בשלות - לא רק לרצות

[michaly44]

אביטל...

אביטל..השאלה היתה אם הנסיבות והאילוצים בעצם הכתיבו לכם את דפוס החשיבה..כלומר: בגלל שיש כל כך הרבה ילדים העדפתם לגור לחוד? שאלה שנייה..איך זה עובד : לבנות חיים משותפים ומגורים לחוד? מה באמת קורה בחיי היום יום.. הרי עדיין אינכם ממש יחד ועדיין כל אחד מכם יש לו חיים ניפרדים.. אז תסבירי. לא שאני קשת תפיסה..

 

[avitalp]

תשובות ../images/Emo20.gif

מיכלי, כמו שכבר כתבתי, כשהיכרנו, אחרי מערכות יחסים אחרות, שנינו ידענו מה אנחנו רוצים, וידענו מה אנחנו לא רוצים, לשנינו היה ברור מנסיונות קודמים, שמגורים משותפים הם בעייתיים, מכל מיני סיבות... והחלטנו יחד שאנחנו בונים את הקשר הזה ללא מגורים משותפים... איך זה עובד

כל אחד מאיתנו מתגורר עם ילדיו בביתו, (אנחנו חיים בערים שונות) משתדלים להיפגש כמה שיותר, עם או בלי הילדים... אנחנו מדברים המון בטלפון, (כן, זה אילוץ, אבל כזה שעוזר לנו לתחזק את התקשורת בינינו) אנחנו משתפים זה את זו בכל תחומי חיינו, מתייעצים, תומכים, מחזקים... הנפרדות היא פיזית בלבד... ואנחנו כבר יודעים, מנסיון חיינו כגרושים, שהמדד ל"ביחד" הוא לא החיים תחת קורת גג אחת... עכשיו עניתי לך

 

[michaly44]

טוב..עוד שאלה קטנה..

כן אביטל ענית לי. אך, צורת חיים כזו היא איננה "חיים ביחד". היא יחד וכל אחד לחוד. משארת שזה מתאים לאנשים מסויימים שהאילוצים מכתיבים להם את סוג החיים. מבינה את הקושי של שבעה גמדים בבית אחד והצורך להתחשב בכולם. אך אם היה ניתן לכם לגור יחד..בלי כל האילוצים, האם היית חושבת אחרת? האם דפוס החיים שלכם היה "רגיל". השאלה היא לא על מנת לפתוח וויכוח אם מה שנכון לך יכול להיות נכון לי, ..אלא, להבין אם השיקולים היו בגלל המורכבות של המשפחה, או בגלל שככה בינך ובינו העדפתם חיים ביחד ולחוד אביטל..אני סתם תוהה, כי סה"כ להכניס הביתה בן זוג, שיש ילדים משני הצדדים זו באמת שאלה שאלתית מאוד לדינמיקה של המשפחה של שני הצדדים.

 

[avitalp]

עכשיו לי יש שאלה...

למה את מתעקשת להגדיר את החיים שלי? אני מסבירה לך איך אני חיה ואיך אני מגדירה את חיי... למה את מתעקשת על ההגדרות שלך? וכבר עניתי לך גם על השאלה ששאלת עכשיו... קראי שוב...

 

[michaly44]

טוב לא רוצה להתעקש...

סתם קשה לי לדמיין אולי קשה לי גם להבין והחרדה שלי היא: שיש בני עשרה בבית..למעשה הם שקובעים נכון? תארי לך שיש לי בן זוג שממש ארצה לחיות איתו.. אך הם לא. מה אז? הרי לא אוכל לקיים פרק ב כפי שאני רואה אותו.. אז האלטרנטיבה שאת מצאת אולי תעבוד.. אבל איך שאני מכירה את עצמי דפוס החשיבה שלי מקובע. בני עשרה הם מאוד שיפוטיים ולא קל להכניס אדם חדש לביתך. לכן אני שואלת. חס וחלילה לא ניתקעת לך בגרון רק צורת הזוגיות שלך למעשה יכולה להיות אלטרנטיבה טובה וחושבת שלי באופן אישי...זה לא מתאים. וחושבת שילדי יקבעו המון ברגע האמת.

