גלגול נשמות?

vizini

New member
שגיאתך

היא שהמרחק R תלוי במסה. תניח שהכוס נשברה לארבעה רסיסים. שנים מהם, שמסתם גדולה וזהה, נעים בכיוונים מנוגדים במהירות קטנה. שניים אחרים, שמסתם קטנה מאוד וזהה, נעים בכיוונים אחרים (אך גם מנוגדים) במהירות גבוהה מאוד. הרסיסים הגדולים והאיטיים יגיעו לעצירה ויימשכו בחזרה הרבה לפני הרסיסים הקטנים והמהירים.
 

Henryf

New member
מבקש זמן לניתוח.

אני צריך לחשוב האם יש השפעה על כמות האנרגיה הקינטית הראשונית שמקבל כל רסיס, והאם היא פרופורציונאלית לגודלו או מסתו. שים לב שש לך רסיס גדול, משמע אנרציה גדולה, הנע לאט. בתנועה איטית העצירה מוקדמת יותר. באנרציה גדולה העצירה מאוחרת יותר. לדעתי סה"כ 2 התופעות מבטלות בדיוק זו את זו. בלי להיכנס לחישובים, קיים כלל בסיסי בפיזיקה הקלאסית, לפיה הפיזיקה סימטרית בין זמן חיובי או שלילי. כלומר, אם תקרין סרט מהסוף להתחלה, אף חוק פיסיקה קלאסית לא ישבר, באם תהפוך את כוון הכוחות. זאת הסיבה שבפיזיקה החוק היחיד שמסוגל להגדיר כוון של זמן הינו האנטרופיה, שאינו ממש חוק, אלא אכסיומה. אם אסתכל על פיצוץ הכוס בסימטריה הפוכה לציר הזמן, חייבים כל הרסיסים להגיע יחד, עם אותה אנרגיה סופית (שבסרט ההפוך היתה התחלתית) בדיוק לאותו מקום, תוך שמירה על כל חוקי הפיזיקה הקלאסיים. אותי אישית, הוכחה זו מספקת, כי היא בנויה על הנחה מוכחת של סימטרית ציר הזמן. ניתן כמובן גם להתעמק בהוכחה של תנועה מכנית. אם תמצא לנכון שהגישה שלי של סימטרית הזמן אינה מספקת, ננסה לצלול למכניקה.
 

arifell

New member
החוק השני של התרמודינמיקה

שאומר בעצם שהאנטרופיה גדלה, הוא אולי חוק תצפיתי מתרומודינמיקה, אבל הוא הוכח מתימטית במכניקה הסטטיסטית
 

Henryf

New member
מעניין.

האם אתה יכול להפנות אותי להוכחה של חוק גידול האנטרופיה, במיוחד מעניין אותי לראות על על איזה הנחות בנויה הוכחה זו. האנטרופיה הינה בעצם אינטגרל של dQ חלקי T (מעבר חום בזמן). במערכת מבודדת לחלוטין (כמו היקום) הרי dQ הינו אפס, כך שניראה לי שבסה"כ הייקום האנטרופיה לא צריכה להשתנות.
 

איייייל

New member
כמה דברים

קודם כל, המשוואה dS=dQ/T נכונה רק בתהליך הפיך. באופן כללי, מתקיימת המשוואה dS>=dQ/T, ולכן האנטרופיה יכולה לגדול. דוגמה קלאסית לתהליך שבו dS>dQ/T : נתון כלי שמחולק לשני חצאים ע"י מחיצה, כך שחצי אחד מכיל גז אידאלי והחצי השני ריק. כעת מורידים את המחיצה: האנטרופיה תגדל, למרות שלא נכנס חום למערכת. בקשר לחוק השני, כפי שהאנטרופיה מוגדרת בתרמודינמיקה (בעזרת גדלים מקרוסקופיים כמו Q ו T) אי אפשר להוכיח אותו, אלא זו אחת מה"אקסיומות". arifell התייחס להגדרה "המיקרוסקופית" של אנטרופיה, שמתייחסת להסתברות של המערכת להמצא במצבים שונים (אני לא מבין יותר מדי במכניקה סטטיסטית...)
 

