בוא ואספר לך סיפור שקרה" לחברה שלי"
המשבר בחיי הנישואים של החברה שלי התחיל כבר ממש על מדרגות הרבנות ממש כך עוד ליפני שנישאה...אבל היא בכל זאת התחתנה..לא מאהבה..אלא כבריחה ממציאות של בית של הורים גרושים..מאוד כועסים אחד על השני .כשהייתה מגיע לחופשה מהצבא אף בית לא קיבל אותה בחום שלו הייתה זקוקה אחרי שבועיים בבסיס שכוח אל....שהאפסנאי מקבע חיזר אחריה בלהט..היא ידעה שהוא לא מתאים לה..היה ביניהם פער מאוד גדול מבחינה מנטלית..א בל....הוא נתן לה חום, חיזורים,מתנות,באחד הימים כשבא לביתה בתור ידיד מהבסיס ..אמא שלה אמרה לו: צ'מע..עם הבת שלי לא מסתובבים ככה להעביר את הזמן אתה רציני תביא את ההורים שלך...וכך הנושא התגלגל ככדור שלג ..מקץ שלושה חודשים מצאה חברתי את עצמה נשואה ובהריון...[בחופה עוד פזלה בעין דומעת לעבר קובי ששירת איתה באותו גף ושבסתר ליבה קיוותה שישיב לה אהבה אך הוא לא השיב] וכך המשיכה בחיים של בית, עבודה,גידול ילדים,חצי שנה אחרי הנישואים לא העריכו את חוזה הקבע לבעלה והוא נפלט מהצבא...במשך 10 שנים לא עבד במקום יותר מחודשיים, החובות הלכו ותפחו, לא זו בלבד עוד הוסיף לחובות בית קניות מיותרות ,חברתי הייתה מאוד ממורמרת, עבדה בכמה עבודות כדי לנסות להתגבר על החובות...במשך הזמן הפכה לאשה מרירה, עצבנית, אפילו בני משפחתה התרחקו ממנה,,נמאס להם לשמוע את הקיטורים שלה...אחרי 10 שנים בעלה סוף סוף מצא עבודה באחד מבתי המלון בסביבה...החל להיעדר ולהגיע בשעות מאוחרות, בהמשך אף לא להגיע בכלל בלילה הבייתה בתירוצים שבדיוק הגיעה משאית סחורה ופספס את ההסעה ונשאר ללון במלון..."נשמה טובה" דאגה לבשר לה שבעלה בעצם בוגד בה עם אחת מעובדות המלון...השמיים נפלו על ראשה..בדמיון הכי מופרע לא האמינה..ביררה ואכן חשדותיה התאמתו...בגידה ובנוסף לכל החובות,והיחס המשפיל ,החליטה להתגרש אוההו..איזה לוקסוס זה להתגרש...כשהרבנות מחליטה על פרוטות כמזונות, שכעת גם תצטרף להתמודד לבד עם מספר משרות במשמרות,חובות, התדמית שלה בעיני המשפחה והסביבה [כן פעם להיות גרושה היה כתם בקיצור החליטה לסלוח לבעלה ולנסות לשקם את האמון שהופר...כמובן שזה החזיק רק מספר חודשים ובעלה חזר לסורו..ותמיד...נכון..היא האחרונה שידעה...בינתיים החלו להגיע שוטרים לעצור את הבעל בשל חובותיו , עיקולים,..כן,,,,היו רגעים שאפילו חשבה לשים קץ לחייה...אבל ידעה שאף אחד לא יקח אחריות להמשיך לגדל את הילדים..והם בעצם הקרש היחידה שהחזיקה אותה במצב שפוי ולרצות לחיות בשבילם... החליטה להוסיף עבודה נוספת על מנת לשרוד...והיה נהג נחמד שהיה מסיע את כל הצוות לעבודה במשך הזמן התפתחה שיחה בינהם שהלכה והעמיקה ל י ד י ד ו ת. א פ ל ט ו נ י ת...גם אותו נהג לא היה טוב מערכת הזוגית..כך לפחות טען...והם נכנסו לשיחות תוך כדי נסיעה..בהמשך גם בטלפון מחוץ לשעות העבודה..בהמשך דאג להוריד אותה אחרונה אחרי משמרת וכך ישבו ודיברו שעות ...לתוך הלילה באוטו..בעלה החל בסצינות קנאה...אך היא הייתה מרוצה..שייקנא מה יש רק לו מותר?? אוזנו הקשבת והזדהות עם מצבה הביא ותה לפתח רגשות כלפי אותו נהג ..חשבה עליו כל היום [ באמת סוף סוף הסיטו את מחשבותיה מחשבות אחרות] בסוף משמרת הייתה מצפה בקוצר רוח לסיומה להגיע להסעה ולפחות לראות אותו...והכל אפלטוני...מצאה את עצמה כנערה צעירה מאוהבת עד האזניים...רצתה להעמיק את הקשר ,רצתה לחוש אותו,התחילה להפליג בדמיונות לו הוא יתגרש וגם היא ויחיו להם יחד..איך הוא יהיה כבן זוג????המציאות טפחה על פניה מקץ חודשים רבים...אותו נהג חשש להעמיק את הקשר..לזכותו ייזקף שלא "ניצל" את מצבה ושימש רק כאוזן קשבת...אבל היא כילדה פתייה הפליגה בדמיונות..כי היה לה קשה..ומה שחיפשה זה קצת חום אמפטייה,לשוב לחוש אשה,,,,ולאט לאט האיש התרחק [נהג בחוכמה רבה] והיא סבלה מאוד כל כך רצתה לראות אותו לשמוע אותו..אבל הוא תימרן את עבודתו כך שלא יצטרכו להתקל אחד בשני...והיא ממש סבלה מכל אותם סימפטומים של אהבה נכזבת..כאן כבר זה היה אחרת ...זה היה כשיש ילדים ברקע וזקוקים לה..והיא בכאבה משני צדדים..מגבר שלא השיב לה אהבה....ובעל שממרר לה את החיים ...עברו השנים חברתי התחזקה..לקחה אחריות על חייה, הסתכלה בעין מפוקחת על מציאות חיים שנמאס לה מהם..עשתה מעשה אמיץ והתגרשה למרות כל ההשלכות בעיקר הכלכליות...למרות שילדיה גדלו בגרו עדיין בתוכה חשה רגשות אשמה שהייתה צריכה לחשוף את ילדיה לחיים בבית ואווירה קשה...ושאף אחד לא יגיד שזה לא משפיע לטווח הארוך...