גבר מכה - התמודדות

[ד ו ר י ס]

לא... לא חינוך, בכל אופן.

אם הורה רואה את ילדו מתכונן לדחוף חפץ לשקע חשמלי ותופס את היד שלו כדי למנוע ממנו להזיק לעצמו זה לא עונה להגדרה "אקט חינוכי", כי אם - הצלת הילד. אין במעשה שכזה שום דבר שמתיימר להיות "חינוכי". ילדה בת שנתיים שבאופן חוזר ונשנה דוחפת חפצי מתכת לשקעים חשמליים? ה"באופן חוזר ונשנה" הוא הבעייתי בשאלה הזו, כי הוא מרמז לדעתי על מצב בו לא מדובר על תגובה רגעית שבאה להציל את הילדה, אלא יותר משהו בסגנון: "רבקה, בפעם הבאה שהילדה תעשה את זה נוריד לה כאפה ידידותית על היד, שתלמד לא לעשות את זה". אני הייתי שואפת לקצת יותר מחשבה, קצת פחות חיפוש הדרך הקלה. כמו למשל? "רבקה, הילדה מסכנת את עצמה, בואי נקפוץ לחנות ונקנה מכסים לשקעים". המעניין הוא שכל כך הרבה אנשים משתמשים בשקעי החשמל כדוגמא למתי זה "בסדר" להכות ילד, כשזו בעיה פתירה ביותר.... השורה תחתונה - שום מכה היא לא פתרון חינוכי. מכה יכולה להציל חיים? זה כן. חינוך? ממש לא.

 

[ערבהאיןקץ]

דוריס...

אני לא יודעת אם יש לך ילדים... אבל אני יכולה להגיד לך, שהורים לא סתם משתמשים בשקעים החשמליים כדוגמא!!! זו דוגמא מהחיים, שיכולה להפוך בקלות ל-דוגמא מהמתים. שתי אמהות די אינטיליגנטיות, יועצת חינוכית, פסיכולוג ילדים, וסבא שבד"כ מוכן להתווכח שעות ולהרצות יותר שעות על אלימות נגד ילדים כ-פשע, הגיעו כולם יחד למסקנא ש - "לפעמים צריך להסביר לילד מהו קו אדום!" ושההסבר המילולי לעיתים אינו חד-משמעי דיו. אנחנו מהקצה השני. לקח לנו הרבה זמן ודרך, להגיע להחלטה על מכה חינוכית. יש דבר כזה.

 

[ד ו ר י ס]

תגובה

אם היית קוראת את ההודעות שלי היית יודעת שאין לי ילדים, ושסיכוי סביר שגם לא יהיו לי, וגם היית יודעת למה. "לפעמים צריך להסביר לילד מהו קו אדום" את כותבת, אבל לא מדברת על הסברה, אלא על בחירה בדרך הכי פשוטה שמזכירה לי את הדרך בה רבים בוחרים לאלף את הכלב שלהם. ועדיין, אני טוענת, שהכאת ילד במצב של הצלת חיים אינה חינוכית, אלא פשוטו כמשמעו - הצלת חיים. לעומת זאת אני טוענת שבמקרה שחוזר על עצמו, אם שרדנו עד כה (איך, באמת, בלי מכות?) אפשר גם לשבת ולפש פתרון הולם יותר (כמו שהציעה ציפי לדוגמא, אם שבטוח יותר מנוסה ממני...) בשורה התחתונה - מכה חינוכית? אין חיה כזאת. כל מכה שבאה כפתרון למשהו תלמד את הילד שמכה יכולה להיות פתרון. מחנכת? כן, השאלה למה בדיוק היא מחנכת.

 

[ציפי ג]

מכסי שקעים

בואי נראה - בית עם ילד אחד ושני הורים, או בית עם ילד גדול וילד קטן, זה אולי הולך. אבל בית מרובה נפשות? להלן רשימת שימושים מענינים כרוח הדמיון של ילדי למכסים אלו: אטמי אוזנים, מוצץ, סביבון,משתיק קול (אם זורקים את זה על אח קטן הוא בטח יסתום מיד את הפה, לא?). מכסי שקעים מחייבים משמעת מאוד רצינית של כל תושבי הבית - להכניס מכסה מיד לאחר שמוצאים כלי חשמלי. לכן, צריכים להיות מכסים כאלה על יד השקע תמיד. תמיד - משמע שתמיד אפשר להשתמש בהם לאחד השימושים המיוחדים המפורטים לעיל. לימדה אותי יונת ש מפורום חינוך לגיל הרך ומאתר באופן טבעי את הפטנט הבא: לטענתה ילדים לא מעונינים להכניס אצבעות לשקעים, אלא להכניס אצבעות לחורים קטנים, ולכן כאשר הם מושיטים ידים לשקע, להציע להם תחליף שירתק אותם. אני אגרפתי את כף היד שנוצר חלל צר, ואיתי היה מכניס את האצבע לשם, ואז הייתי תופשת לו אותה, תוך שבוע השקעים נמאסו עליו.