Henryf

New member
אייל, אתה צודק,

האנטרופיה יכולה לגדול במערכת סגורה, ואכן בכל מקרה מעשי זה מה שקורה במציאות. כפי שאתה אומר, החוק השני הינו אקסיומטי, ואינני בטוח כלל שבמקרה של קריסה שבאה אחרי מפץ סה"כ האנטרופיה יגדל. אינטואיטיבית נידמה לי שבתהליך גדילה, או גודל קבוע, של המערכת, האנטרופיה תיגדל, וזהו המצב המתאים למציאות שלנו. כאשר הייקום מתכווץ, סביר שהאנטרופיה תיקטן, עקב פחות מקום יהיו פחות חופשי תנועה, ואי הסדר יקטן. תנסה לחשוב על 10 אטומים בתא שנפחו רק 10 אטומים, נקבל סדר מופתי.
 

arifell

New member
הגדרה של אנטופיה

כפי שאנו מכירים אותה מתרמודינמיקה, שקולה להגדרה ממכניקה סטטיסטית. במכניקה סטטיסטית, אנטרופיה מוגדרת כתלויה ביחס ישר ללוגריתם ניוון המצבים. כשאני משחרר את המערכת מאילוץ מסויים (כלומר, פותח בתהליך תרמודינמי שעובר ממצב שיווי משקל אחד לשני) ניוון המצבים של כל המערכת הסגורה אינו יכול לקטון, אך הוא יכול לגדול. מכיוון שלוגריתם היא פונקציה עולה, מתגלה שהאנטרופיה של מערכת סגורה אינו יכול לרדת. מש"ל זו הוכחה מהזיכרון ולכן חסרים שלבים, הוכחה מלאה יש לי בסיכומי ההרצאות ממכניקה סטטיסטית, אין לי את זה בהישג יד כגע, אבל זה הרעיון הכללי
 

Henryf

New member
אודה לך באם תבדוק

מה קורה במערכת מבודדת, שמקטינים אותה פיזית. אתה בעצם מוסיף אילוץ, ולא משחרר אילוץ. עד למקרה קיצוני, שהיא לא מניחה כל מקום חופשי לחלקיקים שבה. תודה.
 

arifell

New member
אבל הטענה המקורית באה להגיד

שאין שום סיבה שהמערכת תקטן מעצמה. המערכת שאתה מתאר קטנה בשל אילוץ חיצוני, באין אילוץ חיצוני המערכת תהיה חייבת לגדול, אלא אם כן, הקטנת המערכת המבודדת תגרום לעלייה באנטרופיה . (אני יוצא מנק´ הנחה שהיקום הוא מערכת מבודדת, אם תזרוק את ההנחה הזאת מהחלון, כמו שזרקת את הנחות הבסיס של המכניקה הקוונטית, אני אפסיק להשתתף בדיון) בכל מקרה, באין אילוץ חיצוני, האנטרופיה של היקום חייבת לגדול, ולכן היקום לא חוזר על עצמו בדיוק, אפילו אם הוא מתרחב ומתכווץ במרחב רב-מימדי...
 

Henryf

New member
בא נברר - בלי איומים ../images/Emo13.gif

1. מערכת קטנה בקריסה המערכת תיקטן מעצמה, האילוץ הוא פנימי, כוח המשיכה בין החלקיקים לבין עצמם בתוך המערכת. 2. אנטרופיה האנטרופיה לא משפיע על התהליכים, התהליכים הם המשפיעים על האנטרופיה. במידה ותהליך הינו סביר פיסיקלית, על רעיון האנטרופיה להסביר מדוע האנטרופיה חייבת לגדול, או לחילופין להסכים, שבמקרה ספציפי זה, האכסיומה צריכה להיות שונה. 1. מכניקה קוונטית לדעתי, עקרונות האי דטרמיניזם של המכניקה הקוואנטית אינן כלל הנחות בסיס, יותר מכך, אינן הנחות כלל. אלא, תוצאות חישוביות מתוך הנחת הצגת חלקיק כפונקצית גל. תוצאה חישובית שכזו יכולה לבוא מ- 3 טעמים שונים: 1. העולם לא דטרמינסטי. 2. הידע שלנו במכניקה הקוואנטית אינו שלם. 3. התורה הקוואנטית אינה מודל מושלם של חוקי הטבע (אפילו לא בממד המיקרו). ההנחה הבסיסית שלי היא ש (1) לעיל לא מתקיים. אין פרושו ש-(2) או (3) לא מתקיים, וזה וודאי לא זריקת הנחות בסיס, זו רק ראייה רחבה יותר מגבולות התאוריה הידועות לנו היום.
 

arifell

New member
הנרי...

