shellyland
New member
ליד מי?
ג'ואיש ריאליטי
- פותח הנושא rebeccaa
- פורסם בתאריך
דגול ../images/Emo6.gif
אבל בעיה טכנית קטנה, מי יסכים שיצלמו אותו בליל הסדר? אגב, החרדים שלך חפיפניקים, אפשר היה לעשות ריאליטי עם חב"דניקים (שבעצם לא אוכלים כלום בפסח) עם כאלה שלא אוכלים ירקות עם קליפה, אלה שלא אוכלים דגים וכמובן המקפידים על כשרות בד"ץ העדה החרדית למפיות החד פעמיות ואפילו לאקונומיקה.
אבל בעיה טכנית קטנה, מי יסכים שיצלמו אותו בליל הסדר? אגב, החרדים שלך חפיפניקים, אפשר היה לעשות ריאליטי עם חב"דניקים (שבעצם לא אוכלים כלום בפסח) עם כאלה שלא אוכלים ירקות עם קליפה, אלה שלא אוכלים דגים וכמובן המקפידים על כשרות בד"ץ העדה החרדית למפיות החד פעמיות ואפילו לאקונומיקה.
שבולת ירוקת העין
New member
לא הצלחתי לפתוח את הקובץ
אבל מה שכאן בהחלט מעורר
וגם
וזאת הזדמנות לברכך כי הגעת אל תחת צל קורתנו. ברוכה הבאה
את מוזמנת להישאר ולהמשיך לשתפנו בהגיגייך
אבל מה שכאן בהחלט מעורר
למי שלא מצליח לפתוח את הקובץ -
הנה הכל לפניכם. ג'ואיש ריאליטי רבקה אבינרי-שור קשת... רשת... הנה רעיון לתכנית ריאליטי מוטרפת, מלכת רייטינג אמיתית: הלוקיישן - וילה ענקית ברמת השרון עם עשרים מצלמות. המשתתפים: משפחות ישראליות מכל המינים: חרדים, חילוניים, כיפות סרוגות, ספרדים ואשכנזים. הקונספט: המשפחות יינעלו בווילה המדוברת למשך חג הפסח ושבוע הניקיונות שלפניו, כל משפחה באגף משלה, ויחגגו את החג, כולם ביחד וכל אחד לחוד. יש הטועים לחשוב שפסח הוא חג משותף לכל הישראלים. ביג מיסטייק! החילונים, למשל, מניחים שההבדל העיקרי בין הפסח שלהם לבין זה של הדתיים טמון ברמת חיפוף ההגדה. הסרוגים חושבים שההבדל בינם לבין החרדים טמון בעיקר בשמורה. אבל למעשה, מגזרים יקרים, אדם חילוני, או אפילו סרוג, לא היה מצליח לשרוד פסח במבואות בני-ברק אפילו אם ניצחון מכבי בפיינל פור היה תלוי בכך, ויהודי חרד יעדיף להגיד עשר פעמים אווה מריה ולא להתפרחח בליל סדר נוסח בני-עקיבא. צוללים בג'קוזי וילה, אם כן, רמת השרון, שבוע לפני פסח, טירוף של ניקיונות. החילונים מבריקים את שמשות החלונות באגף שלהם עד שיוצא עשן, עושים וילונות, דופקים שטיחים, ומרוצים מעצמם. בלילה, מבסוטים מהריחות של הפוליש, הם יושבים לנוח על כוס קפה, ומסתכלים בתימהון באישה החרדית באגף ממול, ששופכת בהתלהבות קומקומים של מים רותחים על השיש ומעבירה עליו לבנים מלובנות. בעלה וילדיה, בינתיים, לא מתקלחים כבר יומיים, כי אצלם בג'קוזי צוללות עשרות כוסות זכוכית שצריכות לעבור הגעלה, ורמות סטריליות בלתי נתפסות מורידות אותה על הברכיים כשהיא עוברת בהקפדה עם סיכה על כל החריצים שבין אריחי הרצפה. הסרוגה בינתיים לא טומנת ידה, ומצפה את השיש האיטלקי האלגנטי בנייר כסף. לתוך כיורי הנירוסטה המסוגננים היא מכניסה שתי גיגיות ענק בכחול ואדום, ומעיפה מבטים מודאגים לעבר תנור האפייה שדלוק כבר שש שעות בפול ווליום, למען יכלה זעמו