גבר מכה - התמודדות

[רוני ספיר]

גבר מכה - התמודדות

הודעה בפורום זוגיות במשבר

 

[hypatia]

אמהות הבוגדות בבנותיהן

סיפור מחריד. הגבתי שם.

 

[חנה בית הלחמי]

היתה על זה תכנית של מבט נשי

אחפש את הקישור.

 

[חנה בית הלחמי]

הנה הקישור

ולא נגשתי לקרוא את הסיפור המחריד כי נגמרה לי (לפחות זמנית) יכולת ההכלה של סיפורים מחרידים. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=68&msgid=2888497

 

[אפרת_ח]

היפאתיה, אני בכלל לא בטוחה כמוך

אפשרות סבירה שהפציעה היתה תאונה, ולפי הסיפור היו רק 2 ארועים אלימים במשך 11 שנים!!! אני לא בטוחה שמשטרה או גירושין יועילו בסופו של דבר לילדה. די קשה להיות ילדה לאמא חדהורית מובטלת ולאבא בכלא. זאת לא תינוקת בת יום שאנשים מתחרים על הזכות לאמץ. דווקא הכיוון שנרמז על "גורמים פרטיים" - אני מניחה שהכוונה לטיפול משפחתי - נראה על פניו עדיף.

 

[aaa123]

במקרה של תאונה הייתי מצפה לשמוע

על תאונה בהודעה המקורית של DFG. בהודעה המקורית נאמר: "הבעל שלי פתח לילדה את הסנטר לפני כמה חודשים." לא נאמר בה:"הילדה שלי החליקה ונפצעה כשהסנטר שלה נתקל ביד של בעלי." כמו כן במקרה של תאונה אני לא רואה סיבה לפחד כל כך מחקירה כמו שנאמר בהודעה המקורית. לא ברור לי אם באמת היו רק 2 ארועים אלימים ב11 שנים. כתוב שהוא יצא מהכלים רק פעמים אבל יתכן שאלימות קלה שלא מביאה לאשפוז בבית חולים לא מוגדרת על ידי אמא של דפנה כיציאה מהכלים.

 

[ד ו ר י ס]

תגובה

בזמן האחרון אני עסוקה. אין לי יותר מדי זמן לשבת מול האינטרנט ולנסות לשנות את העולם. הפסקתי כמעט לגמרי להשתתף בפורומים האלו. כשראיתי את ההודעה שלך, לא יכולתי לשתוק. מאחר ולישון אני כבר ממילא לא אשן, הרשי לי להתייחס לכמה משפטים ומילים מקוממים מאוד בהודעתך. שאלה לי אלייך: את סבורה שהפציעה היתה תאונה? אז מדוע נחוץ טיפול משפחתי? מדוע ההגדרה (היפה, אגב, הרבה יותר יפה מהאמת) "ארועים אלימים"? הרי ארוע אלים הוא ממש לא המקבילה ל"תאונה". האם יתכן שאפילו האם שמנסה לשכנע את הסביבה (ובעיקר את עצמה) שזו היתה רק תאונה, שזה קרה רק פעמיים, יודעת טוב מאוד שזו לא היתה תאונה כלל וכלל? מה נראה לך יותר קשה, להיות בת לאם חד הורית מובטלת, או להיות ילדה מוכה? ועכשיו לתשובות שלי לשאלות: אם זאת היתה תאונה, לא היה נחוץ טיפול משפחתי. בהגדרתך "ארועים אלימים" את, לדעתי, מבינה כבר בעצמך שזאת לא היתה תאונה. יש כל כך הרבה אמהות בעולם שמנסות לשכנע את עצמן ואת הסביבה שזה "קרה" "רק" "פעמיים". זה לא "קורה" - מישהו גורם לזה לקרות. זה לא "רק", גם פעמיים זה יותר מדי. זה גם לא "פעמיים". זה אף פעם לא פעמיים. אין ספק שהיה עדיף לילדה להיות תינוקת בת יום שאנשים מתחרים על הזכות לאמץ, אבל זה שהמצב בזבל, זה לא אומר שצריך לעשות אותו יותר גרוע ע"י טיוח. טיפול משפחתי? כן, בטח. האמא תמשיך לנסות לשכנע את עצמה ואת שאר העולם, האבא (אם יסכים בכלל לטיפול) ישקר, והילדה המסכנה כבר מזמן הבינה מאמא שלה שעדיף לשקר, כי אחרת ה"רעים" (הרשויות) יפרקו את המשפחה. כל הסגידה הזו למושג המשפחה היא קצת מגוחכת. יש כל כך הרבה ילדים בעולם שהמושג "משפחה" הוא מקבילה ל"סבל", "פחד", טרור", "אלימות". מי צריך משפחות כאלו??? זה מזכיר לי את דבריו של עו"ד ששי גז ב"משעל חם" האחרון. הוא טען שאם נסרס פדופילים נשלול מהם את הזכות לשיקום, ואיך לא - להקים משפחה.... הו, לא!!! הפדופיל לא יכול להביא ילדים לעולם!!! כמה נורא!!! משפחה זה ערך נחמד, אבל השלמות הנפשית והפיזית של המרכיבים אותה היא ערך עליון. לא, זה לא טוב לפרק משפחה, אבל אני מכירה כמה ילדים גדולים שמצטערים שאף אחד לא פירק את המשפחה שלהם בזמן. רשויות הרווחה ובית המשפט מחליטים לשם שינוי לעשות את העבודה שלהם? שינוי מרענן, ללא ספק. לאבא אין מה לדאוג. אם הוא חף מפשע אף אחד לא יזרוק אותו לכלא. גם את האשמים הם לא זורקים לכלא. זהו. יצאה לי הודעה מבולגנת ולא ברורה. צר לי, אבל השילוב של העייפות עם הזעזוע לא עשו טוב ליכולת ההתבטאות שלי, תצטרכו להסתפק בזה....

