דוד, בתשבע, ומאיר שלו

[masorti]

אתפ = אתם

 

[יוסי ר1]

דוד, בתשבע, ומאיר שלו

חזרתי זה עתה מכנס במרכז לאתיקה בירושלים, כנס שענינו "אמת ושקר על בריאותם של מנהיגים". ההרצאה השניה, של מאיר שלו, התמקדה בעיקר בסיפור המפורט של זיקנתו של דוד, כפי שזו מופיעה בתחילת ספר מלכים א'. הסיפור על המלך שלא חם לו, ואף הפתרון של אבישג השונמית, היפה בבנות ישראל, לא הועיל לו לחממו.המעוניין יקרא את רוב ניתוחו של שלו בספרו "תנ"ך עכשיו", שנזכר בפורום מספר פעמים. מה שרציתי להביא בפניכם היא טענה שהעלה שלו, שעד כמה שזכור לי לא הובאה בספרו, על סדרה של מחלת דוד. לפי שלו, תחילת התדרדרותו של דוד היא בחטא בתשבע. מחלה שהחלה כמחלה מוסרית, התגלגלה למחלה פיזיולוגית - אין אונות - שמתוארת ביחסיו עם היפיפיה אבישג - "והמלך לא ידעה", ובריפיון מנטאלי, של מלך שאינו יודע מה קורה בממלכתו, וכולם חותרים תחתיו. שלו הביא שישה מאפיינים לגדולתו של דוד, מארפינים שנראה כי נלקחים ממנו לאחר חטא בת שבע. אהבתי את הקשר ששלו מוצא בין מחלה פיזית, לחטא המוסרי שמוליד אותה.

 

[גנגי]

תרשה לי להוסיף

שהפרשנות לא רק יפה אלא גם אופה. כלומר, יש לה בסיס במציאות. אלא שאני לא הייתי קוראת לזה "עונש" אלא "רגשי אשם". בכל מחלה קשה מעורבים המון גורמים, חלקם פיזיים וחלקם נפשיים, ויש לאלה גם לאלה חלק בהתהוות המחלה ובהתפתחותה. קח לדוגמה את הסרטן שאנחנו מיטיבים כל כך לפתח אצלנו במשפחה: אצל אמא שלי הוא נתגלה לראשונה חצי שנה אחרי מותו הפתאומי של אבי. מקרי? לא נראה לי, בעיקר כשאצל אחותי הוא נתגלה בדיוק חצי שנה אחרי תאונת דרכים קשה מאוד ובעלת השלכות לטווח ארוך שעברה בִּתה, ואצל אמא שלי הוא נתגלה בשנית שבועיים לאחר מותה של אחותי (מאותו סרטן שהזכרתי לעיל). אצלנו במשפחה מסתובב להנאתו (ושותה בירה) גן של אותו סרטן, אבל לדעתי הוא יכול לבוא או לא לבוא לידי ביטוי, והשאלה אם יבוא או לא תלויה אולי גם בטראומות נפשיות ובחוויות קשות, שעשויות לגרום להתפרצותה של המחלה או לזרז אותה. דוד לקה באימפוטנציה (זאת מחלה בכלל?! לא ידעתי), וזה ודאי מתבקש שפרשנים דתיים, כמו גם ספרותיים, יראו בזה עונש על שחמד אשת-איש ושלח את אישהּ אל מותו, אבל מבחינה רפואית / פסיכולוגית הקשר בין מעשיו לאימפוטנציה שלו היה מתואר, מן הסתם, במילים "רגשי אשם" או "מועקות נפשיות" ולא "עונש". זאת, כמובן, אם לא לוקחים בחשבון את גילו המופלג, שגם הוא היה עשוי להשתלב בסבך הנתונים שגרמו לו לאינאונות, מה שהיה מפשט את הבעיה מאוד...

 

[יוסי ר1]

דוד היה בן 70 בערך, ומנהיגים בגילו

היו ששמרו על מלא כוחם. התנ"ך מעיד על משה כי "לא כהתה עינו ולא נס ליחו" גם בגיל 120, וכלב בן יפונה מעיד על עצמו בגיל 85 כי עוד כוחו במלחמה כפי שהיה בגיל 40. גם חזל לא יכלו לקבל שדוד, המלך שהיה גבר גבר, בתאום יגלה רפיסות, ומספרים לנו כי משמעות הציווי שדוד צווה "קיראו לי לבת שבע" , הוא שדוד בעל את בתשבע 13 בעילות רצופות לעיני אבישג, כדי שזו תבין כי הוא אינו שוכב עמה לא מטעמי אין אונות. (13!!!!) (אגב, שלו עורר גלי צחוק כששיער, שאבישג סיפרה לאחר מותו של דוד, שעכשיו היא מבינה את האבחנה בין היה לי העונג להכיר ובין היה לי הכבוד להכיר). אני מקבל בהחלט את הניתוח שלך, ואכן דוד עצמו אומר בתהילים "הן בחטא ייחמתני אימי", כלומר הולדתי בחטא, מהותי היא חטא. את זה אומר כנראה אדם שאינו מקבל בקלילות את האמרה ש"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". לעניין המשפחולוגיה שהעלית, מה אתם עושים תחרות עם איוב?! אם כן, יהי רצון שתתקיים בכם אחריתו של איוב, שעלתה על ראשיתו...

