ג´ו מיליונר - הסיכום.

[sirpad]

מה זאת אומרת את מעדיפה טעמי?

נשים זה משו!?!?!?

 

[פרופסור מקס]

אין, אין, אין כמו טעמי../images/Emo45.gif

מבין הטרילוגיה הקלאסית - אגוזי, טוויסט, טעמי - האחרון כמובן מנצח. אין כמו הסיקסטיז... חיפושיות... ילדי פרחים... וטעמי!

 

[sirpad]

טוויסט לנצח!!!

 

[פרופסור מקס]

בונוס לאוהבי הטויסט - מתכון../images/Emo124.gif

מאחר שאתה כל כך אוהב טויסט, הנה המתכון הסודי שהגיע אלי ממעבדות עלית (הם עוד לא לוקחים תשלום על "תוכן"). נראה לי שאת המצרכים תוכל להשיג גם בקופנהגן. מצרכים: תחליף דבש נוזלי וצמגי (מים, סוכר לבן, תמצית בטעם דבש, קרמל בשביל הצבע) מרגרינה מומסת 2 קרטונים גליים בגודל 48X60 ס"מ צמקאו זול במיוחד הנח קרטון גלי על משטח קמחי פזר עם מברשת שכבה של תחליף דבש פזר עם מברשת שכבה של מרגרינה מומסת כסה עם קרטון גלי נוסף וחזור על התהליך צפה את השכבה העליונה עם צמקאו זול במיוחד המתן חודשיים עם סכין חד, חתוך לפרוסות בגודל 8X2. בתאבון!

 

[lilaNY]

זו לא טרילוגיה

שכחת טוב טעם וטורטית

 

[פרופסור מקס]

אנחנו במצעד של שנות ה50 או ה60?

אם כבר, שכחת את "נׂגה" המיתולוגי?

 

[ליילה]

סליחה מקס, אבל איפה ה"מצופה"???

 

[פרופסור מקס]

צודקת! שכחתי מה"מצופה". דיסוננס?

 

[Le Parisien]

מעתה אמור: הקוינטולוגיה הקלאסית

 

[Le Parisien]

אכן רב תהילה הוא "טעמי" אך

גם "טוב טעם" לא רע.

 

[Yaniv-DC]

יש לי המלצה טובה יותר

לעשות בדיוק מה שאני עושה - להתעלם לחלוטין ממבקרי טלוויזיה, קולנוע ומוזיקה באשר הם שכן מילה אחת מאגדת את כולם - פלצנים.

 

[פרופסור מקס]

יניב, באמת...

תנחש מי כתב את הביקורת הבאה על ג´ו מליונר (רמז: גלגל את המסך למעלה). "...מעולם לא ראיתי תוכנית מהז´אנר הזה או כל ז´אנר אחר כל כך ירודה, עלובה שאינה מדברת לשום תא במח. פשוט לשבת ולהרביץ לעצמכם אם אתם רואים את התוכנית הזאת. נכון, היא ממכרת והכל, ובמשך שעה ישבתי ובזתי לעצמי אתמול על הצפייה בתוכנית, וגם ביום שני הבא אני אשב ואבוז לעצמי שוב..." אז אתה רוצה שנתעלם ממך? או שנגדיר אותך כפלצן? דוקא היה לי כיף לקרוא את מה שכתבת. נא לישב הסתירה, ומיד.

 

[Yaniv-DC]

אין שום סתירה.

נעים מאוד, שמי יניב, אדם נורמלי (נתון לחילוקי דעות), שממש כמו כולם - עובד, יוצא למסעדות, מועדונים, רואה סרטים, צופה בטלוויזיה שומע המון מוזיקה. במקרה חליתי בחיידק הזה שגורם לאנשים לכתוב בפורומים כאלו ואחרים ולנהל שיחות, דיונים ומריבות עם אנשים שאת רובם אני לא מכיר. כחלק מזה, אני גם כותב את מחשבותי והגיגי על דברים הקורים לי במהלך היום ומתרחשים בחיי, ממש כמו כל אחד אחר פה. רצה הגורל ותחום האהבה היותר גדול שלי הוא טלוויזיה (כמה נפלא שאני גם עובד בתחום, יאמי יאמי) והתברכתי בכושר כתיבה (98 בבגרות בחיבור!) לא רע בכלל. בניגוד לאותם אלו אשר אני מכנה כפלצנים, אני כותב כבן אדם פרטי את אשר העובר בראשי מבלי ניסיון לשייך לזה השפעות אנתרופולוגיות, סוציולוגיות או כראי לחברה. בניגוד לאותם פלצנים (מי אמר רענן מריר לי בחיים שקד?) אינני מנסה לקבוע שאני הוא הצודק וכל מי שרואה תוכניות כאלו ואחרות לוקה בשכלו. טלוויזיה היא אמצעי בידורי נקודה. כל מי שחושב אחרת - בר מזל הוא שאנחנו בעידן הסופר רב ערוצי ויכול למצוא הנאות בערוצי היסטוריה, מדע, טבע וחיות למיניהם ולעזוב אותנו בשקט.