 

[ד ו ר י ס]

תגובה

ושוב, הוכח מדוגמתך, שאין שום צורך במכות...

 

[aaa123]

נכון שאסור להכות ילדים אבל בחברה

בה אנו חיים זה לא נחשב לפשע אלא רק לעבירה על החוק,ואין מקום להשוואה בינה לבין אונס או רצח שהם פשעים הרבה יותר חמורים מהעבירה של מכות. בחברה בה אנו חיים ברוב של יותר מ99 אחוזים של המקרים של הכאת ילדים לא מוגשת תלונה(כמו כן רוב המקרים של הכאת ילדים לא מסתיימים בפציעה פיזית). בחברה בה אנו חיים רוב גדול של האנשים לא היו מגישים תלונה אילו היו יודעים שקרובי משפחה שלהם מכים ילדים אפילו אם יש להם הוכחות(פרט למקרים של אלימות קשה במיוחד אם הם מעריכים שהילד(ה) בסכנת חיים). רוב המקרים הם גם לא מקרים בהם נגרמה פציעה. אגב אני חושב שיש דבר כזה של הורה שהכה רק פעם או פעמיים אבל במקרה המדובר אני פשוט לא מאמין שזה המצב. הלוואי שיהיה מצב בו הורים שמכים ילדים באמת יגיעו לכלא אבל זה לא דבר שאפשר לעשות ביום אחד כי אז להערכתי נצטרך להכניס לפחות חצי מהאוכלוסיה לכלא. אני חושב שבמצב בו אנו נמצאים צריך להתחיל בחינוך של מבוגרות ומבוגרים לא להכות ילדים. אני לא חושב שאלו שמכים ילדים לא מסוגלים לשלוט בעצמם אלא שבמקרים רבים הם פשוט מאמינים בפתגם "חוסך שבטו שונא בנו" ולא מכירים שיטת חינוך אחרת. אני מאמין שאילו היו יודעים שמכות יובילו אותם לכלא אז הרוב היו שולטים בעצמם. צריך ללמד אותם איך להתמודד עם בעיות בלי מכות ,ואחר כך לאכוף את החוק נגד אלימות נגד ילדים.

 

[ד ו ר י ס]

תגובה

בחברה בה אנחנו חיים קורים הרבה דברים, זה לא בהכרח אומר שצריך להניח להם להמשיך לקרות. "בחברה בה אנו חיים רוב גדול של האנשים לא היו מגישים תלונה אילו היו יודעים שקרובי משפחה שלהם מכים ילדים אפילו אם יש להם הוכחות(פרט למקרים של אלימות קשה במיוחד אם הם מעריכים שהילד(ה) בסכנת חיים)" הבעיה היא שאם לא שמים את הגבול בצורה ברורה וחד משמעית (וכזה הוא המצב היום, והתגובות פה יכולות להעיד על כך) לא יגישו אנשים תלונה גם כשהילד כן בסכנת חיים. אני לא רוצה להיות קטנונית ולהתפס לכל מיני פרטים קטנים כמו שמירת חוק, אבל יש היום חובת דיווח על הכאת ילדים. מי שלא מדווח הוא פשוט עבריין, לא פחות ולא יותר. חינוך? יופי. הבעיה היא שכל עוד הילדים האלו ממשיכים לגדול בבתים האלו ימשך מעגל הקסמים. כתבת בעצמך שהורים אלו כנראה לא מכירים שיטת חינוך אחרת. מעגל האימה הנוצר מכך שגם ילדיהם לא יכירו דרך חינוך אחרת, הוא המבטיח את קיומו של דור הילדים המוכים הבא. אפשר לחנך בתאוריה כמה שרוצים, אבל כל עוד מתירים בהעלמת עין להורים להמשיך ולהכות את ילדיהם כדרך חינות לגיטימית, הם ימשיכו לגדל את ההורים המכים של הדור הבא. זה החינוך הקיים היום - חינוך לאלימות. קראו לי פסימית, אבל אני לא חושבת שאפשר "לחנך" הורה לא להכות את ילדיו, אם זה מה שהוא ראה בבית. זה מה שהילדים האלו רואים ביית, וזה מה שה יהפכו להיות (עפ"י סטטיסטיקה שקיימת לא מהיום, בכל אופן). מאחר וכבר חשפתי (פחות או יותר) את מידת קרבתי לנושא הזה, אני רק אוסיף כדי להסביר את הבעיה שאני באופן אישי החלטתי לא לעשות ילדים ללא טיפול פסיכולוגי צמוד, מאחר וכבר היום אני מזהה בעצמי את בעית האלימות כפתרון למצבים בעייתיים. לצערי, ילדים רבים לא יבחרו בדרכי אלא ימשיכו בדרכי הוריהם.