 

[גנגי]

מתחרים בסוסים, לא באיוב, אתה יודע..

אבל לעניין החשוב באמת - השלושעשרה פעמים האלה (שמעניינות אותי מאוד), תסלח לי, אבל את זה חז"ל אמרו ולא העדה שעדותה פסולה מראש בלאו הכי (אבישג), כך שזה רק מחזק את דעתי שכל עניינה של הדת הוא במין. מה להם ולאיך וכמה הוא עשה מה שעשה (או לא)? מניסיוני - רק מי שלא עושה בעצמו מתעניין כל העת במה שאחרים עושים. אבל רגע, עוד לא נרגעתי: שלושעשרה פעמים רצופות?! נערה הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי כפלא הזה. אולי באמת צריך להגיע לגיל שבעים כדי להתבעל ממספרים כאלה (שום דיסקלוד, רבותיי). ואולי הוא ניסה שלושעשרה פעמים ברציפות להכניס את האלמנט ולא הלך לו, מה אני יודעת. ואולי - כמו בסרט האמריקקי האינטלקטואלי "FIFTY FIRST DATES", הוא פשוט איבד את לא רק את הזיקרון אלא גם את הזיכרון, ופינטז את הפעם הבודדת שוב ושוב 13 פעמים... מה שנאה זה שלפלישתים הוא כרת את העורלות כי הבטיח לשָאול, אבל בסוף רואים שעם כל הכבוד, מילה שלו זו לא מילה.

 

[יוסי ר1]

חזל דייקו בתיאור: באותה שעה קנחה

בת שבע בשלש עשרה מטפחות. כל הסברות שלך על נסיונות נפל, נופלות מאליהן.

 

[גנגי]

נו, אם הייתה לה כזאתי שפעת

אז היא בטח לא יכלה לשתף פעולה עם הגיא-אוני הזה.

 

[יוסי ר1]

רק מחזק את דעת חז"ל לגברותו ואונו

המתפרץ. אם הוא מסוגל 13 פעמים עם מי שאינה יכולה לשתף פעולה, שערי בנפשך מה היה הולך שם אילו היא היתה מנסה גם לגרות אותו מעט? ליטול חלק בחגיגה?

 

[גנגי]

פלא שהוא מת בסוף?

 

[גנגי]

פחחח.. עכשיו תפסתי שבכלל

היא קינחה בשלוש עשרה מטפחות כי כמו כל פולנייה טובה גם היא נגעלה פשוט מהרעיון שיהיה ריח, או חמור יותר, כתם. מה, כולנו מוניקה סקס?

 

[masorti]

אתפ סתם מסבכים את החיים...

נאמר במפורש "והמלך דוד זקן, בא בימים" + התיאור שכל הזמן קר לו. גם ההדגשה "בא בימים" וגם ענין הקור מדגישים שהוא היה זקן עם סימני זקנה אופייניים, אז בכלל לא פלא שכבר לא היה יכול לשכב עם אבישג, ולא צריך לחפש מניעים של עונש על חטא מוסרי. ההדגשה של "והמלך לא ידעה" באה מסיבה אחרת לחלוטין. היא נועדה להסביר כיצד מעז אדוניה בן-חגית לבקש משלמה (בפרק ב') את אבישג. אילו דוד היה שוכב עם אבישג היה בכך משום הפרת המצווה של "ואיש אשר ישכב את-אשת אביו ערות אביו גלה מות-יומתו שניהם דמיהם בם". היות ודוד לא שכב עם אבישג, אז טכנית אדוניה יכול לבקש אותה לעצמו.

 

[יוסי ר1]

אבל לא סתם קר לו. בתנ"ך לא מתארים

תופעות סתם. יש עוד כמה אישים שהגיעו לגיל מופלג, ולא זכינו לתיאור החוליים שלהם. אם יש לו תופעות זקנה, כנראה שזה בגלל חטא. אז יש שפירשו בגלל כנף המעיל שדוד כרת לשאול, ויש שמפרשים שתופעות הזקנה הן מידה כנגד מידה על חטאיו כהולל. היית נואף? תמות בידיעה שגם עם מלכת היופי אינך מסוגל...

