חופש בר ביצוע
מהנסיון שלי זה דווקא פשוט לשמור על ילדים בגילאי גן מבלי להנחות אותם מה לעשות. למעשה, המילה "להנחות" היא מאוד מבלבלת כי לילדים יש הרבה מה ללמוד מהמבוגרים האחראים עליהם. אבל מעבר לזה, יש להם הרבה מה ללמוד מעצמם, וכשהם חופשיים לעשות כרצונם - הם לומדים לשחק ביחד בצורה די מדהימה (לכן גם לא צריך מבוגר על כל ילד), מפתחים דמיון ועצמאות. בקשר למזון - הידידים שלי שאוכלים עוגיות לארוחת צהריים הם דווקא אלה שלא הרשו להם. כשמשהו הוא אסור אז הוא גם נחשק. רוב הילדים דווקא יודעים לאזן את התפריט שלהם לא רע בכלל, עם קצת עזרה כמובן. בקשר ל"הכנה לחיים", אני חושבת שההכנה הכי חשובה לחיים - היא ביטחון עצמי גבוה ואחריות (תכונות של חוסן נפשי שמאפשרות לילד להסתגל למצבים המשתנים של החיים). התכונות האלה נרכשות דווקא עם חינוך של אמונה וסיוע לילד לקבל החלטות בעצמו, להראות לו שהוא מסוגל, שהוא שווה ערך, וכל זה במקביל להמון אהבה. בניגוד למה שרוב האנשים חושבים, יכולות כמו משמעת עצמית מתפתחות יותר טוב בתנאים של חופש, כי הילד לומד להכיר את הגוף שלו ואת הצרכים שלו, כך שה"משמעת העצמית" - היא באמת "עצמית", ולא נובעת מתוך מידה מסוימת של פחד (או חשש מאיבוד אהבת ההורים לפחות). זה תהליך שלעיתים לוקח יותר זמן (פחות זמן כשהוא נעשה כהלכה) והוא משתלם הרבה יותר. פעמים רבות נוסה החינוך החופשי בליווי של תנאים שליליים מאוד כמו הפקרות, או דווקא כניעה מיותרת לגחמות של הילד, אבל בכל הפעמים שהדרך הזו נוסתה כהלכה תוצאותיה היו מרהיבות...