גריני כתבה למטה

Mאיה

New member
אהבתי את התשובה שלך,

ועם זאת אני חושבת שרוב האנשים קשה להם להתמודד עם הכעס. קשה להם בגלל הסביבה. יש להם יותר מידיי כאב בפנים מכדי להתמודד עם הסביבה גם כן. אני גם חושבת שזה בא בשלבים, אולי לא אצל כולם...אבל אצל רובם. מעבר לזאת אלו שאיבדו רוצים וחשים צורך להשאיר מידת שפיות בחייהם, וכעס נראה בעיננו כהתמוטטות. כנפילה גדולה. אנשים גם מפחדים מהכעס, מפחדים מהצורך הזה, מפחדים מה"תקיפה" שלו אותם. מפחדים מהתגובה של עצמם. הנושא נפתח עקב תגובתה של גריני אליי, כי כתבתי מתחושת כעס. כי ביטאתי את הכעס שלי, ועדיין...התבטאתי רק בכתב- ואף אחד לא היה לצידי וגם אני הייתי המומה ממה שיצא, אפילו קצת נבהלתי. פתאום מן תחושה שאת לא מכירה את עצמך, שזו לא את וזה רק בכתב...מה יכול לקרות אם אבטא את זה בע"פ?? מפחיד...
 
אז זהו Mאיה,

שהכתיבה יכולה להיות התחלה... הבעל פה יבוא אחר כך. מה שחשוב זה לתת לכעס לגיטימציה. כחלק מתהליך האבל. קודם כל בעיני עצמנו. הסביבה תתרגל... או שלא.. מ´כפת לך? הרי את זו שכואב לה ואם לבטא את הכעס מקל.. אז יאללה. ושכולם יקפצו.. גם דיכאון אחרי לידה היה פעם לא לגיטימי.. והעיקר.. לא לפחד כלל (מהשיר הידוע..)
 
למעלה