 

[ד ו ר י ס]

תגובה לכל המגיבים להודעותי

ראשית, אני חוששת שקצת "גלשנו" מנושא הפורום. שנית, הדיון הזה דורש ממני הרבה יותר כוחות נפשיים ממה שיש לי כרגע. אי לכך, אני מסיימת את חלקי בדיון הזה. תודה לכולם/ן, בתקווה שלמרות הכל תקחו את דברי לתשומת לבכם/ן. אל תתנו לזה לקרות לאף ילד. אף אחד לא יחזיר לי את מה שאיבדתי. אני מתחננת שתעשו כל שביכולתכם/ן למנוע מילדים אחרים לעבור את זה.

 

[hypatia]

מה עוד צריך לקרות?

אין לי די פרטים על המקרה כדי לגבש החלטה לגבי אופן הפעולה העדיף, ובכל מקרה אין הדבר בסמכותי. אבל – מהמידע שנמסר ברור לי, שיש כאן ילדה קטנה וחסרת ישע הזקוקה בדחיפות לעזרה. כל נורות האזהרה שלי התחילו להבהב, כששמתי לב להבדלי הגרסאות בסיפורי הסבתא והאם, הבדלים הקיימים אפילו בין ההודעה הראשונה של הסבתא להודעתה השנייה. האם אמרה במפורש בהודעתה, ש"הבעל שלי פתח לילדה את הסנטר". גם אם זהו המקרה היחיד בו האב פצע בצורה כה חמורה את בתו, אני מתקשה להאמין שמדובר באב אחראי, מסור ורגוע, הקשוב לצרכי בתו. האם לפתע נכנס בו השד, ומיד לאחר ההתקפה הבלתי רצונית מיהר השד להתרחק לארץ רחוקה, ושלווה והרמוניה חזרו לשרור בבית? קל הרבה יותר להבחין בפגיעות גופניות מאשר בפגיעות מסוג אחר, ואף הסבתא הודתה ש"זה גבר אלים." מטריד לראות, שחרף הצהרתה זו טענה הסבתא, שהאם "בפחד. לא ממנו אלא מהרשויות." האם אישה שילדתה הותקפה, והיא ובתה ממשיכות לחיות עם התוקף, אינה אמורה לפחוד מהתוקף? ובהודעתה השנייה איבדה בעיני הסבתא את כל אמינותה, מאחר ולפתע היא שינתה לחלוטין את גרסתה: "זה היה מקרה חד פעמי והוא בכלל לא התכוון למה שקרה - הילדה החליקה. זה יכול היה לקרות לכל אחד." לא, אני מצטערת זה לא יכול "לקרות" לכל אחד, וברור שיש כאן ניסיון לכסות על האמת. משום כך, אינני סומכת כלל על האם והסבתא שיטפלו באופן אחראי בילדה ויתמודדו באומץ עם האלימות המשתוללת בבית. הן הרבה יותר עסוקות כרגע בפעולות הכחשה ובדאגה לרווחתן העצמית.

