גן תקשורת?

[kerench]

גן תקשורת?

שלום,
אני מתחילה לכתוב בנשיפה עמוקה
הבן השני שלנו בן 2.8 לפני שנה הלכנו לרופא התפתחותי מכיוון שהילד לא ממש יצר קשר עין ולא אמר מילים
הטענה שלו הייתה להפסיק לחלוטין טלויזיה!!!
הפנה למכון להתפתחות הילד ומאז ועד היום אנו שם . כבר מספר חודשים במרפאה בעיסוק ורק השבוע התחלנו קלינאית תקשורת.
לפני מספר חודשים כבר הלכתי לכיוון מחשבה כי הילד יילך לגן שפתי מכיוון שהוא לא מדבר עדיין על הכל הוא אומר אבא אמא הוא אומר מה ופה ושם עוד "חצאי מילים" בזמן שילדים בגילו כבר מדברים משפטים.
בגן הוא נמצא ב"בועה משלו" אך בבית הוא ממש מתקשר איתנו במבטים במשחקי ריצה, דגדוגים וצחוקים עם אחיו הגדול ואיתנו.
השבוע הודיעו לנו כי עדיין לא הצליחו "לאבחן" אותו כי עד לפני שבועיים בכל פעם שהגענו למכון הוא רק רצה לצאת וללכת ובכה הרבה אך גם שיחק וחייך לפעמים לאחרונה הוא התחיל לשחק ולהרגיש יותר נינוח. זו אגב התנהגות גם אצל חברים שאנחנו הולכים ובכלל לבתים של אחרים!

וועדת ההשמה כבר הוחלט כי בני יילך לגן מיוחד אך הם צריכים עוד עדכון מהתפתחות הילד לגבי איזה סוג של גן
לפני מספר ימים הודיעו כי הגן המומלץ עבורו יהיה הגן בתל השומר - אבחוני אך כשקראתי עליו חשכו עייני - "רק לילדים הסובלים מאוטיזם, PDD .
סליחה?
מאז אני מדבר על העניין ופורצת בבכי גם עם הגננת דיברתי היום ובכיתי.
אני לא מצליחה להבין איך במשך כל כך הרבה זמן ולא מצליחים לאבחן. האם יש משהו שהם מסתירים? למה לא יכולים לשלול דברים ולהגיד לי אוקיי זה אין לו וזה אין לו?
מה זה גן תקשורת? רק לאוטיסטים? ו- PDD? זה אומר שגם הבן שלי כזה?
סליחה על האורך...
אני מאוד מבולבלת ולא מבינה מה קורה חוסר הידיעה משגעת אותי... מפחדת..... מה שאני חושבת זה שאולי הוא מאוד רגיש ומכונס ובגלל שהוא לא מדבר הוא לא מצליח לבטא את עצמו כמו שאמרה לי הפסיכולוגית שבביקור בגן היא ראתה שעד שהוא הלך לגננת בשביל לבקש משהו היו סביבה עוד הרבה ילדים והוא פשוט ויתר והלך לצד כי לא התייחסו אליו (קורע לי את הלב)

 

[אמיתמי]

איזה שלב מבלבל

אני לא יכולה להגיד הרבה על הילד שלך, אבל לגבי גנים- גנים טיפוליים בגיל של הבן שלך יש או גני תקשורת או גני תצפית. למיטב ידיעתי, גן שפה הוא לילדים גדולים יותר. ממה שאת מתארת באמת לא ברור אם מדובר בבעיית שפה או בבעיית תקשורת, אבל בגן תקשורתי, בטוח יעלו על הנושא. אם הוא ממילא לא מתקשר בגן רגיל, התשומות הטיפוליות של גן תקשורת מן הסתם יהיו נהדרות עבורו. גני התקשורת הם גנים מאוד משופעים בעזרה מקצועית, מגוון טיפולים וכו'.
זה מבלבל ומוזר, בדרך כלל מגיעים לגן תקשורת אחרי אבחנה ברורה. ממה שאני מבינה, גם לא מקבלים ילדים בלי אבחנה כזאת.

 

[kerench]

לגן קוראים גן אבחוני הבנתי שהוא תקשורת...

 

[אמיתמי]

גן אבחוני הוא גן תצפית

ולא גן תקשורת. אני לא מהאזור, אבל יכול להיות שיש מספר גנים בתל השומר ושנוצר בלבול?

