים!!!

 

[אבישג הנמושית]

מקס ומוריץ, אתה לא מכיר? לא יכול לה

יות!

 

[אבישג הנמושית]

מרוב עצבים על סבתא שלך

רק עכשיו שמתי לב שיש לך גם שאלה. טיודי, שאתה תשאל שאלה כזאת? לא ציפיתי: מישמש זה בא מלמשמש. עומדת אשה בכרמל מול הדוכן וממשמשת במישמשים מישמוש של ממש. פונה אליה הדוכנאי באדיבות מעושה ואומר: גבירתי הטובה אם אני ממשמש ככה באוצרותייך כשם שאת עושה באוצרותי הרי את אביונה בתוך דקה. עכשיו תהיה אתה האשה ותענה.

 

[אטיוד5]

אם אני האשה ...

ישר אני עונה - שזוף שזיפך ונשתזף בזיפזיפ. אבל אני לא אשה.

 

[גנגי]

הייתי ישר מזמינה אותו לבוא איתי

הנה. עברית כזאת? ועוד מנחם אביונה? רק מה, דקה? אינעל אביו. שיחליט, הוא עם היד על הסטופר או על המישמיש?

 

[יוסי ר1]

בשוק הכרמל? לו אני אשה, הייתי

עונה למנוול "ילה ילה, לך תחפף! לך תפר ת'אבנונה ותנאץ ת'חגב!" . . . . "גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ, וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב, וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה" (קהלת י'ב ה')

 

[אטיוד5]

מקס ומוריץ

היו רחוקים לי מלקס-אונד-מוריץ. חשבתי לי, שמי יודע, אולי באמת היה בזמך איזה משלשל שכזה.

 

[אטיוד5]

תרגע. שזיפים מהולים ...

לא עברו את חווית בריתו של אברהם. סה"כ טבלו אותם, בין אם מעולים הם בין אם לאו, במים. המהדרין טובלין ביין.

 

[אבישג הנמושית]

ככה אתה מכיר אותי?

אתה רוצה שאני אביא לך תיכף במוגגית? אה?

 

[אטיוד5]

לאאא, לאאא

רק לא במוגגית, אנא. מתנצל מראש ומחומשי.

 

[אטיוד5]

עלי

הכל עלי. ממתי אני כותב בנִקוד מלא? רק לפעמים, בלחץ ההמונית הזועמת.

 

[יוסי ר1]

בא נעשה סדר. את הטענה ל13 בעילות

מביאה הגמרא, לא התנ"ך עצמו. יש כמה קצוות לא סגורים בסיפור התנכי שדורשים פשר כלשהו, והגמרא קושרת במכה אחת את הקצוות, והרווחנו גם כמה פרספקטיבות על הדמויות המככבות בסיפור. מה רע? להלן דברי הגמרא: "אמר רב יעקב א"ר יוחנן אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדניה מותרת לשלמה דמלך היה ומלך משתמש בשרביטו של מלך ואסורה לאדניה דהדיוט הוא אבישג מאי היא דכתיב (מלכים א א) והמלך דוד זקן בא בימים וגו' ויאמרו לו עבדיו יבקשו וגו' וכתיב (מלכים א א) ויבקשו נערה יפה וגו' וכתיב (מלכים א א) והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סוכנת ותשרתהו אמרה נינסבן אמר לה אסירת לי אמרה ליה חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקיט אמר להו קראו לי לבת שבע וכתיב (מלכים א א) ותבא בת שבע אל המלך החדרה אמר רב יהודה אמר רב באותה שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות" (סנהדרין, כב,א). יש כמה שאלות שצריך לתת שם תשובה: מה עניין היופי של הסוכנת? מדוע המלך קורא לבת שבע בבהילות? מדוע מציין הכתוב שבת שבע באה החדרה? ההסבר שהגמרא בוחרת, הוא שדוד הבין שמתחילים לחתור תחת כסאו (אדוניה רוצה למלוך), כי סבורים שהוא הפך להולך בטל. מן הסתם הגיע גם אליו הפרשנות לשמועה ש"המלך לא ידעה" (את אבישג). דוד, מטעמו עמו, מחליט להמשיך לשמור על תומתה של היפיפיה אבישג, ולהוכיח את אונו באשתו (עכשיו החוקית) בת שבע. הוא קורא לה החדרה, ולעניה המשתאות של אבישג, הוא מבצע 13 ביאות רצופות, שגורמות כל אחת לבת שבע לקנח במפה (צר לי אם הטעיתי אתכם במתפחת. אילו היו מפו, כראוי לאונו של המלך). למה דווקא 13? כנראה שזה מספר טוב לפחות כמו 7. ואולי בכל זאת הוא התעייף בדרך לח"י.

 

[mucool2]

../images/Emo124.gif גנגי!

 

[אבישג הנמושית]

חכה שנייה, היא עסוקה.

מנגבת לפני שתכניס למגרה.