 

[ציפי ג]

חשבתי שאני קראתי מהר מדי

וחזרתי לקרוא את ההודעות. אין שם סבתא. מי דיבר על סבתא? יש שם מישהי שמספרת סיפור, ואח"כ מישהי, שאמורה כנראה להכיר אותה, (אבל היא לא סבתה) שמספרת את אותו הסיפור קצת אחרת. העובדה שאין להן מה לפחד מהרשויות נכונה. אם נניח שהילדה החליקה מהיד וקבלה מכה לא יעשו לו כלום, ואם נניח שהוא אכן פגע בה בכוונה, אל תזיק לו הכוונה של יד מקצועית - דבר שהוא בודאי יקבל על פגיעה לא עקבית בילדה. אם זו אכן פגיעה שכזו. ונכון, אנחנו לא יודעות את כל הסיפור, ולכן אני לא מבינה את הודעתה של דוריס.

 

[aaa123]

כנראה שלא קראת מספיק הודעות

הבעיה היא לא שקראת מהר מדי אלא שלא עשית חיפוש על הודעות קודמות של הכותבות. בחיפוש כזה מצאתי תוך כמה דקות דיבורים על סבתא.

 

[ציפי ג]

אני מסכימה עם אפרת

אפילו אם מדובר באב שהיכה את ביתו פעמיים באחת עשרה שנים. אדם כזה אינו אב מתעלל, שאם כן, הוא היה מכה את בני ביתו נמרצות מעשה יום ביומו. אדם כזה הוא אדם ששולט יפה מאוד על יצר האלימות שלו. כנראה שלא מספיק, אבל בדיוק לשם כך יש גורמים טיפוליים שאמורים לעזור למשפחה. לא צריך ללכת לקיצוניות אף פעם. לא טוב שהורה יכה את ילדיו כדבר שבשגרה, אבל גם לא טוב שחברה, באורח קבוע, תחשוב שמכה אחת לחמש בממוצע, זו סיבה טובה לפרק משפחה. האם מי שממליץ על פירוק התא המשפחתי יודע מה היחסים עם הילדה ברגעים לא אלימים? האם ההורה הזה אינו הורה טוב בדברים אחרים? למה הקפיצה המיידית הזו לכיוון כל כך סופי? האם אין מקום לבדוק נסיונות תיקון?

 

[רוני ספיר]

מי המליץ על פירוק המשפחה?