בחמץ. החילונים, שבסך הכל השפריצו קצת דטרגנטים על התנור שלהם, משתדלים להתרחק מהתנור הדוס הלוהט, שנדמה כי או-טו-טו יפוצץ את הווילה על יושביה. מוסקבה בבני-ברק יומיים לפני ליל הסדר מלוות המצלמות את המשתתפים לקניות אחרונות. החילונים חוגגים בסופר עם שפעה צבעונית של מותגים עדכניים, לפעמים בודקים אם כתוב "כשר לפסח", ובדרך כלל לא: "נו, תכניסי לעגלה. מה קרה לך? קורנפלקס זה חמץ? שימי גם כמה פיתות שיהיה בפריזר". החרדים והסרוגים, לעומתם, נכנסים לצרכניית "ענוות חסדי הישועה", שם עומדות על מדפי מתכת ערמות משמימות של מוצרים אנונימיים וחסרי זוהר, שלא היו מביישים את מכולות מוסקבה בשיאן של שנות השבעים. הסרוגים איכשהו מרשים לעצמם להתפרע עם עוגיות פסח ממין חדש או עם בקבוק קטשופ, מסתפקים, רחמנא לצלן, בהכשר הרבנות. אבל החרדים, הם בודקים כל מוצר בעיניים של חכם חנוכה, מוכרחים למצוא את כל הרבנים שלהם קומפלט על כל קופסת שימורים, אחרת לא יירד להם בגרון. אימת השרויה האמת? מה שהחרדים, ובעיקר החסידים האדוקים שביניהם, אוכלים בפסח, זה תפוחי אדמה וביצים. מצות? תחזיקו חזק! חלק מהחסידים כמעט שלא אוכלים בפסח מצות, מחשש "שרויה", כלומר, מחשש שבמצה נשאר קצת קמח שבמקרה לא נאפה מספיק בתנור, והוא יירטב במהלך הסעודה וייהפך לחמץ גמור. לכן גם קניידלך הם מחוץ לתחום, כמובן. בליל הסדר או בערב שבת, כשמוכרחים לאכול כזית מצה, מקבל כל אחד מבני הבית את מנתו בשקית ניילון, וכולם מתורגלים לאכול כשראשם מופנה מן השולחן ותחוב בתוך שקית, נוסח נוסעי 747 בנחיתת אונס. אחרי שגומרים עם העסק הלא נעים הזה מנערים את המפה ומביאים את האוכל, ביצים ותפוחי אדמה, כמובן. סייגי סייגים מוציאים אל מחוץ לתחום עגבניות, חצילים, שום, וכל מה שריח רבנות עולה ממנו, שזה בערך הכל. הש"סניקים בינתיים, צועדים בעליזות בין המדפים, מעיפים אל האשכנזים חיוכים מתגרים, ומכניסים באלגנטיות לעגלה מה שנקרא "קטניות", דהיינו אורז, תירס, חומוס, במבה, מיונז, וממרח שוקולד. אבל גם הם, כמו אחיהם האשכנזים, מצטיידים בסבון כשר לפסח, משחת נעליים כשרה לפסח, ואקונומיקה כשרה לפסח, כדי שאם הילד יבלע בטעות, לפחות לא יעבור באותה הזדמנות על איסור חמץ. אחותי התחתנה עם ספרדי שוב בווילה, והמצלמות מתבייתות על שולחנות הסדר. רגע של היסטריה ממש לפני הקידוש, כשהקטן של הסרוגים מוציא בחגיגיות מכיס מכנסי החג (ירושה מאחיו) שאריות ופל עבש משנה שעברה, אשר מושלך בבהילות ובדרך כל דג זהב הישר אל תוך האסלה. החסידים, בינתיים, כבר נחנקים במצת היד העגולה והיבשה שלהם. אוכלי מצת מכונה מרובעת נחשבים אצל החסידים זוללי חמץ גמור, ואין לבוא בקהלם בשום פנים ואופן. שידוכים נופלים על זה. הספרדים, לעומת זאת, מרטיבים את המצה בכיף ומנגבים איתה, מתפטמים באורז לבן ומהביל, ומקנחים במוס שוקולד. ילדי האשכנזים מייללים כמו זאבים שלא אכלו שבוע למראה הש"סניקים הקטנים שזוללים ממש מול העיניים שלהם ביסלי ובמבה, ובין לבין, הסרוגה מנקרת