זה הזמן שלך.
אין כאן הרבה הורים בגילאים לילדים המדוברים מלבדי.אז הויכוח הוא רק איתי. ולא סתם התקבצתם שלושתכם. אני אנסה לעזור לך. יש לך בעיה רגשית קשה שצריכה להגיעה לפיתרון. את איבדת את האיזון בין הרצון לעצמאות ורצון לאהבת הורים. את לא מסוגלת להרגיש את הקשיים שעברו על ההורים שלך בהתמודדות עם החיים והבעיות שלך. הכינוי שלי "אבא של אפי" מטריף לך את השכל, כי הוא מראה על שיכות, שכל כך את מתמרדת נגדה. ההופעה של המילה " אבא" מכעיסה אותך. את מחכה להזדמנות לחנך הורים ולהסית נגדם. העובדה שמחזקת אצלי את ההבנה למצבך, היא הדרישה שלך מהרופאה ליחס, שזה משהו מקביל ליחס מהורה, ואת כותבת שאת לא יכולה בלי זה. את מתעלמת מהמיקצועיות הברורה של הרופא, ביגלל "שעובדה שהיא לא עוזרת לך". וטוענת שבגלל, שזה מצבך, שלא ניתן לשיפור תעזבי אותה.אני מיתקשה להבין את ההגיון, זה ההפך מעצמאות. אדם בוגר, שיודע שמטפלת בו אחת מהרופאות הטובות שיש, היה מוחל לה על חוסר הפניה האישית שבה, וממשיך לקבל ממנה עזרה. את חסרת אחריות, כי כאן בפורום את תוקפת את הרופאה שלבטח יש רבים הזקוקים לשרותיה. ויש לה יכולות. את חסרת אחריות ורגש, בזה שאת מציגה את הצבא כמקום של התמודדות בכיף. כאשר למעשה זו לפעמים מטחנה ולא תמיד הכיף בצידה, ולא לכולם זה מתאים. רבים נהנים כאשר יש מישהו ש"מגונן" עליהם, וגם אני. כי מלחמות מאוד קשה לעשות לבד, ולרוב צריך עזרה. אז אל תלמדי אותנו על שיחרור, ותרשי לעצמך להיות מגוננת, זה כיף.