דבי מעצבנת אותי!
אני יודעת שדובר כאן הרבה בפורום עליה, אבל אני באמת לא מסוגלת להבין אותה או להתחבר אליה.
תעזבו שברגע של משבר, היא צעקה על הבת שלה במונית. לא צריך לקרות, אבל אפשר להבין לאור הלחץ שבמירוץ. לפעמים כשעצבניים הפה מדבר יותר ממה שהוא צריך.
משגע אותי שכל פעם שהבת שלה מתמודדת עם קשיים, רואים אותה צוחקת! לא מצליחה להבין את זה! את השמחה לאיד הזאת! בפרק הזה, היא הייתה מאושרת שלה אין שערות ולבת שלה יש. והיא גם אומרת למורטת "הנה תראי, פספסת כאן". הבת שלה מתפתלת מכאבים, והיא עומדת מהצד כולה שמחה ואומרת: "מזל שלי אין שערות!"
ובפרק בספרד של האנקיוויזציה, אחרי שסוף-סוף עם המון תמיכה מדנה היא הצליחה לשלוף פרק, היא הייתה כל-כך שמחה שהבת שלה תקבל בהפוכה ותעמוד עם דליים כבדים עשר דקות! נו, באמת! הבת שלך
רוב האימהות, כמו שאני מבינה, היו בוכות או לפחות עצובות שלבת שלהן כואב כל כך. הן בוודאי היו מנסות לנחם ולתמוך.
אני יודעת שדובר כאן הרבה בפורום עליה, אבל אני באמת לא מסוגלת להבין אותה או להתחבר אליה.
תעזבו שברגע של משבר, היא צעקה על הבת שלה במונית. לא צריך לקרות, אבל אפשר להבין לאור הלחץ שבמירוץ. לפעמים כשעצבניים הפה מדבר יותר ממה שהוא צריך.
משגע אותי שכל פעם שהבת שלה מתמודדת עם קשיים, רואים אותה צוחקת! לא מצליחה להבין את זה! את השמחה לאיד הזאת! בפרק הזה, היא הייתה מאושרת שלה אין שערות ולבת שלה יש. והיא גם אומרת למורטת "הנה תראי, פספסת כאן". הבת שלה מתפתלת מכאבים, והיא עומדת מהצד כולה שמחה ואומרת: "מזל שלי אין שערות!"
ובפרק בספרד של האנקיוויזציה, אחרי שסוף-סוף עם המון תמיכה מדנה היא הצליחה לשלוף פרק, היא הייתה כל-כך שמחה שהבת שלה תקבל בהפוכה ותעמוד עם דליים כבדים עשר דקות! נו, באמת! הבת שלך
רוב האימהות, כמו שאני מבינה, היו בוכות או לפחות עצובות שלבת שלהן כואב כל כך. הן בוודאי היו מנסות לנחם ולתמוך.