במיאוס בפירה ולוחשת לבעלה: "אחותי התחתנה עם ספרדי. לדעתי זה מתיר לנו קטניות. זהו. שנה הבאה אני מכינה אורז". אצל החילונים, הדוד שכל שנה לא מפסיק להתלונן על המצות שעושות לו עצירות, ועל הכפיה הדתית בלתי-נסבלת, שותק הפעם, קולט שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע. בין מה נשתנה לדיינו, בין דגים לבשר, הגברים מתגנבים לרגע אל חדר השינה, שם מראים בטלוויזיה את הגמר, שנפל, מה לעשות, דווקא על הסדר, ומעדכנים את הילדים שבינתיים אחד-אפס לנו. כאן וכאן סבא התחיל לנחור, אבא חלץ בהיחבא את נעליו, והקטנים נרדמו. ראשים קטנים עם קוצים וג'ל או עם פאות מסולסלות נשמטו על הברכיים של אמא. וילה ענקית ברמת השרון עם עשרים מצלמות, ג'ואיש ריאליטי, והכל נגמר בתוך שבועיים. קשה לקבוע מי מהמשתתפים ניצח, כי הצופים לא העיפו אף אחד בדרך, וגם השופטים לא מלאם ליבם לוותר, לא על מגעילי הכלים, לא על אוכלי הקטניות, לא על המצות העגולות ולא על המרובעות, לא על הדודים השרים בדבקות חד-גדיא מקוצר ושירי אליפות, לא על חרוסת התפוחים האשכנזית הבהירה, ולא על חרוסת התמרים הספרדית השחורה. לשנה הבאה כל אחד בבית הפרטי שלו. הרבה יותר פשוט.
הנה הכל לפניכם. ג'ואיש ריאליטי רבקה אבינרי-שור קשת... רשת... הנה רעיון לתכנית ריאליטי מוטרפת, מלכת רייטינג אמיתית: הלוקיישן - וילה ענקית ברמת השרון עם עשרים מצלמות. המשתתפים: משפחות ישראליות מכל המינים: חרדים, חילוניים, כיפות סרוגות, ספרדים ואשכנזים. הקונספט: המשפחות יינעלו בווילה המדוברת למשך חג הפסח ושבוע הניקיונות שלפניו, כל משפחה באגף משלה, ויחגגו את החג, כולם ביחד וכל אחד לחוד. יש הטועים לחשוב שפסח הוא חג משותף לכל הישראלים. ביג מיסטייק! החילונים, למשל, מניחים שההבדל העיקרי בין הפסח שלהם לבין זה של הדתיים טמון ברמת חיפוף ההגדה. הסרוגים חושבים שההבדל בינם לבין החרדים טמון בעיקר בשמורה. אבל למעשה, מגזרים יקרים, אדם חילוני, או אפילו סרוג, לא היה מצליח לשרוד פסח במבואות בני-ברק אפילו אם ניצחון מכבי בפיינל פור היה תלוי בכך, ויהודי חרד יעדיף להגיד עשר פעמים אווה מריה ולא להתפרחח בליל סדר נוסח בני-עקיבא. צוללים בג'קוזי וילה, אם כן, רמת השרון, שבוע לפני פסח, טירוף של ניקיונות. החילונים מבריקים את שמשות החלונות באגף שלהם עד שיוצא עשן, עושים וילונות, דופקים שטיחים, ומרוצים מעצמם. בלילה, מבסוטים מהריחות של הפוליש, הם יושבים לנוח על כוס קפה, ומסתכלים בתימהון באישה החרדית באגף ממול, ששופכת בהתלהבות קומקומים של מים רותחים על השיש ומעבירה עליו לבנים מלובנות. בעלה וילדיה, בינתיים, לא מתקלחים כבר יומיים, כי אצלם בג'קוזי צוללות עשרות כוסות זכוכית שצריכות לעבור הגעלה, ורמות סטריליות בלתי נתפסות מורידות אותה על הברכיים כשהיא עוברת בהקפדה עם סיכה על כל החריצים שבין אריחי הרצפה. הסרוגה בינתיים לא טומנת ידה, ומצפה את השיש האיטלקי האלגנטי בנייר כסף. לתוך כיורי הנירוסטה המסוגננים היא מכניסה שתי