יום הזכרון ליום העצמאות תשס"ז.
"קנה אתה את הבשר, אתה הרי מבין בזה - יחזירו לך". אף פעם לא באמת מחזירים הרי. קניתי ב - 500 ש"ח בערך. החזירו 200 אולי. נו, טוב, לקחתי בחשבון. אני מתוקתק. מאוד. הזרקנים מסביב יודעים שיש על מי לסמוך. חבל. רוצה פעם שידאגו לי. רוצה את אמא. איזו המצאה זו הורים. אזור בית שמש. עם ישראל חורך את פרותיו בעדנה. הכבשים פועים והשיירה מנפנפת. מחשבות גזעניות מתרוצצות בראש. מצפינים מעט למקום שקט. דרך בורמה מתעתעת בנו בקרבתנו. טיפוס על חורש הררי. ישיבה על דרדר ושמיר, גם שית, גם סלעים. תחת תפוס עד עכשיו. לא לגילי. אני אוהב דתיים לאומיים מתונים. אני המנפנף. פלא איך קיים עוד הזן שאוהב "וול דן". פשוט רוצחי בשר לשמו. כמות ענקית של כנפיים שהשריתי ב - 3 מרינדות שונות. קצת שירי ארץ ישראל. לד. חסרה אצבע ברגל. פעם שיחקתי איתה את המשחק 9 אצבעות לי יש . באמת. תמיד מידרדרים לשיחות "סקס". גועל נפש. משימות של גיל 15. בצופים. מתי אנשים אם בכלל יוצאים מזה? לא ללכלך. בשום אופן. אני ב"תשובת המשקל" על שנות החרדיות. 4 דגלים על רכבי. שניים עפו עם הרוח. רוח החג. מחרבנים בשטח. אח"כ מכסים את הכלימה. תמיד יש גם זוג. שמתלטף. גם בבית, לבד, בלא עיניים זרות ששוזפות הם מתלטפים או שזו "הצגה" לעיננו? לך תדע. גם לא מעניין. טוב להם הרבה יותר מלנו הרווקים. גם רע להם הרבה יותר מלנו הרווקים. העולם מסריח. גם סלט האפונה שר. הכינה. באמת. סקירה כללית על הישבנים הנשיים. לא משהו שאתה יוצא עליו למלחמת מגן. אני קצת בצד. מעשן המון. תמיד יהיה/תהיה מישהו/מישהי שיעירו לי על זה. אמש הייתי בבית כנסת. תפילת הלל חגיגית. לא יצא לי בדיוק 25 שנה לעשות זאת. חבל לי שאני מפסיד בטלוויזיה את המטס. אני תינוק. אף 16 מגיח מולי ברעש צורמני ונורא - עושה לי את זה. בפרט אם הוא "משלנו". של הסורים פחות. הרבה פחות. גם חידון התנ"ך. לרוב – אני "מנצח" את המתמודדים. ככה גם ב"מיליונר". חכם גדול מכורסאות הסלון. שם, באולפן ירעדו לי הביצים אולי. אולי לא. אני הרי לא שם על אף אחד, אף פעם. בביטחון העצמי שלי הרי אפשר לקנות את גיידמק. פעמיים. מה איתו באמת? יש את האירוע הדוחה בגני יהושע? הפכנו למדינה של שנוררים מסריחים שמחכים למשיח/לאב הגואל/ לזין גדול/לאלוהים/לרבין/למשהו שינער אותנו סופסוף. ויציל. ויגאל. לא יגאל עמיר חלילה. מה קורה איתנו? ואיפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן? ולמה חצי מהן צמחוניות והחצי השני נראות כמו מחסלי רפתות? א. הביא קלפים. ישחקו הנערים לפנינו. מישהי נזכרת בהודו. יש משחק כזה של סטלנים שנקרא "יניב".יבול. הכל נובל לי. לא הפרס. הכמילה. הרומן החדש. הדוקטורט. כשמריר לי אני משליך גם על אחרים. לא מאמין לשמחתם. חרא קטן שכמותי. אולי אנשים כן מאושרים? מישהי אומרת שילצין נפטר. לא זכרתי אם כואב לי משום מה, או שחשבתי שהוא נפטר כבר לפני עשור. י. שוב מציע לי להקים קבוצת תמיכה. זה משעשע אותי. אני צריך קבוצה שלמה שתתמוך בי. כל עוד בלבב פנימה לא אבדה תקוותינו. ארץ ציון ירושלים. למה לעזאזל גם בטקסים רשמיים אף אחד לא יודע את הטקסט הנכון? לא "וירושלים", אלא "ירושלים". אני מיסיונר של העיר הזו. היפה בערי תבל. מצד שני עם מה אני משווה? איפה כבר הייתי? בגדרה? יללה מפנים. למה איש לא הביא מנה אחרונה? גם זה אמור היה להיות עלי? שוב המחשבה שאם אני לא מארגן משהו שוב דבר לא ידפוק. מזכיר לעצמי את ההורים שלי. גם הם חשבו ככה פעם. רוח קליל תוקף. מחר (כלומר היום) אצטנן. הכנה לשפעת? יותר מ - 7 שנים לא הייתי חולה. טאצ' ווד. אבל איזה ווד? הכל התפחם במדורה. אין את מה לתפוס. ומה שנכנס ליד - משחיר. גם החולצה הלבנה שלי. פיזור.ש. אומרת שהמשחק של הפועל ים מכבי הוא מחר. היא טועה, אבל את זה אני אדע רק למחרת. אני מוריד חלק מהחוגגים פה ושם. הביתה. טלויזיה אין לי. גם לא חשק לכתוב לפני 4 חודשים נחשפתי לפרופופול. קסם של חומר. אתה לא ישן. אתה אין. זו חוויה חדשה למישהו שהוא תמיד יש. ממש אין. שינה לי את התפיסה לחלוטין לגבי המוות. גם לגבי החיים באופן ידוע. אני רגוע הרבה יותר. וגם עם טעם תפל בפה. כמעט קבוע. מתקשרים להודות לי. לי? לא אני ארגנתי. כן, אבל השקעת ועשית אווירה. אני? אווירה? שכבתי בצד ושתקתי רוב הזמן. אולי זה מה שנדרש ממני? גם טוב. מישהו הזכיר את בשארה. היש לזה בעולם עוד? נמאס. מאוד. חגים זה לבורגנים שעובדים וכוספים לחופש. אני בחופש נצחי וכוסף לעבודה. גם לאישה טובה. אבל, עתה, כשאני מרוקן לגמרי מה יהיה לי לתת לה? אני יודע שיש עוד אנשים שזקוקים לי. זה מטעין במעט כוח. כמו הפחד המתמוסס בעורקיו של מ"פ בגולני עת הוא הולך באומץ כשאחריו שובל של פקודים בלילה לבנוני אפל, התולים בו עיניים מאמינות. סומכות. מחר יהיה יום חדש. כך אומרים בקולנוע. לך תאמין להוליווד.