 

[masorti]

בזה אנחנו חולקים...

המקרא תיאר את חוליי הזקנה של דוד כי רצה להדגיש את ענין זקנתו. אין שום סיבה להניח שהוא סבל מראומטיזם בגלל חטאים שחטא בצעירותו.

 

[שבולת ירוקת העין]

מניין הפסקנות הזאת

מה שאתה אומר ומה שאומר יוסי ר שתיהן פרשנויות אפשריות לנאמר בפסוקים. ולהגיד שסיפור מקראי מצביע על כך שאדם סובל ממשהו בגלל חטא שחטא - זה לא דבר כל כך מופרך.

 

[masorti]

אני מסתמך על התער של אוקם...

כשהמקרא רוצה להבהיר שמחלה באה כתוצאה מחטא, הוא עושה זאת בגלוי. כאשר אין שום עדות בפשט של הכתוב שמחלות הזקנה של דוד נובעות מחטא, אני מניח שהן נובעות רק מזקנה. הענין הוא שקודם הפרשנים קבעו עקרון תיאולוגי (מופרך) שגדולי האומה חייבים להישאר בשיא בריאותם עד זקנה מופלגת, ואח"כ הם חיפשו סיבות מפולפלות כדי לתרץ מדוע יש בתנ"ך דוגמאות הפוכות.

 

[יוסי ר1]

צר לי לחלוק עליך הפעם. תער אוקם לא

יעבוד כאן , ולו מהסיבה שאסור להתגלח בתער

ואם להשיב גם בטענה ענינית, אין לי ספק כי מקרא אינו יוצא מדי פשוטו. חובה עלינו בראש ובראשונה להבין ולקבל את הפשט כפי שזה אמור להיות מובן בקריאה אינטואיטיבית של האדם הממוצע, ואל לנו לחפש הסברים שאינם מתבקשים מהטקסט, כשאנו רוצים להבין מה הפשט. אבל, אחרי הפשט, אנו מחפשים האם לא אין רבדים נוספים של פירוש, רבדים מוכמנים, שהוסוו ביד אמן, ושנשכיל להגיע אליהם אם נחפש זוויות קריאה נוספות. אם אתה מוכן לקבל שמסר מסויים יכול להיות רמוז כתשבץ, כאשר עליך לאסוף את חלקי התצריף ולשלבם יחד, הרי תקבל תמונות נוספות, שאין לי ספק בלגיטימיות של חיפושן. כך תוכל למצא את הערכת התורה להתנהגותו של יעקב - אם תקרא את תאורי אפיו בכך שהוא מרמה את אחיו, ואח"כ שותף ברמאות אביו, וסופו להיות מרומה על ידי לבן, ועל ידי נשותיו, ועל ידי בניו. לשיטתך, אילו אירועים נפרדים, ואין קשר בין רמאות לבן לרמאות יעקב. לשיטת חיפוש הרבדים, מוגש לפנינו סיפור בהמשכים, שמוסר ההשכל שבו הוא מידה כנגד מידה - מי שמרמה, סופו שירומה. מי שמצדיק את רמאותו, סופו שירומה בידי נבל חלקלק ממנו, שיצדיק את רמאותו עשרת מונים. אז אם טורחים לספר לנו על תחלואי המלך דוד הזקן, ומשרבבים לשם יפיפיה, ומפטירים בדרך אגב שלא קויימו ביניהם יחסים, נראה לי שהכתוב זועק שיחפשו בו משמעות, מעבר למילים עצמן.

 

[masorti]

אין דין יעקב כדין דוד...

אצל יעקב הענין פשוט... המודל המשפחתי בבית יצחק ורבקה היה של שקר ותיחמון. אז ברור שכך נהגו גם יעקב ועשו בבגרותם. וכך גם נהג לבן (שהרי ממי בדיוק קיבלה רבקה מלכתחילה את הדוגמא?) הרובד אינו מידה כנגד מידה, אלא פשוט תיאור של משפחה שלמה שהיחסים הפנימיים בתוכה הם לא-משהו. בוא ונגיד שבימינו לא מן הנמנע שהחמולה היתה בטיפול השירות הסוציאלי. אצל דוד אין המשכיות לענין, ולכן תיאורו כזקן ואימפוטנט הוא פשוט תיאור של מלך זקן ואימפוטנט.

 

[אלי ו.]

אני נוטה להסכים ולהזכיר גם

שעונשו של דוד כבר נקצב (שמואל ב י"ב).

 

[גנגי]

מי קצב את עונשו?

הנשיא קצב?

 

[סי מניה המקורית]

גנגי, לשנינות שלך אין שני!