 

[hypatia]

דוריס יקירה

תעצומות נפש רבות נדרשות כדי להתמודד ביושר ובעוז רוח עם מעשי הפשע שנעשו כנגדנו בעבר, ורק איש/ה גדולה לוקחת על עצמה את האחריות לשבור את המעגל הנוראי. הלוואי וא/נשים רבות נוספות היו בוחרות בדרך האמיצה בה בחרת. הערכתי ולבי נתונים לך.

 

[ד ו ר י ס]

תודה

האמת היא שזה לא קל. כבר היום אני מגלה שהיצר האימהי (שלמען הסר ספק אני לא בהכרח מייחסת אותו לאמהות) קיים בכולנו... בנתיים אני מגדלת כלב שמעולם לא הורמה עליו יד, לא לשם "חינוך" ולא לשם שום דבר אחר, ובודקת את עצמי מדי יום ביומו. בבוא היום אני אלך לבדוק את עצמי גם על ספת הפסיכולוג. מה שבטוח - את הטעות הזאת אני לא אעשה, אני הרבה יותר מדי מודעת לעצמי (יש מי שאומר שיותר מדי...)

 

[אורין קיי]

שלום דוריס, כל מילה שלך נכונה וכל

אחת מדעותיך בנושא - היא גם שלי. לצערי, אני קצרה מאד בזמן, וכמעט אינני כאן בימים האחרונים והקרובים. אבל, ראיתי את הדיון הזה, ואינני יכולה שלא להגיב. אני גדלתי בבית מכה. אני הייתי ילדה מוכה. אבא שלי היכה אותי "רק" פעמיים במשך כל חיינו תחת קורת גג אחת. אני, לעומת זאת, פחדתי ממנו במשך כל חיי, אפילו היום, כשאני ממוקמת היטב בחצי השני של החיים, אני יודעת בבירור, עד כמה הפחד הזה, קיבע בי עכבות, חרדות, קשיי ביטוי ועשייה ויצירה והיטה לרעה את יכולותי ואופיי. ואבא שלי היה איש חביב ונעים הליכות, בעל חוש הומור, איש ספר ומוסיקה, מעורה חברתית , נאמן למשפחתו, עובד ומפרנס, ואשכנזי. גם אם זו מכה אחת - אי אפשר לשכוח אותה. ואת העלבון ואת הכאב ואת ההשפלה ואת הביטחון בו אני ניגשת אל האדם הזה ואל כל אחד אחר, ואת אובדן התמימות והאהבה ואת קריסת הידיעה הפנימית שיש לי על מי לסמוך בעולם.

 

[עופר ב.ה]

ואשכנזי? ../images/Emo12.gif

(מצער מאוד לשמוע את סיפורך, בכל זאת נראה לי שדרוש הסבר להכנסת מוצאו של אביך לאחר כל תכונותיו ומאפייניו הנרכשים)

 

[aaa123]

ההסבר הוא שאלימות זה דבר שמקושר

על ידי חלק מהציבור עם עדות המזרח אז הכנסת המוצא מבהירה שהאלימות היא בעיה של כלל החברה ולא של עדה זו או אחרת.

 

[אורין קיי]

הייתי חייבת להכניס את העובדה הזו

ואת זה עשיתי לאחר היסוס, מחשבה ומחיקות. תגובתו של אורי מתחתיך, אכן עונה על הסיבה להחלטה שלי. "אשכנזיות", נתפסת הרבה פעמים ואצל הרבה אנשים, כמין תכונה של אופי או כמין מרכיב אישיותי. כאילו, בהיותך אשכנזי, אתה תרבותי, מנומס, נאור וכד´ - יותר ממי שאינו כזה. היות וגדלתי בבית שהאשכנזיות היתה חלק מגאוות היחידה שבו, ו"האחרים" נתפסו שם כמישהם "שווים פחות", הייתי חייבת,לעצמי בעיקר, להגיד את האמת כולה.