 

[blonda3]

מיכלי-ממתי בני עשרה קובעים לנו../images/Emo12.gif

את החיים? סליחה. לא מקובל עליי בכלל מה שכתבת כאן. נראה לי שאת נותנת לילדים שלך לנהל לך את החיים וזה אולי לא רק בתחום האינטימי... ממתי הילדים קובעים לנו מה טוב עבורינו? וכשלהם תהיה חברה אז גם תקבעי להם? איפה הגבולות? ההפרדה? הכבוד שלהם כלפייך? אם יהיה לך בן זוג שהם לא יאהבו יש להם ברירה-לצאת מן הבית. לחפש עבודה, ולשכור לעצמם דירה.... משהו פה לא מסתדר לי בכלל עם מה שכתבת. אז נכון שאנחנו רוצים שבן הזוג שלנו יסתדר עם הילדים שלנו וזה בהחלט אחד השיקולים אבל.... ולמרות מה שכתבת אני מקבלת את ההסברים הן של אביטל שכותבת מנסיון חיים אמיתי שלה ולא מתוך איזו תאוריה פלצנית.... והן של ניצת שמיטיבה לתאר ולהסביר למה האפשרות הזאת של שנינו ביחד וכל אחד לחוד בהחלט יכולה להצליח אולי לא לכל החיים כי לא טוב היות האדם לבדו אבל לפחות בשלב שבו כל הילדים עדיין בבית.

 

[michaly44]

לענות לך בלונדה...

התפשרויות. דיברנו עליהן.. כל החיים הם התפשרויות. אביטל הסבירה את שלה..ובהחלט במיקרה שלה אני מסכימה איתה. (האם מה שבא מכורח המציאות פשוט הפך לאמונה שזה הכי טוב?) הילדים קבעו פה את ההתפשרות..7 ילדים..לא הולך ברגל. קחי את זה יותר רחוק. ילדייך הגדולים גרים איתך..ו את רוצה לחיות עם בן זוגך. ישנה התנגדות מצידם. הפתרון שיש לאביטל בהחלט מתאים כאן. אך לעולם , לעולם לא אוציא את ילדי כדי שלי תהייה זוגיות. ההזוגיות שלי לא תבוא על חשבון הילדים. השאלה שלי לאביטל או לניצת : אם לא היו הילדים..איזו זוגיות הייתן רוצות? (עם יד על הלב) ואם הילדים הם האילוצים שגרמו לנו להתפשר כדי להתחשב בהם ובבן הזוג, אז בלונדה אלו הם החיים.

 

[blonda3]

סה לה וי......./images/Emo24.gif

באופן כללי אני מסכימה איתך..... גם אני לא הייתי מוציאה מהבית את ילדיי בגלל בן זוג כתבתי לך בתאוריה. אני חושבת גם שלא הייתי יכולה להסתדר עם אדם שלא היה מסתדר עם ילדיי ולהיפך. אבל שמעתי סיפורים על ילדים שמשטלטים על ההורים , על הבית, וכו'...עד שההורים צועקים -הצילו.... ואין להם חיים. וזאת אשמת ההורים שלא שמים להם גבולות. לגבי התנגדות הילדים למגורים של בן זוג איתי בבית-אז אם למשל הם לפני צבא או אוניברסיטה ולי יש את הצרכים והרצונות שלי הם יצטרכו ללמוד להתפשר. כי-הילדים גדלים ועוזבים את הקן ואנחנו-נשארים לבד-ואז? (והכוונה-שבן הזוג מסתדר איתם אדם נחמד וכו'-אבל הם...בגלל הנוחיות והאגואיזם שלהם... מתנגדים.) ויש כאלו מקרים בפורום של משפחות מורכבות. תכנסי ותקראי. אבל-קודם שנמצא את הבן זוג המתאים.

 

[ניצת שושן]

אמנם שאלת את אביטל

אך כמי שסוג הקשר הזה שנינו ביחד וכל אחד לחוד הוא ה"חלום הרטוב" שלי מיום שהתגרשתי מרשה לעצמי לענות ולספר לך למה אני רואה בזוגיות כזו ,זוגיות אידאלית עבורי כמובן. ראשית ולפני הכל עומדים הילדים לא רוצה שאף אחד יהיה תחליף אב עבורם - יש להם אבא (טוב יותר או טוב פחות זה כבר עניין אחר) לא רוצה שאף אחד יתערב בחינוכם ,רוצה לחנך אותם ולגדל אותם לפי ראות עיני. רוצה מאוד שבן זוגי יהיה להם אח ורע , חבר בוגר אך לא מחנך. כשחיים יחד הרגלי חיים משתנים וכאן חושבת שלא יהיה הוגן שישנו להם סדרי עולם בגלל שאמא חיה עם בן זוג (היה לי נסיון קצר במגורים משותפים ולמרות שילדי פרגנו , ראיתי איך בן זוגי מתערב להם בחיים ומנסה לשנות סדרי עולם ולזה לא יכולתי להסכים). בניית זוגיות היא מלאכה לא פשוטה בכל מצב וכשיש ילדים היא קשה אף יותר, לא רוצה להכנס לעימותים ולמורכבות שכזו ומגורים בשני בתים מונעים מלכתחילה נקודות חיכוך מיותרות בעיני . עד כאן עסקתי בילדים וכעת עוברת לפאן אחר - זוגיות בשני בתים שומרת לדעתי טוב יותר על האהבה על הגעגוע היא יוצרת מצב שאנחנו יחד בגלל שאנחנו רוצים לא בגלל שמוכרחים וזה מה שעושה הרבה מההבדל...

