המממ... (+תיקון)
לפי מיטב ידיעתי, מיטוזה אינה נחלתם הבלעדית של הדיפלואידים (חד-תאיים יוקריוטיים האפלואידים רבים מבצעים מיטוזה), אלא של היוקריוטים (ועל כך אתקן את דברי ואחזק את דבריך - בחיידקים אין מיטוזה). לעומת זאת, (ושוב לפי מיטב ידיעתי,) הרביה הנפוצה ביותר בחיידקים היא רביה אל-מינית - לרוב מסוג binary fission, ושלושת צורות הרביה המינית בחיידקים (אם אפשר לקרוא לזה כך) שציינת, הם דווקא מאורעות נדירים יותר. נחזור לשאלה (ונעשה קצת סדר): אני חושב שברגע שחיידק מקבל דנ"א זר שלא בדרך הקוניוגציה (משמע טרנסדוקציה או טרנספורמציה), שהוא אינו מפרק מיידית כחומר זר באמצעות אנזימי רסטריקציה ופרוטאזות אחרות, יש כמה אופציות: 1. הדנ"א החדש ישתלב בדנ"א ה"כרומוזומלי" של החיידק. 2. הדנ"א יכנס כפלסמיד נפרד כחלק ממערך הדנ"א החיידקי. 3. הדנ"א ישתלב בפלסמיד קיים. אם הקטע הזה הומולוגי לקטע מהכרומוזום החיידקי הנורמלי (ולמען האמת גם אם לא), מידת ההתבטאות שלו תלויה בטיב הפרומוטר לידו הוא יושב, בדיוק כמו כל קטע דנ"א אחר בחיידק. וזה מה שבעצם יקבע איזה מהעותקים יהיה "דומיננטי" או "רצסיבי". ואילו בתהליך הקוניוגציה נוצר מעין תא דיפלואידי, אך לפי מיטב ידיעתי רק (או בעיקר) גנים הקשורים לקוניוגציה מתבטאים בתהליך עד ששני התאים מתפצלים לאחר הרקומבינציה. משמע לא ממש נוצר תא דיפלואידי פונקציונלי, אלא משהו בסגנון של מיוזה ביוקריוטים.
