פעם...
כל שיחה עם מישהו חדש היתה מתחילה עם רשימת הפחדות, אני לא אוהבת צמוד, ואני לא אוהבת שמציקים לי, יש לי חברות, יש לי חיים, עבודה, ילדים, כביסה... הכל רק כדי שיבינו שאיתי אין מצב להתמסרות מוחלטת... לא פעם אמרו לי למה את מתחילה בכלל זוגיות אם את לא מוכנה לתת כלום מעצמך? אז לא הבנתי.. כבר הרבה זמן שאני מבינה... כל ההפחדות האלו... הן סתם כלי תפל שלנו כדי לא להתמודד באמת.. רוצים אבל לא רוצים. מכירה את זה שאת מבטיחה לילדים לעשות גואש באמצע הבית, ולא ממש רוצה... איך את מחכה לשניה שבה הם לא יתנהגו בסדר וישר תשלפי את "אם ככה אין גואש"? זה בדיוק אותו דבר... בכאילו רוצים ומסכימים... ומנסים להכשיל את זה ללא הפסקה העיקר למצא את התירוץ הנכון... ככה אי אפשר לבנות חומה וגם לא מערכת יחסים....