 

[avitalp]

../images/Emo45.gif../images/Emo39.gif

 

[michaly44]

ושאלה לשתכין..מאתגרת...

אם הייתן מוצאות את השילוב של בחיר ליבכם עם שילוב שכולם יכולים לחיות יחד יעני: בריידי בנץ' הייתן עדיין מאמינות שלראות את בין הזוג פעם פעמיים בשבוע זו זוגיות? לי נשמע אחלה מוזר. מקבלת את העובדה שהחיים לפעמים מאלצים אותנו להתפשר. אך מכאן ועד זוגיות? אולי נלך למילון..ונחפש את המשמעות של המילה.. מאמינה שצורת חיים כזו טובה כרגע סה לה וי.. לא בחיי..זו לא זוגיות שהייתי שואפת לה. תודה על התשובות של שתיכן. ובאמת בהצלחה.

 

[ניצת שושן]

הצלחת להצחיק אותי

החיים זה לא סרט מיכל את רוצה מילון? אני בעד אבטיח דוקא

המשמעות היא מה שאת יוצקת בקשר ולא הגדרות!

 

[michaly44]

רוצה שאהיה בוטה?

הזוגיות שאת שואפת לה..איננה זוגיות. היא רק חיים ליד בן זוג. מה שאת רוצה זה זה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה זה לא עובד. ישנן התפשורויות בחיים , ניחה. מקבלת את זה. אבל תהיי כינה עם עצמך לרגע..רק לרגע.. ותחשבי..שאם לא היו לך במשוואה ילדים.. לא היית רוצה את בן זוגך לידך יום יום.. ולא רק לפעמיים שלוש בשבוע.. סורי ניצת אני לא מקבלת את הדרך שלך. את יכולה להאמין במה שנוח לך. אני אאמין שזוגיות זו זוגיות= י ח ד

 

[ניצת שושן]

הבנתי ורצוי שגם אביטל תבין ../images/Emo8.gif

הריבוע בו את חיה בלי לפקוח עיניים הוא הנכון כל מה ששונה הוא לא זוגיות תודה שפקחת את עיני ואביטל הרשי לי לבשר לך שהזוגיות שלך היא לא זוגיות בכלל כי במילון של מיכל היא לא מופיעה

 

[avitalp]

הבנתי... ../images/Emo20.gif

לפחות פה לא אמרו לי שאני "לא רצינית"...

אני רק מבקשת שלא יגדירו אותי ו/או בשבילי... ועוד הערה למיכלי (ולאחרים), פשוט חייבת - הזוגיות שלי היא לא פשרה, היא בחירה

וכל מילה נוספת - מיותרת...

 

[maof]

מיכל ../images/Emo140.gif

כל אחד רואה את הזוגיות שלו בצורה שונה היתפשרות בין הרצוי למצוי זאת גם דרך...... אני אישית לא מוכן לוותר על ההיתרפקות של זוגתי למרות שלפעמים היא אומרת לי....חם לי...חם לי....ומרחיקה אותי

אני רציתי את דרך המישפחתיות........ אחרים רוצים לראות את בן הזוג רק ברגעים נחמדים ומלהיבים כל אחד והדרך שהוא בוחר לעצמו !! מעוף

 

[avitalp]

העולם, מעוף...

הוא לא רק שחור ולבן... ובין זוגיות משפחתית כשלך, לבין אלה ש"רוצים לראות את בן הזוג רק ברגעים נחמדים ומלהיבים" יש הרבה גווני ביניים... כתבה היום

בפורום השכן - הגדרה היא הדרך הבטוחה לאבד את המהות לצערי, זה מה שקרה כאן... ותחשבו על זה

 

[avitalp]

הבהרה: כאן=השרשור הזה...../images/Emo20.gif

 

[ניצת שושן]

../images/Emo45.gif

 

[maof]

את צודקת ...........

את רואה את חייך ובונה אותם שיתאימו עבורך אני רואה את דרכי בצורה שונה משלך מה שטוב עבורי לא מחיב שיתאים לאדם אחר אני לא מנסה לשפוט מה טוב יותר כל אחד לפי דרכו...ורצונו ששואלים אותי לגבי דרכי...... אני יודע את התשובה כי התשובה היא... אני....רצוני....דעתי....מחשבתי.... אין מה להיצטער כל אחד כתב את דעתו

אני לא אוהב את חיי "מבולגאנים" אני אוהב סדר והגדרות כל דבר במקום שלו ......... אבל אילו הם חיי ואני לא מנסה לכפות אותם עך אף אחד מעוף