 

[dina199]

אמנם עדיין אין לכם אבחנה סופית

אבל מה שאת מרגישה יכול לקרות. יכול להיות שמושכים אתכם , ויכול להיות שמסתירים מכם דברים.
מה שכן המשפט הכי גרוע שזה " רק לילדים הסובלים מאוטיזם, PDD ."
אוטיזם זו שונות נוירולוגית אצל בן אדם מסויים, אבל הוא לא בהכרח סובל ממנו.
בד"כ הכי סובלים הם הורים מייד אחרי האבחון כשיש להם חותמת שהילד נמצא בספקטרום האוטיסטי.- זה בגילים צעירים.
וסובלים (גם ילדים וגם הורים) בגילאים יותר גדולים (בית ספר) אם לא אובחנו בגיל צעיר והסביבה לא מבינה אותם.במקרה כזה הסבל נגמר אחרי האיבחון.
אם תקראי כאן בפורום תקארי שעם איבחון מוקדם ועם טיפול נכון (גם כשאהיבחון לא כל כך מוקדם) המצב ממש משתפר.

 

[שלומות0]

לאחר האבחון

המצב משתפר באופן משמעותי ביותר, כי אז נפתחות הדלתות למסגרות המתיאמות= טיפול נכון בילד.

 

[dina199]

וגם בגלל הבנת המצב - במיוחד של ההורים.

 

[randy1982]

להפסיק לחלוטין טמבלויזיה

זה מה שאני עשיתי בזמנו כשבני היה באותו הגיל,
פשוט העפתי את המכשיר המטמטם הזה ועד היום אנו חיים יופי בלעדיו.
אני בהחלט חושבת שגן תקשורת יעשה טוב לילדך הן מבחינה רגשית
והן יקדם אותו בהתפתחות.
אל תתמקדי בשאלה אם בן שלך אוטיסט או לא או אולי קצת.
לילד יש קושי וצריך לעזור לו וזה מה שחשוב.
למסגרת חינוכית נכונה יש חשיבות גדולה בכך.
בגן תקשורתי לומדים עד 8 ילדים, מקבלים יחס אישי כל אחד,
טיפולים אינטנסיביים - טיפול רגשי, ק' תקשורת, ר' בעיסוק ועוד,
אלו דברים שלא מקבלים באף מקום אחר והם עוזרים מאוד לילד.
אל תפחדי מאבחנות. זה בסך הכל הגדרה.
מה שבאמת חשוב זה הילד.

 

[dina199]

ילדים שלו למדו המון מהטלוויזיה.

השאלה איזה תוכניות מסתכלים.
כל המידע שלהם בא מערוצי מדע וספורט , ומשם הם למדו בעצמם הרבה יותר מאשר למדו בבית ספר

 

[randy1982]

ילדים בוגרים יותר יכולים ללמוד מהטלוויזיה

וגם זה תלוי כמו שאמרת בתוכניות שרואים.
לילד בן 3 הרבה יותר מועיל לעשות דברים אינטראקטיביים,
אפילו משחק מחשב עדיף על פני טלוויזיה.
במחקרים על השפעת טלויזיה על ילדים, שדרך אגב מצאו שהיא מעכבת התפתחות, נמצא שהבעיה הגדולה זה העמדה הפסיבית וחסרת אינטראקציה בה נמצא הילד מול מסך.
קריאת ספר מפעילה דימיון.
משחק מחשב מעורר תגובה.
משחקי בובות, קופסה או חברה תורמים למוטוריקה, דימיון, מיומנויות שפתיות וכו'.
הטלויזיה מותירה את הילד פסיבי וחסר תנועה...

 

[dina199]

הבן שלי ראה יורוספורט

מגיל 3 . הוא אמת לא הבין את הסרטים המצויירים (לא באשמת בטלוויזייה אלא ב'אשמת' קשיי תקשורת שלו).
מה שכן משל הוא למד שעון, אנגלית ושחיה (במשך השנים).
אני לא אומרת שצריך לראות טלוויזה בלי הפסקה , אלא שזה עוד ערוץ מידע ואין צורך לשלול אותו עד הסוף.
דווקא היו לנו משחקי מחשב שהיו הרבה יותר מטומטימים מכל תוכנית טלוויזיה

.

