גן חופשי

[הכל נפלא]

שוב

מטרתנו לא היתה לקיים ויכוח. מתוך שם הפורום הנחתי שיש כאן רמת מודעות מסויימת לבעיות, וטעיתי. הגן מיועד לילדים שהוריהם כבר מבינים פחות או יותר את הבעיות בגנים הרגילים ובאלטרנטיבות הקיימות, שקצת מסתכלים מסביב ורואים מה קורה ואת הקשר בין החינוך הדכאני והתוצאות שלו, ולא לאלה שמאוד מרוצים ממה שקיים ומאיך שהחברה שלנו נראית (התוצאות של מה שקיים).

 

[אמא של עופרי וטל]

מעניין אותי מאיפו נובעת השחצנות שלך

שאתה יודע הטוב יותר טוב מכל אחד אחר? ומאיפו אתה מכיר את האנשים המשתתפים פה בפורום שאתה בא בגישה כל כך מתנשאת ויהירה? (ולמרות זאת אנשים כאן ענו לך בצורה יפה ומכובדת)

 

[גל אקר]

הגיוון והחידוש של הגנים החופשיים

הוא שריר וקיים. התייחסות לחברי הגן (ילדים הורים צוות) כמעין מיני קהילה שיוויונית שמקבלת ביחד החלטות היא לא דבר עתיק. יכול באמת להיות שהשינוי האמיתי הוא ביחס האישי ובאווירה ולא ניתן להעבירו כמו רשימת מכולת.

 

[אמא של עופרי וטל]

אני מנסה להבין משהו

אתה שותף של "הכל נפלא"? יכול להיות שאי אפשר להעביר את זה כמו ברשימת מכולת, אבל האם אתה מכיר את הגן הדמוקרטי בחדרה? או את הגן האנטרופוסופי בפרדס חנה? אני לא רואה שום הבדל בין מה ש"אתם" אומרים לבין הגנים הנ"ל.

 

[צימעס]

אנתרופוסופי זה ההפך מ"פתוח"

 

[אמא של עופרי וטל]

זה לא ממש ההיפך

באזור שלנו הגנים שעובדים ברוח האנטרופוספיה - לילדים יש המון חופש פעולה, וחופש בחירה. לדוגמא - האוכל מוגש בבופה - פתוח בארוחת בוקר משבע וחצי עד תשע וחצי (אם אני לא טועה בשעות) ילד שרעב הולך לוקח לעצמו צלחת שם לעצמו מה שהוא רוצה ומתיישב לאכול).

 

[הכל נפלא]

ואני מסכים שברית זו התעללות פסיכית

 

[אמא של עופרי וטל]

אין לי מושג איפו אתה חי אבל

במקום בו אני חיה גם ה"מבוגרים" לא עושים ככל העולה על רוחם, יש חוקים וכללים וקודים חברתיים על פי הם אנחנו חיים.

 

[הכל נפלא]

ואת שותפה לקביעה שלהם?

אני לא יודע איפה את חיה, אבל אני חי בחברה שלא אני ולא אף אחד שאני מכיר היה שותף לקביעת החוקים שלה, חברה שבה אלה שקובעים את החוקים מקדמים אינטרסים כלכליים פרטיים שמנוגדים לאינטרסים של כלל הציבור - הם מקדמים תחבורה מסוכנת, סביבה רעילה, מענקים ומתנות לעשירים וכמה שפחות תמורה עבור המיסים שמשלמים התושבים. אני חי בחברה שבה אנשים לא יוזמים כי הם מצפים שאלה שדופקים אותם יהיו גם אלה שיפעלו למענם, כי מגיל אפס הם הורגלו לשתוק ולציית במקום לחשוב, לבדוק, לבקר ולקחת אחריות על מה שקורה, חברה של אנשים חסרי ביטחון, שמרגישים חסרי אונים ומשרתים בעיוורון את אלה שדופקים אותם - תוצאה של חינוך לצייתנות. אני חי בחברה שבה החברים, למרות שנים רבות של הטמעת מידע - אינם יודעים כיצד לחיות - איך להשיג מים, לייצר מזון, ליצור בגדים, לבנות קורת גג - מה שכל בעל חיים בטבע מלמד את הצאצאים שלו, מה שצריך בכדי לשרוד בעולם הזה. חברה שבה לא שואלים שאלות - עושים מה שאומרים לך. אני חי בחברה שבה מנגנון קבלת ההחלטות, השיפוט, הכוחות המזוינים, הארגונים לשינוי חברתי וכלי התקשורת נמצאים בידי אלה שמנצלים ודופקים אותי ואת שאר החברים בחברה הזו - ואף אחד, בערך, לא פועל ברצינות לשינוי המצב הזה. בקיצור, לטענתך: יש להפריד בין המצוי והרצוי. זה שאנחנו חיים בחברה דכאנית וכוחנית, זה לא מצדיק את זה שאנחנו מדכאים את החלשים מאתנו - נשים, מהגרי עבודה, ילדים וכו'.