מי אמר ש"אחת לחמש שנים" הוא דווח נכון? למה לקבל את הצמצום הזה של הארועים, ממש אחרי שמול עינינו הפך "בעלי פתח לבת שלי את הסנטר" ל"הילדה החליקה"? האם זו הפעם הראשונה שאתן נתקלות במצב, שבו משפחה מנסה להסתיר את סימני האלימות המתרחשים בתוכה, ולטעון, שמדובר בסך הכל במקרה, במשהו חד פעמי, ב"החלקה" או "נפילה במדרגות"? לא היה כדאי שמישהו, שזו מלאכתו, יבדוק את הדברים? הטיעון הוא - שהניסיון למנוע את התערבות הרשויות, אין לו מקום. יתערבו הגורמים הממונים, יבדקו, ויגיעו למסקנות כפי שיגיעו. לא מפרקים משפחות כל כך מהר, והחשש של האם או הסבתא, שהאב יגיע לכלא, איננו מבוסס, תרשו לי להניח, על אלימות שמתרחשת באופן "קל" ואחת לחמש שנים. ידוע, נדמה לי שגם לכן ידוע, שלא מהר כל כך "מפרקים משפחה", ולא מהר כל כך נכנסים אבות מכים לבתי הכלא. חובת הדווח לרשויות, שמוטלת על כל אחד, איננה נותנת מקום לפרשנות של איש - ואין לאיש זכות לומר, שאם מישהו מתוך המשפחה טוען שמקרי האלימות מתרחשים אחת לשתים עשרה שנים, הרי שצריך למנוע את התערבותן של הרשויות. חובת הדווח הזו אמורה להציל ילדים בדיוק מהמצב הזה, שבו משפחתם איננה עסוקה בטובתם, אלא בהסתרת והחלקת המצב, והיא נובעת מן המציאות שבה אנו חיים, ולא מפנטזיות של משפחות טובות ומוצלחות, שבהן, מה לעשות, אחת לחמש שנים מחליקה ילדה ופותחת את הסנטר. אני גם לא זוכרת שאי פעם, במשפחתי שלי, החליקה ילדה ופתחה את הסנטר, ומצאתי את עצמי מתארת את זה על הרשת כ"בעלי פתח את הסנטר של הילדה". הייתן מוצאות את עצמכן מתארות מצב עניינים כלשהו בביתכן באופן הזה? הרשויות, שמורגלות במצבים כאלה, אינן חסינות מטעויות. אבל סביר להניח, שעובדת סוציאלית מומחית, שתטפל במקרה, אם תמצא לנכון להביא את האב לטיפול שיעזור לו ולילדים, ולפקח על קיום הטיפול - תעשה בדיוק את זה.

 

[ציפי ג]

דוריס

 

[ד ו ר י ס]

ואני קוראת ולא מאמינה!!!!

עפ"י אמות המידה שלי אסור, פשוט אסור, בלי יוצא מן הכלל - להכות ילדים. אין כמעט, אין בערך, אין אבל ואין נעליים. פשוט אסור. עפ"י אמות המידה שלי, אדם שלא מסוגל לשלוט בעצמו מספיק כדי לא להכות את הילדים שלו, בשר מבשרו, לא ראוי להיות הורה. אתם יודעים מה? הוא לא ראוי גם לגדל כלב. דגי זהב אולי, וגם זה בספק. במושגים שלך, ציפי, אדם שהכה את ביתו "רק" פעמיים הוא אדם ששולט יפה מאוד על היצר שלו? ומה עם אדם שאנס רק פעמיים? ומה עם אדם שרצח רק פעמיים? אדם ששולט על יצר האלימות שלו לא מכה את ילדיו, נקודה. אדם שמכה את ילדיו - לא שולט על יצר האלימות שלו, נקודה. העובדה שהקווים בנושא הזה לא ברורים לכ"כ הרבה אנשים היא הגורם לקיומם של כ"כ הרבה ילדים מוכים בעולם. את עמדתי בנוגע לפירוק משפחות כבר הבהרתי, אני חושבת. פירוק משפחה הוא דבר לא טוב, אבל ילד מוכה זה דבר נורא ואיום. "מה היחסים עם הילדה ברגעים הלא אלימים"?????? אני אפילו לא יודעת איך להתחיל להתייחס למשפט כזה. מה זה משנה ???!!!! האם בעל מכה שמתנצל אח"כ זה בסדר? האם הורה שמטריד מינית ובשאר הזמן הוא "נורא נחמד" זה בסדר? את יודעת, ציפי, יש גם רוצחים נחמדים, אפילו נחמדים מאוד. ובכ"ז, כל מי שמכה ילדים, אונס נשים, מתעלל מינית בילדים - צריך לשבת בכלא ולא בבית. "האם ההורה הזה אינו הורה טוב בדברים אחרים?" כן. הוא מעולה - במכות. אני מצטערת, אבל הורה שמכה את הילדים שלו אבל עוזר להם להכין שעורי בית הוא עדיין פושע. ולא, אין נסיונות תיקון, פשוט אין. למה? כי לילדה אין נסיונות תיקון. כל עוד לא תמצא הדרך להחזיר את הגלגל אחורה, פושע הוא פושע הוא פושע. הילדה נפגעה? האבא צריך לשלם. פשוט מאוד. אגב, אני חוזרת וטוענת שהעולם מלא באמהות שמנסות לשכנע את עצמן ואת שאר העולם שזה קרה רק פעמיים, בדיוק כמו שהן מנסות לשכנע את עצמן ואת שאר העולם שהילדה החליקה. פשוט בא לי לבכות. פשוט בא לי לבכות מאמירות כמו המשפטים הנ"ל. תודה, באמת תודה. תודה לכל האנשים שחושבים שיש דבר כזה הורים שמכים "מדי פעם" או "רק פעמיים. תודה לכל האנשים שחושבים שהמשפחה היא ערך עליון, לפני טובת הילד. תודה לכל המאמינים בנסיונות תיקון. תודה , מכל הלב. כל מה שהשגתי בחיי השגתי בזכות אנשים כמוכם, שהרי ידוע ש"מה שלא הורג מחשל" (ומה שהורג? מחשל את אמא....) תהיו לי בריאים, ואני מאחלת לכולכם שלא תדעו לעולם על מה אתם מדברים.