אילוץ פנימי לא משפיע על המערכת בכללותה, כמו שהכוחות הפנימיים לא משפיעים על מרכז המסה..., אנטרופיה מצביעה על כיוון התהליכים. ושוב, אתה זורק את המכניקה הקוונטית מחוץ לחלון. העלית תיאוריה, שאלת מה דעתינו, אמרנו לך מהי, והסברנו, כל אחד בנפרד, ומסיבות שונות, למה זה לא ייתכן. אני בדיון הזה לא ממשיך, אני מרגיש כאילו אני רץ, head first, לתוך קיר.
 

Henryf

New member
למה בכלל התחלת בדיון?

הרי ההנחה הראשונית היתה "דטרמיניזם". בכל תאוריה פיזיקלית, או מתמטית, לא משנה כמה תרוץ בסוף תיתקל בקיר ההנחות של התאוריה.
 
הקשר בין מסה לאנרגיה

אנחנו יודעים ש E=MC^2 ז"א שמסה של גוף יכולה, בתנאים מסויימים להפוך לאנרגיה טהורה ולהפך, הלא ייתכן המצב, בו כמות ענקית של אנרגיה הופכת למסה ובסופו של דבר, המסה נגיעה למקסימום והאנרגיה שלה ההתחלתית שלה "נגמרת" ונשארת רק הפוטנציאלית. אם כך, באה השאלה: האם לאנרגיה יש שטח?! בבקשה תענו לי!!!!
 

Henryf

New member
האם תוכל מעט לפרט.

מהי ה"אנרגיה הפוטנציאלית" של המסה שעליה אתה מדבר? מה זה בכלל מסה? העובדה שיש מקום בחלל שהוא בלתי חדיר, יש לו צבע, ואפשר לבעוט אותו לשער, פרושו שזה מסה? הרי כל התנאים הללו הינם פסיכולוגיים ולא פיסיקליים. מסה יכולה להיות אנרגיה נטו, שבמקום שבו היא נמצאת לא תעבור "מסה" אחרת, כלומר לא חדירה, האור יחזור ממנה (מטעמים פיסיקליים) רק בתדר מסוים אחד, כלומר בעלת צבע, ואז תקרא לזה "מסה" לא כן? האם זה מקרי שחוק אינשטיין מאפשר העברת מסה לאנרגיה וחזרה? או שזה בעצם אותו דבר, שניראה שונה בתנאים שונים? כפי שבעצם תורת המיתרים מרמזת.
 

כרומטי

New member
מממ.....אני לא פיסקאי מומחה....

סתם תיכוניסט שקרה כמה ספרי מדע פופולרי......אבל בהנחה שהבנתי מה אתה כותב אז ככה..... בהנחנה שהבנתי נכון למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהעולם דטרמיניסטי.....אני לא מסכים. מי אמר שהתוצאה תמיד תהיה חד משמעית? אם אני מבין נכון יש מערכות קשות מדי לחיזוי...וכך גם כאשר כל המשתנים באותו מצב התוצאה לא בהכרח חד משמעית. אני חושב שתורת הכאוס מתעסקת בזה. כאן יש סיכוי גדול שאני טועה. אני לא מומחה כמו שאמרתי....ועוד לא קראתי את הספר על תורת הכאוס..... שנית: נכון להיום כל החישובים מראים את ההפך ממה שציינת....היקום לא יקרוס לתוך עצמו....התפשטותו מאיצה. שלישית: מה עם האנטרופיה? אני מדגיש שוב שאני רק תיכוניסט מטומטם....תרגיש חופשי לתקן אותי.
 