 

[Le Parisien]

לא ברור לי מדוע כל אדם המדיף ניחוח

אינטלקטואלי או לחילופין ניחן באנינות זוכה מייד בתואר "פלצן". (שמתם לב לשימוש היתר שנעשה בשם התואר המפוקפק הזה בשנתיים האחרונות?) לגופו של עניין (עניין הביקורת), אני סבור שכל ביקורת היא לגיטימית בתנאי שהיא מנומקת ונשענת על יסודות אוניברסליים המאפשרים דיון מושכל. אני קורא בהנאה ועניין רב את דניאל רוגוב כשהוא מבקר מסעדה או יין משום שתמיד הוא מנמק את מסקנותיו בהתייחסות גלובלית. הוא נשען על ידע רחב בתחום ההיסטוריה של המזון וכלי השיפוט שלו רבים ומושחזים מרוב טועמי המזון. כנ"ל לגבי אורי קליין בביקורת הקולנוע שלו. לא תמיד אני מסכים עם עמדתו אך היא תמיד מנומקת ונשענת על יסודות אוניברסליים המאפשרים לקיים דיון אינטיליגנטי. היות והשתמשתי במילים "אינטיליגנטי" ו"אינטלקטואלי" שלא לדבר על "אנינות", סביר להניח שמיד תודבק לי תוית "פלצן". עמכם הסליחה.

 

[האיש הקטן מהרחוב]

../images/Emo45.gif ואת דעתי בעניין כבר הבעתי למטה

 

[sirpad]

נו אתה פרזיאי

אתה פלצן בהגדרה

 

[Guy K]

זה בדיוק ההבדל

בין מבקר מסעדות / קולנוע / טלויזיה - יענתו מישהו שאשכרה מבין על מה הוא מדבר וגם יודע לנמק את זה - ובין אלה שסתם קיבלו משרה מגניבה לעיתון. הם לא נחשבים מבקרים בעיניי - מקסימום כותבי דיעה (בד"כ ללא שום נימוק פרט ל"אהבתי" או "לא"). ולגופו של עניין: עצוב לי מאוד לראות למה הפכה הטלויזיה בשנים האחרונות. ולא, אני לא תופס מעצמי פלצן או אנין טעם, לחלופין...

אני פשוט חושב שלשבת מול הטלויזיה ולהפיק הנאה מסבל של אנשים אחרים זה קצת חולני. כמובן שזה נורא כיפי לראות מתמודדים מוציאים אחד לשני את העיניים על אי בודד בשביל מליון דולר, ובטח שזה מגניב לנחש מי מהבחורות תקבל את הגבר בסוף התוכנית. אבל בואו נלך צעד אחד אחורה. קראתי פעם ספר, נדמה לי שזה היה סטפן קינג שכתב אותו - הוא היה על איש שנבחר לשחק בתוכנית הישרדות עתידנית, שבה מתמודדים נרצחו - אבל המשפחות שלהם מקבלות המון כסף. נדמה לי קראו לזה THE RUNNING MAN ואם אני לא טועה גם עשו מזה סרט. אז קבלו קטע מזעזע: המתמודדים בתוכניות האלה הולכים ונעשים עניים יותר ויותר. אם פעם היה מדובר בתוכניות שכללו איזהשהוא אינטלקט וידע כללי (יענו חידונים ושכמותם) והמתמודדים היו נבחרים ע"פ מה שיש להם בראש ולה מה שיש להן במחשוף או להם בחיוך - היום המתמודדים נבחרים בעיקר על פי כמה דאווין הם מסוגלים לעשות במיונים, איך הם נראים, ואם יש להם מספיק ביצים. ואז זורקים אותם לאי בודד, או גורמים לקרובי משפחה להילחם זה בזה בשביל ירושה זו או אחרת, או מכניסים אותם למצבים פסיכולוגיים מזעזעים מול כל העולם - ממש כמו ג´ו מליונר, יקירנו החדש. אז יש שיגידו שזה מה שהקהל רוצה ואם זה מה שהם רוצים זה לא יכול להיות רע. אני מסכים עם הקביעה הזו בגדול, כי אם כל כך הרבה אנשים אוהבים מסכימים שתוכנית טלויזיה מסויימת מוצלחת אז הם בטח צודקים. חוץ מזה שההגדרה ל"מוצלח" תלויה במי שאומר את המושג. אבל אותי עדיין מפחיד המרחק הקצר בין מה שקורה היום בשעשועונים האלו לבין מה שהתרחש בשעשועונים של "האיש הבורח". בסה"כ צריך אנשים מספיק עניים שיתמודדו בשעשועון רצח כזה - ועניים יש לנו בשפע בעולם. אולי נתחיל את השעשועון הזה בהודו?