 

[parat moshe rabenu]

הבת שלי (2.8) לא תמיד פאסיבית מול טלויזיה

היא שרה את השירים ורוקדת. והיא נהנית מאד לראות את התכניות שלה. אני מגבילה טלויזיה כמה שניתן, מהסיבות שציינת, אבל לפעמים היא ממש רוצה ומבקשת, אז אני נותנת לה ואחרי חצי שעה של צפיה היא מרוצה ומוכנה לשחק יותר בכיף בדברים אחרים. זה סוג של מנוחה בשבילה כשהיא חוזרת הביתה. כל היום היא הייתה בגן, עם הרבה ילדים. בהמשך הערב היא איתי, אנחנו משחקות, קוראות ספרים, ועוד. ובין לבין - יש לה חצי שעה עם עצמה, היא כנראה זקוקה לזה לפעמים (ויש ימים שלא).

 

[randy1982]

חצי שעה ביום זה בסדר גמור.

לפני שויתרתי על טלויזיה בן שלי אז בגיל שנתיים היה מכור לה ובילה שעות מול מסך.
היום הוא רואה טלויזיה בכיתה וקצת אצל סבים.
או שמחפש תכניות ביו-טיוב, אבל כבר לא בגדר התמכרות.

 

[dina199]

לדעתי יו טיוב זה הרבה יותר גרוע

מטלוויזיה , כי אין שום בקרה על מה שיש שם.

 

[randy1982]

נכון, אבל גם בערוצי ילדים יש הרבה דרעק.

ביוטיוב לפחות אפשר לחפש ולמצוא דברים טובים.
בן שלי למשל רואה שם תוכניות ילדים איכותיות של פעם,
כאלה עם עוזי חיטמן, שומע את עופרה חזה וכדומה.

 

[dina199]

גם הבן שלי מחפש דברים של פעם.

בעיקר משחקים

. הם היו פשוטים וטובים.

 

[לוליטההחתולה]

הסרט שלנו בדיוק

כל הזמן דובר על גן שפתי, עכשיו הוחלט על גן תקשורתי.
קראתי באינטרנט וחשכו עיניי, אבל....
עכשיו אני מצליחה להרים את הראש ולהבין שזאת כנראה המסגרת הכי תומכת: יש שם קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, תרפיה במוזיקה ובעיקר צוות קטן וטיפול אישי שזה מה שהילדים שלנו צריכים. לא ללכת לאיבוד בגן רגיל.
נכון, זה מפחיד, מאוד אפילו, אבל אני מאוד מאמינה בקידום בגיל צעיר ופה יש את כל הכלים. יש אבחון תקופתי ולא תצטרכי את ובעלך לצאת להתפתחות הילד על חשבון העבודה.
שלי בן 2.5 מקסים ויפה שאין לתאר, אבל יש לו את הקשיים שלו ומזה אין להתעלם.
תנסי להתגבר על ההלם, ותביני שאת עושה לו טוב ולכם והילד יתקדם הרבה ומהר.
האבחנה פחות חשובה, הילד שמאחוריה- הכי בעולם.
שולחת חיבוק!

 

[אמא חדשה בתחום1]