Henryf

New member
תיכוניסט חכם,

בעיית האנטרופיה הבעייה מעסיקה אותי, רציתי לחזור אליה לאחר ליבון השאלה המקורית. אולי יתברר שבכלל הכל שטויות, ואין טעם כלל לחשוב על אנטרופיה. דרך אגב, האם האנטרופיה של הגיהנום אכן גדלה כל הזמן? תורת הכאוס תורת הכאוס לא סותרת את עובדת העולם דטרמיניסטי, ההפך, היא בנויה עליו. תורת הכאוס מדברת על מערכות התלויות חזק מאד בגורמי התחלה, משמע שינוי זעיר מאד בגורם התחלה יגרום לשינוי ענק בהתנהגות המערכת. ולכן מעשית, ולא תאורטית, המערכת לא ניתנת לחיזוי. למשל, העמד, בזהירות רבה, עיפרון בשווי משקל על חודו. כעבור זמן מה, לאיזה צד העיפרון יפול? קשה לנחש, מספיק שיהיה משב רוח קל שבקלים כדי לגרום לשינוי ענק כמו נפילת העיפרון לצד כלשהוא. את השינוי הקטן שבקטן יש קושי מעשי ענק לנבא, ולכן הקושי לחשב מראש לאן יפול העיפרון. זה קושי מעשי, לא תאורטי. כנ"ל הקושי לנבא תהליכים פוליטיים במזרח התיכון, ולכן לא מומלץ באזור להתנבא, במיוחד לא לגבי העתיד. תואת הכאוס מנסה לבנות מודלים מתמטיים, בתנאים מסוימים, לפיו על אף הקושי לחשב בדיוק את מצבי ההתחלה, הרי לתוצאות יש מבנה מתמטי מסוים הניתן להערכה סבירה. עולם דטרמיניסטי לא אמרתי שהתוצאה תמיד חד משמעית, הנחתי שזה המצב. כמו בכל מודל פיסיקלי, הנחתי הנחות ייסוד, והשאלה הינה האם המודל נכון ע"ס הנחות הייסוד הללו. הנחת הייסוד של עולם דטרמיניסטי, בשלב זה של המדע, בלתי ניתנת לסתירה או הוכחה, ולכן לגיטימית. העולם לא יקרוס שוב, כרומטי, עובדת קריסת העולם היתה הנחה במודל. אינני יודע באם הייקום (ויחד איתו המודל הזה) יקרוס, אבל המודל ניבנה בהנחה זו. העובדה שיש היום אינדיקציות שהתפשטות היקום לא רק שלא מואטת, אלא בכלל מואצת, אינה הוכחה שכוון התהליך בעתיד לא יוכל להשתנות, והייקום יקרוס. אין לנו כרגע הוכחה פיזיקלית חד משמעית באם הייקום יקרוס, או לא, כך שכרגע זה בהחלט לגיטימי לבנות מודלים ע"ס אחת ההנחות הללו.
 

yonatan989

New member
ומה עם מימד הזמן?

בהנחה שהזמן הוא ליניארי- האם אתה לוקח אותו כחלק ממשוואת התנע? כלומר- מהו כיוונו של הזמן בתהליך הקריסה? האם גם כיוונו מתהפך? או שמא הזמן ממשיך "לזרום" באותו ה"כיוון", ואז למעשה אנו מגיעים למצב שאינו זהה לחלוטין למצב בו הייתה הנקודה הסינגולרית המקורית, שכן אנו נמצאים בנקודת זמן שונה. כאן מתעוררת השאלה האם למימד הזמן יכולה להיות השפעה על המאורעות? סתם נקודה למחשבה...
 

Henryf

New member
ציר הזמן וכוונו לא משתנים.

כאשר מטוטלת נעה, בהנחה שהמערכת סגורה, משמע, הזנחת החיכוך, או כל חילוף אנרגיה אחר עם החוץ: המצב מייד עם תחילת הטילטול ה- N, שווה בדיוק למצב מייד עם תחילת הטילטול ה- N+1. ציר הזמן לא משתנה. לצורך הדוגמא תהליך הקריסה הינו אנלוגי לחזרת המטוטלת לנקודת ההתחלה של הטילטול הקודם.
 
זמן וגרביטצעה

ראיתי שבפורום אבאתר, נאמר שגרביטציה היא בעצם אילוזיה שיוצרים "קמטים" בזמן, תגידו לי אם הבנתי נכון: התאוריה הזאת נכונה, עד לרגע בו אדם מתחיל לנוע חזרה לכיוון הכוכב כמו כן, מכאן נובע שגם האצה מכל סוג שהו היא אשליה וגם תנע והכל, ז"א שגם קו ישר הוא אשליה והעולם בנוי על חוקי בסיס של זמן ועיוות זמן.... לי זה לא נראה הגיוני..... אז זה אני טעיתי, או שהוגי הדעות מרחיקים לכת? נ.ב, אל תכעסו על הבורות שלי, אני רק תלמיד תיכון, מי"א שמנסה להבין על מה מדברים "הגדולים"
 
למעלה