גיגיות ענק בכחול ואדום, ומעיפה מבטים מודאגים לעבר תנור האפייה שדלוק כבר שש שעות בפול ווליום, למען יכלה זעמו בחמץ. החילונים, שבסך הכל השפריצו קצת דטרגנטים על התנור שלהם, משתדלים להתרחק מהתנור הדוס הלוהט, שנדמה כי או-טו-טו יפוצץ את הווילה על יושביה. מוסקבה בבני-ברק יומיים לפני ליל הסדר מלוות המצלמות את המשתתפים לקניות אחרונות. החילונים חוגגים בסופר עם שפעה צבעונית של מותגים עדכניים, לפעמים בודקים אם כתוב "כשר לפסח", ובדרך כלל לא: "נו, תכניסי לעגלה. מה קרה לך? קורנפלקס זה חמץ? שימי גם כמה פיתות שיהיה בפריזר". החרדים והסרוגים, לעומתם, נכנסים לצרכניית "ענוות חסדי הישועה", שם עומדות על מדפי מתכת ערמות משמימות של מוצרים אנונימיים וחסרי זוהר, שלא היו מביישים את מכולות מוסקבה בשיאן של שנות השבעים. הסרוגים איכשהו מרשים לעצמם להתפרע עם עוגיות פסח ממין חדש או עם בקבוק קטשופ, מסתפקים, רחמנא לצלן, בהכשר הרבנות. אבל החרדים, הם בודקים כל מוצר בעיניים של חכם חנוכה, מוכרחים למצוא את כל הרבנים שלהם קומפלט על כל קופסת שימורים, אחרת לא יירד להם בגרון. אימת השרויה האמת? מה שהחרדים, ובעיקר החסידים האדוקים שביניהם, אוכלים בפסח, זה תפוחי אדמה וביצים. מצות? תחזיקו חזק! חלק מהחסידים כמעט שלא אוכלים בפסח מצות, מחשש "שרויה", כלומר, מחשש שבמצה נשאר קצת קמח שבמקרה לא נאפה מספיק בתנור, והוא יירטב במהלך הסעודה וייהפך לחמץ גמור. לכן גם קניידלך הם מחוץ לתחום, כמובן. בליל הסדר או בערב שבת, כשמוכרחים לאכול כזית מצה, מקבל כל אחד מבני הבית את מנתו בשקית ניילון, וכולם מתורגלים לאכול כשראשם מופנה מן השולחן ותחוב בתוך שקית, נוסח נוסעי 747 בנחיתת אונס. אחרי שגומרים עם העסק הלא נעים הזה מנערים את המפה ומביאים את האוכל, ביצים ותפוחי אדמה, כמובן. סייגי סייגים מוציאים אל מחוץ לתחום עגבניות, חצילים, שום, וכל מה שריח רבנות עולה ממנו, שזה בערך הכל. הש"סניקים בינתיים, צועדים בעליזות בין המדפים, מעיפים אל האשכנזים חיוכים מתגרים, ומכניסים באלגנטיות לעגלה מה שנקרא "קטניות", דהיינו אורז, תירס, חומוס, במבה, מיונז, וממרח שוקולד. אבל גם הם, כמו אחיהם האשכנזים, מצטיידים בסבון כשר לפסח, משחת נעליים כשרה לפסח, ואקונומיקה כשרה לפסח, כדי שאם הילד יבלע בטעות, לפחות לא יעבור באותה הזדמנות על איסור חמץ. אחותי התחתנה עם ספרדי שוב בווילה, והמצלמות מתבייתות על שולחנות הסדר. רגע של היסטריה ממש לפני הקידוש, כשהקטן של הסרוגים מוציא בחגיגיות מכיס מכנסי החג (ירושה מאחיו) שאריות ופל עבש משנה שעברה, אשר מושלך בבהילות ובדרך כל דג זהב הישר אל תוך האסלה. החסידים, בינתיים, כבר נחנקים במצת היד העגולה והיבשה שלהם. אוכלי מצת מכונה מרובעת נחשבים אצל החסידים זוללי חמץ גמור, ואין לבוא בקהלם בשום פנים ואופן. שידוכים נופלים על זה. הספרדים, לעומת זאת, מרטיבים את המצה בכיף ומנגבים איתה, מתפטמים באורז לבן ומהביל, ומקנחים במוס שוקולד. ילדי האשכנזים מייללים