הבן שלי בדיוק בגיל של בנך

אני אתחיל מעניין האיבחון- בהתפתחות הילד לצערי הרמה המקצועית לא משהו (וסליחה מראש לכל אלו שיקפצו עלי...), הדבר הכי טוב שעשיתי זה שלקחתי את הילד שלי לאיבחון פרטי (באסף הרופא אצל ד"ר סטולר) ולא חיכיתי שהתפתחות הילד יועילו בטובם לתת לי איבחון. הילד אובחן באסף הרופא עם PDD (ובאיבחון מאוחר יותר במקום דומה מבחינת הרמה- PDD NOS בסימן שאלה, כלומר אבחנה לא חד משמעית). בהתפתחות הילד לעומת זאת קבעו שיש לו רק איחור שפתי וממש לא בספקטרום (אוטיזם), זה היה לפני שנה. אם היתי הולכת לפי התפתחות הילד רק אלוהים יודע מה היה מצבו של בני היום.... אבל זה לא מה שעשיתי! הלכתי עם האיבחון המחמיר והכנסתי את הילד למסגרת של אלוטף (אני לא יודעת אם בנך יהיה כבר בן 3 בתחילת ספטמבר, אבל אם לא, אז הוא זכאי עדיין להיכנס גם למסגרת של אלוטף וזאת ההמלצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך). הבן שלי בגיל שנה וחצי דיבר אולי 5 מילים. בגיל שנתיים לפני שהוא התחיל באלוטף אוצר המילים שלו היה משהו כמו 30-40. מאז ועד היום (8 חודשים בגן) הוא כבר מדבר שוטף (!!!!!!!!), ולא רק זה (כי האיחור השפתי באמת היה הדבר האחרון שהטריד אותי....) אלא שהוא מתקשר מצויין, הוא יוצר קשר עם בני גילו, יש לו אפילו חבר , הוא מבין הכל, יודע לבטא הכל (גם אם לא מכיר מילה מסויימת הוא מוצא את הדרך לתאר אותה), זה מדהים!. מה שתיארת לגבי הבן שלך שהוא הלך הצידה כי לא התיחסו אליו בגלל שילדים אחרים הם יותר דומיננטיים זה משהו שאני ראיתי בשנה שעברה אצל בני כשעוד הוא היה בגן רגיל, היתי באה מדי פעם להסריט אותו בשביל האיבחון ופשוט יוצאת משם בוכה, ילדים קטנים בחצי ראש ממנו היו חוטפים לו צעצועים ומשאירים אותו המום וחסר תגובה... זה כל כך כואב.... היום אין דבר כזה, הוא מיד יגיד משהו לילד, הוא לא אלים כלפיו אלא מנהל ממש משא ומתן בדיבור, כזה חמוד!, אם מישהו מפריע לו בגן שעשועים הוא אומר לו "סליחה, אפשר לעבור?". גם ההתנהגות הסטריאוטיפית חלפה, כמו ניפנופי ידיים שהיו לו מדי פעם או אקולליה, הכל נעלם ברגע שהוא למד לדבר שוטף ולמד לבטא את עצמו גם לא מילולית. בקיצור הגן הזה עשה פלאים עבורנו, כל יום שהוא שם הוא חוזר עם מידע חדש, לומד דברים חדשים, ובעיקר מאושר יותר שזה הכי חשוב.
מה שניסיתי להסביר בהודעה הארוכה שלי זה שממש לא חשוב הכותרת שתקבלי, ממש לא חשוב הכותרת שיש לגן, מה שחשוב זה שהילד יקבל את הטיפול הכי טוב שיקנה לו ביטחון, יכולות, ויאפשר לו להשלים פערים ולתקשר כמה שאפשר ברמה גבוהה יותר עם שיכבת גילו.
אני היתי שבורה לפני שנה, ממש, שבורה פיזית ונפשית, והיום אני במקום אחר, אני נהנית כל כך מהילד שלי, מההתקדמות שלו, איפה מה שהיה ומה שיש היום.

 

[אמא חמסה]

יש לי רק הערה:

הבכור שלי גם חשש מאוד מילדים כשהוא היה במעון. לדעתי, חלק מזה היה בגלל הסיבה הפשוטה שהוא גם נכד בכור משני הצדדים ופשוט לא היה רגיל לחברת ילדים ולא ידע איך לנהוג. כל פעם שלקחו ממנו משהו, הוא היה פורץ בבכי.

הוא כמובן לא עבר שום אבחון, לא קיבל שום טיפול. היום הוא אדם תקשורתי מאוד.
ברור שזה שונה כשיש מכלול דברים, אבל לא צריך להילחץ עם הילד לא יודע לתקשר עם ילדים בהתחלה, כי לעתים זה נובע מסיבות אחרות (כמו במקרה אצלי). כמה פעמים אנחנו הסברנו לו וגם המטפלות במעון, וזה לקח זמן, אבל בסוף הוא למד.

 

[dina199]

ואילו אצלי הסברים מהסוג הזה רק דחו

פניה לעזרה.
כל הקשיים של הבן הסברו ע"י כך שהוא : ילד שני , בן , דומה לדוד שלו וכו' . לכל דבר היה הסבר .
וזה נכון, כל הדברים האלה נכונים : הוא ילד שני , בן ודומה לדוד שלו . ואספי .

. אבל בשביל לדעת שהוא אספי , היינו צריכים טיפול, הפניה לאיבחון ואיבחון עצמו.