געגועים לארץ

[שטיבלמן]

געגועים לארץ

שאלה לאלו מבניכם שעזבו את הארץ לא מתוך אי שביעות רצון מהארץ אלא מתוך אילוצים (בן זוג, לימודים, עבודה וכו´): האם הגעגועים לארץ נחלשים או מתחזקים ככל שהזמן עובר? כיצד מתמודדים?

 

[תופס עוגב]

עצוב, אבל מתחזקים../images/Emo5.gif

 

[תופס עוגב]

ז"א הגעגועים מתחזקים

 

[עדי בשמיים]

שאלה קשה

לא כי התשובה קשה, אלא כי זה לא קל. אצלי הגעגועים רק מתחזקים עם השנים... ואיך אני מתמודדת? משתדלת לנסוע לארץ כמה שאני יכולה, מבקשת מחברים ומשפחה לבוא לבקר אותי, יושבת על הטלפון שעות רבות וארוכות... ומנסה להיות מאושרת עם מה שיש לי ולא לבכות על מה שאין!

 

[EMELY]

../images/Emo7.gif

אני מתגעגעת לארץ מאוד לחברים למשפחה ללימודים

 

[EMELY]

המשך

אני מרגישה שככל שהזמן עובר קשה יותר אנחנו בארץ זרה ולפעמים אנחנו מרגישים זרים ופחות מקובלים למרות שאנחנו גרים ליד הרבה ישראלים כמה שיש בעיות בארץ בארץ נרגיש הרבה יותר טוב כי זה הבית שלנו אם נרצה או לא

 

[שטיבלמן]

זה הדבר שהכי מפריע לי אני חושב

יש לי הרגשה שהגעגועים יאכלו אותי, שלא ארגיש שייך... אז אני מבין שאין תרופות פלא לכך.

 

[EMELY]

הי

איפה אתה? זה תלוי בברוקלין לדוגמא יותר קל כי יש הרבה דתיים ,יהודים וישראלים זה מאוד תלוי איפה בחו"ל

 

[din מסביב לעולם]

אצלי זה הפוך

לי בהתחלה היה יותר קשה השבתות הראשונות נקרעתי מגעוגעים חגים ראשונים (סתם בלי קשר אני כבר איזה 6 7 שנים לא עשיתי את החגים עם המשפחה ושנה הבאה אני שובר את זה) בקיצור עכשיו הרבה יותר קל לי אני לוקח את זה בקטע יותר קל כמו שהולכים לצבא או לפנמייה בהתחלה קשה בלי ההורים כל יום בבית אחר כך מתרגלים ויותר קל וזה ניהיה הרגל בכל מקרה לי לא היו אף פעם געגעים לארץ ואני נורא אוהב את הארץ היחידים שהתגעגתי זה משפחה וחברים (חברים זה הרבה פחות יותר לאווירה איתם של הלשבת ביחד וכוכוכוכו) אני מקווה שעניתי

 

[sirpad]

אני בדיוק כמו דין ../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[אידית KS]

זה בא בתקופות

אני למשל שונאת חורף ויחד איתו את ה- WINTER BREAK של הילדים (3 שיהיו בריאים). אז בחורף קשה יותר. כשמגיע האביב הכל פה (בקנזס) פורח ומקסים ונורא נעים לטייל וללכת לפארקים ואז יותר קל. מה עוד שמתחילים לספור את הימים עד לחופשת הקיץ בארץ. חוץ מזה כשיש ארועים משפחתיים ואנחנו מפסידים זה גם מצער. למשל השנה בן דוד שלי מתחתן בספטמבר ואנחנו נחזור לארה"ב בסוף יולי-אז איך אפשר לטוס שוב אחרי חודשיים? זה נורא יקר. מצד שני יש לי רק 3 בני דודים. אבל כנראה שככה זה. תמיד מוותרים על משהו. צריך להיות מאד שלמים עם ההחלטה כדי שלא יהיה קשה.

 

[שטיבלמן]

אני באמת מקווה שהכי קשה

בהתחלה, ושעם הזמן מתרגלים. אבל אני מדמיין איך אני יושב בארה"ב, פותח טלויזיה, רואה חדשות על הארץ, וכבר מרגיש את הגעגועים אפילו שאני כאן...

 

[pachanga SF]

אוווף למה אתם בוכים??