 

[אפרת_ח]

מה האופציות הממשיות?

ההצהרה שאסור להכות ילדים מקובלת עלי במאה אחוז - ברמת ההצהרה. אבל טובת הילד מחייבת לדעתי לשקול שיקולים מציאותיים, ובמציאות זה האבא וזאת האמא שיש לילדה הזאת, ואין לה אפשרות לאבא ואמא אחרים. מה שמנחה את המשטרה זה הענשת פושעים ולא טובת הילד - וזאת בניגוד למקצועות הטיפוליים. לא עשיתי חיפוש על תולדות המשפחה כפי שהמליץ A123 וגם אין לי כל כוונה לעשות זאת. עניתי להודעה שהיתה בפורום ולפי העובדות שהובאו בה המצב לא כל כך שחור/לבן כמו שאת מתעקשת.

 

[ד ו ר י ס]

איפה האפור?

בהודעות בפורום מופיעה בצורה הברורה ביותר האפשרית חוסר עקביות: בהתחלה אורמת האם שבעלה פתח לביתה את הסנטר (משפט זה אינו משתמע לשתי פנים, והוא בהחלט בצד ה"שחור" של השחור והלבן), אח"כ הילדה "החליקה", וזה כבר אפור. האפור הוא המצב אליו מנסה להגיע כל הורה מכה, כל אם הנשואה לשבעל מכה, ובכלל - כל פושע. בשביל פושע המצב הטוב ביותר הוא שפשעו יחשב לאפור. הבעיה היא שפשע לעולם אינו אפור, והכאת ילדים, בפעם האחרונה שבדקתי, עדיין נחשבת לפשע. "ההצהרה שאסור להכות ילדים מקובלת עלי במאה אחוז - ברמת ההצהרה" וברמת המציאות לא? "מה שמנחה את המשטרה זה הענשת פושעים ולא טובת הילד" הענשת פושעים, באם מדובר שהורי הילד, היא תמיד שווה לטובת הילד. היתכן שאי הענשת הורה פושע תהיה לטובת הילד? לצערי הרב מאוד רבים הם האנשים השבויים בתפיסה בה המשפחה היא מעל הכל. אין בזה ולו שמץ של אמת או הגיון. טובת הילד היא תמיד, אבל תמיד, מעל הכל, ולעיתים טובה זו מתנגשת בבירור עם שמירת שלמות התא המשפחתי. לצערי הרב איני יכולה לראות את חוסר הבהירות והאפרפרות שאת רואה בהודעות המדוברות. אני חושבת שכל מי שנתקל אי פעם בהורים מכים במישור האישי לא ימצא שום דבר אפור בילדה שאבא שלה פתח לה את הסנטר "רק" פעמיים שאחרי זמן קצר הופכת לפתע לילדה שהחליקה. שינויי גרסאות שכאלה צריכים להדליק נורה אדומה. ועדיין לא הבנתי, מה בדיוק הבעיה של כל אותם אנשים שחושבים ש"נכון שאסור להכות ילדים אבל..." עם הרעיון של לתת לרשויות לעשות את עבודתן? אם אין מה להסתיר - למה לטייח? העובדה שהאם מעוניינת בטיוח הזה אמורה גם היא להדליק נורה אדומה. אין שום ספק שמי שמצליח להתעלם מכל הנורות האדומות האלו הוא או תמים בצורה יוצאת דופן או סתם אטום. ולסיכום - כולי תקווה שהילדה הזו תשרוד ותגדל לאדם חזק ומחושל, ושבבוא היום כשהוריה יזדקנו ויצטרכו את עזרתה וטיפולה, היא תלמד אותם שיעור חשוב בשכר ועונש.

