במבוכי קימורים וחמוקיים מהלכות האצבעות ויוצקות רסיסי תאווה במחבואים חושקים. להט מפלס דרכו אל להט, ובעולם צבוע במכחולי פלאים גוף מפרכס ונפעם, ואהבה חותמת את עצמה על ערש פרושה.
לו הייתי ים נושק מרחקים וירח היה חג לראשי היית פורש אצבעות ששרביטן זהב מרעיד בגופי גלי תאווה. , הלילה צלצלו בתוכי פעמוני תשוקה רפה-אונים כמהתי, ערה להיות שלך דיברתי אל הכר כשיכור המדבר אל כוסו וזרימת האפלה עוטפת ייחולי הנכלם. איש אוהב ברוך השווה
כמו שאת, אדוות הגלים מן הים מתרפסת על לחייך, ומתנגנת בערגה. ואני שעמסתי שנים על כתפי, לוגם מתוכך את משקה הנעורים ומפלס את דרכי אל מעונות אהבה מעודנים. כמו שאת....