סוף העולם קרב ובא!
וביותר רצינות, אתה מדבר על כך שעם ישראל שרד במשך שנים, במשך דורות, במשך מאות ואלפים. ולמה שרדנו? יכול להיות שסתם כל פעם ניצלנו במקרה, שהמזל רדף אותנו לאן שהלכנו. יכול להיות שהאלוהים הוא הסיבה לכאן ששרדנו. על כל הפנים, יש עוד סיבה. *אמונה*. עם ישראל, לאורך דורות ושנים, חי והאמין שהוא יכול לשרוד. לפעמים הוא ניסה לשרוד בצורה טיפשית (ע"ע מרד נגד הרומאים- שהסתיים בכישלון צורב והיווה סכנה להמשך חיי היהודים), ולפעמים הוא מצא את הדרך החכמה לפעול, לא דווקא בכוח. ועם ישראל, זה ששרד והפך לאימפריה, זה שעבר את פרעה, עם ישראל עדיין קיים. נכון. אבל השאלה אם הזלזול שאתה נוקט נגד האימפריה הרומית (להזכירך לא התגברנו על האימפריה, אלא כמעט נכחדנו על-ידם. ורק בזכות הברברים שפרצו מסקנדינבייה האימפריה החזקה בתבל נפלה), הזלזול שאתה נוקט נגד האימפריה המצרית, האימפריות האחרות שקמו ונפלו- האם הוא מוצדק? לא. למרות כל מה שעם ישראל עשה, זה לא משתווה בהכרח לאימפריה הרומית. אימפריה ששלטה במשך מאות שנים על רוב רובו של העולם דאז. אימפריה שעברה מנהיגים חזקים ומנהיכים חלשים. אימפריה שהתפתחה בשני אנשים וזאבה. הזלזול אינו מוצדק. עם ישראל לא התפתח מן הזלזול שעליו אתה מדבר ("האם מישהו מדבר היום לטינית???"). לא מזה הוא התפתח. למרות מה שכתבת, ואולי בגלל, אל לנו לעצום עיניים. אנחנו חייבים לפקוח אותם. אם לא נחשוש, אף במידה קטנה ביותר, לקיומינו- לא נוכל להמשיך להתקיים. וזה מכיוון- שעם שעוצם עיניים ובטוח שהוא גדול וחזק, בגלל מעשי עבר, עם כזה סופו להתנפץ על הגלים והלהשחף איתם... ובעצם לא להיות קיים. אז בסדר, אימפריות נפלו, אימפריות קמו. אנחנו שרדנו. זו הסיבה, שלפיה אנו כן צריכים לחשוש לגורלינו, להסתכל אחורה, ללמוד מהטעויות, להסתכל קדימה, ולראות עתיד.