כמו זאבים שלא אכלו שבוע למראה הש"סניקים הקטנים שזוללים ממש מול העיניים שלהם ביסלי ובמבה, ובין לבין, הסרוגה מנקרת במיאוס בפירה ולוחשת לבעלה: "אחותי התחתנה עם ספרדי. לדעתי זה מתיר לנו קטניות. זהו. שנה הבאה אני מכינה אורז". אצל החילונים, הדוד שכל שנה לא מפסיק להתלונן על המצות שעושות לו עצירות, ועל הכפיה הדתית בלתי-נסבלת, שותק הפעם, קולט שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע. בין מה נשתנה לדיינו, בין דגים לבשר, הגברים מתגנבים לרגע אל חדר השינה, שם מראים בטלוויזיה את הגמר, שנפל, מה לעשות, דווקא על הסדר, ומעדכנים את הילדים שבינתיים אחד-אפס לנו. כאן וכאן סבא התחיל לנחור, אבא חלץ בהיחבא את נעליו, והקטנים נרדמו. ראשים קטנים עם קוצים וג'ל או עם פאות מסולסלות נשמטו על הברכיים של אמא. וילה ענקית ברמת השרון עם עשרים מצלמות, ג'ואיש ריאליטי, והכל נגמר בתוך שבועיים. קשה לקבוע מי מהמשתתפים ניצח, כי הצופים לא העיפו אף אחד בדרך, וגם השופטים לא מלאם ליבם לוותר, לא על מגעילי הכלים, לא על אוכלי הקטניות, לא על המצות העגולות ולא על המרובעות, לא על הדודים השרים בדבקות חד-גדיא מקוצר ושירי אליפות, לא על חרוסת התפוחים האשכנזית הבהירה, ולא על חרוסת התמרים הספרדית השחורה. לשנה הבאה כל אחד בבית הפרטי שלו. הרבה יותר פשוט.
עפרונית מהודרת
New member
../images/Emo62.gif אה, זאת את
יוסי באמת סיפר עלייך שאת כותבת נפלא. מסתבר שהוא צודק!
יוסי באמת סיפר עלייך שאת כותבת נפלא. מסתבר שהוא צודק!
ריאלטי אמיתי
יהיה אם נשים את כל שניים עשר השבטים (או לפחות מי שנשארו מהם- חרדים, מסורתיים, חילונים, כפיה סרוגה, ששון ושמחה) בשולחן אחד. אווווווווו ממה! אגב, אצלנו בשולחן פסח, אצל דוד שלי, זה פחות או יותר כך: בני הדוד שלי- חילונים גמורים עם כבוד לאבא, שהוא גם חילוני, אבל עם כבוד למסורת. אמא שלי- דתיה, במרחב שבין כיפה סרוגה לחב"ד, יושבת אתנו לשולחן, לא אוכלת בשר, אלא מהקדרה שהיא הביאה. אני- חילונית-מסורתית, מנסה להקפיד על הקריאה של כל ההגדה ומאזנת את קריאות ההגדה המהירות כבזק, הדלגניות-משהו של בנות הדוד. אחותי הגדולה- לא באה מפאת החומרה. אחותי הקטנה- לא באה מחמת אי אמונה שלימה. שמייח.
יהיה אם נשים את כל שניים עשר השבטים (או לפחות מי שנשארו מהם- חרדים, מסורתיים, חילונים, כפיה סרוגה, ששון ושמחה) בשולחן אחד. אווווווווו ממה! אגב, אצלנו בשולחן פסח, אצל דוד שלי, זה פחות או יותר כך: בני הדוד שלי- חילונים גמורים עם כבוד לאבא, שהוא גם חילוני, אבל עם כבוד למסורת. אמא שלי- דתיה, במרחב שבין כיפה סרוגה לחב"ד, יושבת אתנו לשולחן, לא אוכלת בשר, אלא מהקדרה שהיא הביאה. אני- חילונית-מסורתית, מנסה להקפיד על הקריאה של כל ההגדה ומאזנת את קריאות ההגדה המהירות כבזק, הדלגניות-משהו של בנות הדוד. אחותי הגדולה- לא באה מפאת החומרה. אחותי הקטנה- לא באה מחמת אי אמונה שלימה. שמייח.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.