אני באתי לחופשה ארוכה לארה"ב הלוואי שהיו "מאלצים" אותי לנסוע מסיבה כל שהיא... אני קצת מתגעגעת אבל לא יותר מזה שאני רוצה להשאר

ואני מתמודדת עם זה טוב מאוד 3 חודשים כאן... טוב זה לא הרבה אבל דעתי לא תשתנה.

 

[Gefen]

חכי פאצ´י ממי´לה...

בואי נדבר בעוד שנה ונראה אם דעתך לא טיפ טיפה תשתנה... גם אני לא הרגשתי את זה בשנה הראשונה, להיפך, הרגשתי הקלה, אבל ככל שעובר הזמן זה הולך ונעשה קשה יותר. ואני, עדיין לא ספרתי למשפחה שלי על המעבר לאוסטרליה, איך לעזאזל מספרים דבר כזה תגידו לי..?? גפן

 

[תופס עוגב]

נורא פשוט../images/Emo8.gif

היי, הכל טוב? יופי! יש לי בשורה, אתם צריכים לשמוח בשבילנו. קיבלנו הצעות עבודה, כן כן, הצעות, ז"א שנינו, כן נו גם לי יש עבודה ועם תנאים נהדרים ושכר בשמים. מתחילים אוטוטו, מה איפה, העבודה? אה, במלבורן, מה זה באוסטרליה? אה נכון נכון שזה נפלא?!

 

[pachanga SF]

גפן המשפחה לא בורחת מישראל

תמיד יש מטוסים שנוסעים לבקר אותם... אני לא הייתי מדברת אחרת אם הייתי גרה פה קבוע

 

[Mariguella]

געגועים לארץ

אני לא יודעת אם אני קבילה לענות - הגעתי לכאן בגלל בן זוג אבל מצאתי עיסוקים משלי. בכל מקרה, אני נורא התגעגעתי לארץ, אבל פעם אחרונה שביקרתי נורא התאכזבתי - הרגשתי כאילו הארץ השתנתה. אני לא יודעת מה זה, אבל הייתה הרגשת זרות כמעט כמו שאני מרגישה פה. עכשיו אני לא לכאן ולא לכאן.

 

[עדי בשמיים]

נגעת פתאום בנקודה שמזה מפחידה אותי

משום מה מאז שאני כאן יש לי איזו נטייה לעשות אידאליזציה של הארץ, אני זוכרת את כל הדברים הטובים ולא את הרעים. אני צריכה להכריח את עצמי לחשוב בהגיון כדי לראות תמונה שלמה, וגם אז הרגש עדיין נוטה בגדול לכיוון ישראל. בכל הביקורים האחרונים שלי התחלתי להרגיש כאילו שהבית שלי זה לא כאן ולא שם ובעצם אני חסרת בית. עקורה. לא שייכת. הילדות שלנו היתה ואיננה, דברים בארץ משתנים בקצב מהיר, המון דברים שאני נורא שונאת באמריקה מגיעים חיש מהר לישראל וכל היופי והקסם שאני זוכרת פשוט נעלמים להם אט אט... כאן אני מרגישה זרה. שם אני מרגישה לא שייכת, לא במקום. כאילו ה"חוויה" הזאת של להיות כאן נתנה לי אפשרות לראות ולהכיר את הטוב שבשני העולמות ועכשיו אף אחד מהם בנפרד לא יהיה מספק... אני יודעת שכשנחזור תהיה לי קליטה קשה מאוד. אני יודעת שאהיה מתוסכלת וייקח לי זמן להתרגל... ואני יודעת שזה כבר לעולם לא יהיה אותו הדבר. כאילו כבר לא אהיה שייכת לא לכאן ולא לשם בכל מקרה. וזה עצוב, ומפחיד.

 

[שטיבלמן]

עדי לא תאמיני

אני מרגיש את התחושות שאת מתארת - של געגועים למה שהיה פעם, לדמות של ישראל שחקוקה בזכרוני מזמן היותי ילד. וכל זאת מבלי שאפילו אעזוב את ישראל.

 

[אידית KS]

זה נכון גם לגבי

לפעמים אני חושבת שאולי היה יותר טוב אם לא היינו עוזבים בכלל. כי אז לא הייתי מכירה משהו אחר ולא היה לי למה להשוות.