עמית פורת המחודש
New member
גו'-גי'טסו בתאילנד
טוב אז חזרתי מגן עדן! היה פשוט טרוף, ממש היה כיף הירח דבש הזה אבל באמת רציתי לספר לכם איך עושים ג'ו-ג'יטסו בתאילנד. אזז ככה, הכל צפוף בשווקים וכולם נוגעים בך ומושכים אותך לבוא לראות את הסחורה שהם מנסים "לסדר" לך. אז התחלה זה נחמד אבל אחר כך אתה מתחיל להסיט אותם ממך ולתרגל תאי סבקי למיניהם כדי שלא יגעו בך. תרגילי שחרור תפיסות ידיים דיפלומטיים ושמירה על הארנק הם הכרח במקום זה ושמירה על החפצים מאחור זה אלף בית. לאמן לחימה זה היה פשוט עולם ומלואו לא בעניין הפיזי אלא המנטלי, המוח כל הזמן עובד - אנשים מסתכלים ליך במבטי זימה של "תיכף אני מנקה אותך מממונך" ואתה מנסה את המלחמה הפסיכולוגית שלך בתשדורת דו כיוונית של "אל תתעסק...". ומיקרה שהיה שלימד אותי המון על עצמי. באחד השווקי הליליים כשאישתי היקרה היחידה משחקת לה עם הבגדים, בעוד אנינ ממשיך מעט לפנים לדוכן הבא, יושבים חבורה של מקומיים צעירים על המידרכה. בעודי מתקדם, הרוכל, בעל הבאסטה, ניסה לשים לי רגל. בשניה האחרונה עצרתי והתסכלתי עליו וחייכתי, הם כמובן צחקו והתגלגלו מצחוק שעשו ממני צחוק. חייכתי והמשכתי ללכת ופתאום הגמד הצנום הזה קם מולי במבט של ערס ושואל אותי "any problems?" ודחף אותי לאחור. תוך שניה נידלק אצלי הפיוז והוא היה קרוב לקבל ממני נגיחה וממש בשנייה האחרונה החלטתי לשחק אותה טמבל ועניתי לא "מה פתאום.. איזה בעיות פשוט כמעט היפלת אותי".... הוא צחק לחברים שלו ועשה כאילו הוא מרים עלי יד, אני נסוגתי לאחרו לפתיחת טווח ולא היגבתי. הוא היה מבסוט מעצמו שהנה בחור מגודל כמוני כביכול מפחד מאפס שכזה. השיקול שלי היה מאוד פשוט. מי שמכיר אותי יודע שסחבק לא פרייר וגם לא נראה כאחד שמזמין מכות מהאדם הממצוע, יכולתי במילה אחת לקבור אותו, במחשבה שנייה זוהי מדינה זרה, אל מכיר אף אחד אני ואישתי לבד, מה אני יודע מה יכול להתפתח שם ברחוב הזה. העדפתי לצאת התייר החנון ולתת לו את שתי שניות התהילה שלו. שעתיים אחר כך עוד רעדתי מעצבים, אשתי רוני לא הבינה למה לא קברתי אותו במקום - לך תסביר לה מה זה ניצול אנרגייה של יריב לטובתך. המוח שלך כל הזמן עובד ומתח מצבים אפשריים, פשוט לא יאומן. כל כך התגאתי בעצמי על ההחלטה הנכונה שלקחתי. וזה חלק מהסיפורים של תאילנד ויש עוד המון ברוך השם לא כאלה.
טוב אז חזרתי מגן עדן! היה פשוט טרוף, ממש היה כיף הירח דבש הזה אבל באמת רציתי לספר לכם איך עושים ג'ו-ג'יטסו בתאילנד. אזז ככה, הכל צפוף בשווקים וכולם נוגעים בך ומושכים אותך לבוא לראות את הסחורה שהם מנסים "לסדר" לך. אז התחלה זה נחמד אבל אחר כך אתה מתחיל להסיט אותם ממך ולתרגל תאי סבקי למיניהם כדי שלא יגעו בך. תרגילי שחרור תפיסות ידיים דיפלומטיים ושמירה על הארנק הם הכרח במקום זה ושמירה על החפצים מאחור זה אלף בית. לאמן לחימה זה היה פשוט עולם ומלואו לא בעניין הפיזי אלא המנטלי, המוח כל הזמן עובד - אנשים מסתכלים ליך במבטי זימה של "תיכף אני מנקה אותך מממונך" ואתה מנסה את המלחמה הפסיכולוגית שלך בתשדורת דו כיוונית של "אל תתעסק...". ומיקרה שהיה שלימד אותי המון על עצמי. באחד השווקי הליליים כשאישתי היקרה היחידה משחקת לה עם הבגדים, בעוד אנינ ממשיך מעט לפנים לדוכן הבא, יושבים חבורה של מקומיים צעירים על המידרכה. בעודי מתקדם, הרוכל, בעל הבאסטה, ניסה לשים לי רגל. בשניה האחרונה עצרתי והתסכלתי עליו וחייכתי, הם כמובן צחקו והתגלגלו מצחוק שעשו ממני צחוק. חייכתי והמשכתי ללכת ופתאום הגמד הצנום הזה קם מולי במבט של ערס ושואל אותי "any problems?" ודחף אותי לאחור. תוך שניה נידלק אצלי הפיוז והוא היה קרוב לקבל ממני נגיחה וממש בשנייה האחרונה החלטתי לשחק אותה טמבל ועניתי לא "מה פתאום.. איזה בעיות פשוט כמעט היפלת אותי".... הוא צחק לחברים שלו ועשה כאילו הוא מרים עלי יד, אני נסוגתי לאחרו לפתיחת טווח ולא היגבתי. הוא היה מבסוט מעצמו שהנה בחור מגודל כמוני כביכול מפחד מאפס שכזה. השיקול שלי היה מאוד פשוט. מי שמכיר אותי יודע שסחבק לא פרייר וגם לא נראה כאחד שמזמין מכות מהאדם הממצוע, יכולתי במילה אחת לקבור אותו, במחשבה שנייה זוהי מדינה זרה, אל מכיר אף אחד אני ואישתי לבד, מה אני יודע מה יכול להתפתח שם ברחוב הזה. העדפתי לצאת התייר החנון ולתת לו את שתי שניות התהילה שלו. שעתיים אחר כך עוד רעדתי מעצבים, אשתי רוני לא הבינה למה לא קברתי אותו במקום - לך תסביר לה מה זה ניצול אנרגייה של יריב לטובתך. המוח שלך כל הזמן עובד ומתח מצבים אפשריים, פשוט לא יאומן. כל כך התגאתי בעצמי על ההחלטה הנכונה שלקחתי. וזה חלק מהסיפורים של תאילנד ויש עוד המון ברוך השם לא כאלה.