 

[עופר ב.ה]

הבנתי../images/Emo127.gif

האפשרות שאת עצמך רואה באשכנזיות ערובה ל"תרבותיות" יתרה אכן נראתה לי לא סבירה, בכל זאת נזדקקתי להבהרה. תודה.

 

[ד ו ר י ס]

תודה לאורין ולשרית

שתיכן חיזקתן אותי ועזרתן לי "לאסוף" את עצמי אחרי הדיון הבעייתי הזה.

 

[אמיר.]

על רצח וסטירה.

דוריס -את באמת משווה רצח ומכה בישבן ? אני לא מצדיק הכאה. אבל יש הבדל בין הורה שפעם בעשור התפלק לו פליק ובין הורה שחובט בכל ילד הנקרה בפניו.

 

[חנה בית הלחמי]

ציפי, עם כל הכבוד שאני רוכשת לך

(ואני אכן רוכשת) - פעמיים באחת עשרה שנה אלו פעמיים יותר מדי, שעלולות להגמר במוות (לא צריך יותר מפעם אחת בשביל זה). לטעמי יש להרחיק הורה מתעלל כבר בפעם הראשונה. החשש של נשים לשבור את האתוס הרעוע והמזוייף של ה"משפחה" שהן כביכול חשות בטוחות בעצם קיומה ומוכנות לסבול לכן דברים איומים שאין שום צורך לסבול ושוודאי שאין בהם בטחון - הוא עניין תרבותי, מוטמע חינוכית ומזעזע של הזדהות מושלמת של נשים עם תפקיד הקורבן והפיכתו לייעוד ו/או גורל. לכן הן מוכנות לסבול את זה לעיתים גם בשם ילדיהן - חטא שלטעמי אין עליו כפרה. יע"ז מדובר - אצל אם כזו - בבנייה מחדש של אישיות שתוכל להתנגד להטמעה וליצור לה חלופות אידיאולוגיות / תפיסתיות שיוכלו לאפשר לה להגן על ילדיה. ההגנה הזו היא החובה הראשונית של כולנו. חבל שלא היתה התערבות מסיבית של הרשויות כבר בפעם הראשונה ואם אכן מדובר בהתעללות, הרחקה מיידית של האב (שהיא תנאי ראשוני לבניית בטחון וחלופות התמודדות אצל האם). כבת לאב מתעלל - אני לא הגעתי מעולם לבית חולים ולא היתה לכן התערבות של הרשויות. אני לא קונה לכן את הסיפור המפוברק של פעמיים באחת עשרה שנה. אלו כנראה בסה"כ הפעמיים שהפציעה הגיעה למימדים שדרשו טיפול רפואי. המשפחה הזו צ"ל תחת זכוכית מגדלת ע-נ-ק-י-ת. טובת הילדה זועקת את זה, כי לא נראה שבנות משפחתה יעמידו אותה בסדר עדיפויות גבוה מזה של המשך קיומו של התא המשפחתי במתכונתו הנוכחית.

 

[aaa123]

אני מאמין שגם גברים חוששים להתלונן

על אלימות נגד ילדים ולא רק נשים. כמה גברים היו מגישים תלונה במשטרה נגד אישה במשפחתם במצב שהיו יודעים שהיא הרביצה לילד שלה(אני לא מדבר על מקרים שמגיעים למימדים שדורשים טיפול רפואי)? אני לא חושב שהחשש לשבור את האתוס של המשפחה הוא חשש של נשים בלבד.

 

[חנה בית הלחמי]

נכון, אבל....

עד כה הרוב המכריע של גילויי האלימות בא מצידם של הגברים במשפחה ורוב תופעות ההתקרבנות וחוסר האונים נופל בחלקן של נשים. זו המציאות.

 

[aaa123]

זה נכון לגבי אלימות בין בני זוג אבל

אני לא חושב שזה נכון לאלימות נגד ילדים. אם מדברים על אלימות נגד ילדים אז לגברים יש באמת רוב של כמעט 100 אחוזים בתקיפה מינית אבל בתקיפה רגילה דוקא לנשים יש רוב קטן על סמך מה שקראתי,והמקרה המדובר לא היה תקיפה מינית.