 

[ערבהאיןקץ]

לפני 28 שנים

אמא שלי האהובה, העיפה לי את סטירת החיים שלי... מה-זה-סטירה... לא רק שראיתי כוכבים... גם החלקתי, נקעתי רגל, ואני יכולה להבטיח לך, שלא סלחתי לה עד היום! אבל - (אני שוב מבטיחה לך), שלהוציא אותי מהבית - היה יכול להיות: גם אבסורד, וגם פשע. אגב - אני באותה הסיטואציה - הכאבתי לה לא פחות... ו- "ושבבוא היום כשהוריה יזדקנו ויצטרכו את עזרתה וטיפולה, היא תלמד אותם שיעור חשוב בשכר ועונש." - אין לי כוונה להחזיר לאימי סטירה... לא היום, ולא כשתזדקק אי פעם לעזרתי... אני מקווה שמצבה של אותה ילדה יותר דומה למצבי מאשר למה שאת מדברת מתוכו, ואין בכוונתי להקל ראש באפשרות האחרת... אני רק מבקשת להדגיש שיחסים בין הורים לילדים הם יותר מורכבים מאשר : " שפשע לעולם אינו אפור, והכאת ילדים, בפעם האחרונה שבדקתי, עדיין נחשבת לפשע" לפעמים (נדירות !!!) מכה היא רק מכה. לא פשע.

 

[ד ו ר י ס]

תגובה

אם המצב היה דומה ולו במעט לסיטואציה שאת מתארת האם לא היתה חוששת מבדיקת הרשויות והגרסאות לא היו משתנות בקצב שכזה. האם כותבת "בעלי פתח לבת שלי את הסנטר". היא לא כותבת "בעלי והבת שלי הלכו מכות והבעל ניצח". אני יכולה בשקט להניח שילד שקיבל סטירה בודדת מהוריו לא יתנקם בהם. גם אני מקווה שמצבה של הילדה דומה יותר למצבך, אני פשוט מאוד מאוד מתקשה להאמין בכך, לאור הדברים שנכתבו. מכה היא רק מכה? כמו שאני רואה את זה יש הרבה שיטות גרועות לחנך ילד. הגרועה ביותר היא במכות. אין מצב בעולם שמכה לילד תהיה טובה ועדיפה על דרך אחרת, פשוט אין. זה פשוט לא טוב לכלום. מה זה נותן? מה זה מראה לילד? מה? שאלימות היא סוג של פתרון?

 

[ערבהאיןקץ]

כן !

"שאלימות היא סוג של פתרון?"... זה בדיוק מה שלומד ילד מוכה. שאלימות היא לגיטימית. שהחזק הוא השולט. שהחלש שווה פחות. (ולכן למשל - נשים ...!) שאסור לסמוך על אף אחד... שהיד שחשבת שתתמוך בך... עלולה להתהפך נגדך בכל רגע... אלימות היא רעה ואיומה, במיוחד כלפי חלשים ממך. אבל - לא כל פעם שהורה מכה ילד, הוא "הורה מכה". אני חושבת שההבדל נעוץ במקום שממנו באה המכה: האם הורה פורק כעס על הילד, או משתמש במכה בתור אקט חינוכי כש:"נגמרות המילים"... למשל: מה תגידי על ילדה בת שנתיים שבאופן חוזר ונשנה דוחפת חפצי מתכת לשקעים חשמליים??? האם ייתכן ש-מכה על היד (אחרי שכל הטכניקות האחרות נוסו - וכשלו), תהיה פיתרון חינוכי - ולא אלימות???