 

[גל אקר]

גם לי די ברור

שיש גבולות מסוימים אבל השאלה הגדולה היא כיצד הם נקבעים. לדעתי הגבולות האמיתיים נקבעים על ידי התנאים הטבעיים ולא על ידינו. כביש לדוגמה הוא גבול טבעי. העניין שלילדים יש את היכולת לווסת בעצמם את היחס שלהם כלפי "הגבולות המדומים" . הם לומדים מתוך הנסויונות שלהם כיצד להתנהג באופן טבעי ובריא. הפרעה של תהליך זה פוגמת אותו (למרות שאני ודאי לא שוללת הדרכה לא סמכותית, כזו שמייעצת, מעוררת, מסבירה, מעניקה אפשרויות אבל לווא דווקא אומרת את המילה האחרונה. משאירה לילד את המקום שבו הוא יכול לקבוע וללמוד בעצמו)

 

[אמא של עופרי וטל]

רוצה להכנס רגע לדומגא של הכביש

אני חושבת שלנו בתור הורים ומחנכים לידלים יש כמה תפקידים, אחד התפקיד ואולי העיקרי בהם הוא - במטאפורה ללכת מאחוריהם, לתת להם לטוות את הדרך בעצמם, ואם הם נופלים או צריכים אותנו אנחנו שם. כל זה יפה. אממה? כביש, חשמל, אלו דברים שילדים צריכים ללמוד. אחד מילדי הוא סקרן מאוד, לא מפסיק לנסות דברים שבמקרה הגרוע עלול לעלות לו בחייו (ומי שמכיר את ילדי יודע שאני לא מגזימה). אני צריכה להסביר לו את חוקים, אפילו אם זה חוק פשוט כמו "לא רצים לכביש". אין להם מושג שכביש זה דבר מסוכן - מאיפו הם צריכים לדעת? אם אנחנו לא נסביר את זה? אפשר את אותה דוגמא לתת על חשמל. ועל עוד דברים. וחוץ מזה וזה כבר דיון חינוכי, אני אישית לא בטוחה שילדים שגדלים בחינוך שכזה יוצאים יותר "טובים" או יש להם כישורים טובים יותר לחיים מאשר ילדים שחיים בחינוך אחר.

 

[פלגיה]

אוי ואבוי לגן כזה

את מתארת "גן זורם" אבל בקיצוניות הרבה יותר חריפה. לדעתי גן כזה יפגע בצורה נוראית בכל ילד שישתתף בו.

 

[צימעס]

יעזור אם תכתבי איפה.

 

[הכל נפלא]

ת"א

 

[צימעס]

לאילו גילאים?

כמה אנשי צוות על כמה ילדים? מה תהיה מעורובת ההורים? אנחנו בחינוך ביתי, וכשמדובר בי ובילדם שלי (או בקבוצת הורים על ילדיהם), זה עובד - כי אני שם כשצריך. לא ברור לי איך הרעיונות של "חינוך חופשי" עובדים כשמדובר בפעוטות ומעט (יחסית) אנשי צוות.

 

[צימעס]

../images/Emo41.gif משהו על אי-החופש במערכת החינוך

נזכרתי בהקשר לדיון פה במאמר הבא, שכתב רופא ילדים בשם אמנון גרושקה - תסמונת הכשל החינוכי הנרכש: http://www.ima.org.il/Ima/FormStorage/Type3/02-03-13a.pdf (אמארונה, אולי זה מתאים לקישורים?)

 

[אמארונה]

../images/Emo45.gifניסיתי לצרף

אבל יש איזשהי תקלה לא ברורה שמונעת ממני לעשות זאת. מקווה להתגבר עליה ולצרף את המאמר.

 

[פנינצה]

כל אחד באמונותו יחיה

לא עושה רושם שאתה מחנך לסובלנות ולפתיחות. מבחינתך יש גישה אחת נכונה - הגישה שלך. חופש זה לא הדבר הכי חשוב ובטח לא בגילאים אלה. החופש יכול להתקיים בתוך מסגרת, גבולות והבנת החוקים. הבחירה קיימת תמיד ונכון גדלה ככל שאנו גדלים. הקטנים שלנו צריכים וזועקים לגבולות, סדר יום ולביטחון שאנו משרים עליהם בין היתר עם חוקים, הגבלות והעברת האמונות שלנו. אלה מרגיעים ומארגנים אותם. בתוך זה יש מקום להקשיב להם ולצרכים שלהם, יש מקום לפרוץ גבולות ולשנות, אך קודם יש להכיר את הגבולות. כל זה לא אומר דיכוי וזלזול בקטנים. אפשר לכתוב מאמרים שלמים על ההשלכות של מתן חופש כזה שאתה מדבר עליו- לא פה המקום, אבל ככה לשפוט ולבטל דעות של אחרים ולהשתמש במילים כאלה חמורות?!

 

[nishnash]

מסכימה עם כל מילה

 

[הכל נפלא]

כן, כל אחד באמונתו יחיה

אחד חושב שכל אחד באמונתו יחיה, ואחד חושב שהוא יקבע בשביל אחרים, גנדי, היטלר, כל אחד באמונתו יחיה. חרא.