 

[Le Parisien]

איני יכול להתייחס לתכנית האמורה

משום שאיני מכיר אותה. תגובתי התייחסה רק לעניין הלגיטימיות של הביקורת (באופן כללי). אני חושב שהקורא האינטיליגנטי מסוגל בנקל להבחין באותם מבקרים לעת מצוא שהיום כותבים על טלויזיה ומחר על אוכל. אם הוא לא מסוגל להבדיל בין זני המבקרים אז יש פה בעיה. בעניין הטלויזיה בימינו, אני בהחלט מסכים עמך שרוב החומר המשודר הוא נמוך וחסר ערך. הבעיה היא שמתקיים מעגל קסמים אשר בו מנהלי התכניות מזמינים חומרים מסוג זה משום שהם סבורים שזה מה שהקהל רוצה לראות. הקהל מתרגל לחומרים הללו ומבקש עוד. ככל שעובר הזמן, סף הגירוי של הצופה עולה ולכן מייצרים יותר פרובוקציות כדי להשאירו נאמן לערוץ. כאדם שעוסק, בין השאר, ביצירה טלויזיונית, אני יודע כמה קשה היום לשכנע את מנהלי התכניות לקנות או להשקיע ביצור חומר טלויזיוני איכותי. זוהי מגמה עולמית והיא מכה שורשים גם בערוצים שנועדו ליצירה איכותית בהגדרתם. (למשל ערוץ 4 הבריטי, ערוץ ARTE הצרפתי-גרמני). כל זה מחזיר אותנו לעניין הביקורת אך מזוית יותר רחבה. אם היו מחנכים ילדים לצפיה ביקורתית ולסלקטיביות (דבר שהוא כמעט חילול הקודש במערכות החינוך של היום), אזי היה גדל דור שאינו מגיב לזבל טלויזיוני והטלויזיה הייתה הופכת למדיום המספק גירויים אינטלקטואליים ותרבותיים וזאת מבלי לוותר על האלמנט הבידורי שחביב על צופים רבים.

 

[פרופסור מקס]

GUY, מילים כדורבנות

מה שכן, אני לא חושב שהפקת הנאה מסבל של מישהו אחר מעיד על חולי של היחיד, כי ככה אנחנו בנויים - תראה את הרייטינג - אלא זה מעיד על חולי של החברה שמתגמלת את החייתיות צמאת הדם שלנו. ולא ירחק היום בו לצופי הטלויזיה תהיה בבית קופסא עם שני לחצנים, בסגנון הגלדיאטורים:

ו

. "צופים יקרים, לחצו על הכפתור. אתם קובעים: חיים או מוות"

 

[יורי CA]

מעניין לראות את ההבדל

בין הרווקים מ-ABC, תפסני תחת שגדלו עם כפית כסף בפה, לבין הטרקטוריסט שלנו. הם באו בהרגשת עליונות, חקרו ובחנו את הבחורות ולא היה להם ספק שכולן תרצנה אותם. הוא מצד שני גמגם תחת חקירה צולבת, דאג לא ליפול מהסוס ולרגע היה לו נדמה שכל ה-20 בחורות יתקפלו משם ויעזבו אותו בחוסר עניין. כנראה שלא רק בענייני נימוסי שולחן אוואן היה צריך לצמצם פערים. מישהו היה צריך לעזור לו להפנים שברגע שיש לך כסף, אתה יותר חתיך, יותר חכם והבדיחות שלך נורא מצחיקות. ובקשר להיידי - אח, הנקמה המתוקה. מאתמול בערב 11.1% יודעים שהיא ביץ´ מהסוג השפל ביותר. אני רוצה שהיא תזכה, רק בשביל לראות את הפרצוף שלה שהיא מגלה שהוא תפרן.