געגועים לארץ

[תופס עוגב]

"מה שהיינו פעם מזמן, מה שעכשיו

ילדות נשכחת"

 

[גוגי ליפשיץ]

לא מפחיד אותי!

כמו שאמרתי, רק חודשיים ועדיין עם תחושת הקלה שהצלחנו לברוח מהסיוט הזה... אבל אני בטוחה שעם הזמן שוכחים כמה שזה מגעיל בארץ ופתאום זוכרים רק את הדברים היפים והגעגועים מטרפים את המוח. אבל זה לא מפחיד אותי! כי לא אני חשובה כאן אלא הילדים שלי. כולי תקווה שהם עוד קטנים מספיק שתוך שנתיים הם לא יזכרו כמעט כלום מישראל. הרי הם הסיבה העיקרית שעזבנו, אז מה זה חשוב אם אני אתגעגע או לעולם לא ארגיש ממש שייכת? הם מספיק קטנים, הם כבר ירגישו שייכים...