בשלות - לא רק לרצות

[maof]

הכל עינין של זמן מוכנות ונכונות

בזמן הנכון....... במקום הנכון....... עם האדם הנכון...... מעוף

 

[מאדי 1]

תובנות דרך הכתיבה

יש בזה משהו. עדיין לא ניסיתי אבל זה יכול להיות תרגיל מעניין לכתוב בלי לשלוח לאף אחד. בכל אופן, היתרון של הפורום הזה שמקבלים תובנות גם מאחרים והתגובות שנכתבו כאן (עוד לא הספקתי לקרוא את כולן) נתנו לי חומר למחשבה.

 

[r e d head]

קראתי

כמה פעמים והתחלתי לענות עוד כמה פעמים. מוחקת וכותבת מחדש למה נתקעתי כאן? אך יוצאים מהמעגל הזה כפי שניצת כתבה לך, מתחילים ממודעות והתמודדות עם הפחד. אבל אני שואלת אך את יכולה לדעת שיצאת משם? נניח ודפוסי ההתנהגות של ה"חיפוש" השתנו למעשה אין יותר "חיפוש" זה אומר שיצאתי מהמעגל? או שאני עדיין באותו פחד? או אולי פחד אחר ואך יודעים שהפחד הוא מאיבוד העצמאות ולא פחד מעוד פגיעה מאכזבה?

 

[אופטימית123]

לא בטוחה שאי פעם יוצאים מהמעגל...

רק יודעת שאצלי, מרגישה שכל פעם המעגל הזה שולח זרועות הצידה,כל פעם עולים פחדים אחרים,לפעמים מצליחה להתמודד איתם,לפעמים אפילו לא מנסה,אבל מקבלת את הכל.לא מפחדת מהפחד.לא מפחדת מהמחשבה שהיתה לי פעם ש"אולי אני לא מתמודדת"????לא ממש משנה לי. יודעת שאני עושה כמיטב יכולתי לשרוד את החיים,לומדת להנות ממה שיפה,לומדת לנפות את מה שעושה לי רע,ואפילו עם מדובר בפחד נוראי שקשה לי עכשיו להתמודד איתו,מניחה אותו בצד.יודעת שכשיהיו לי כוחות אתמודד גם איתו. לא חייבים להילחם בכל החזיתות בעת ובעונה אחת. צעד צעד.לאט לאט.להירגע.

 

[מאדי 1]

איך יודעים מהו מקור הפחד

אני מניחה שדפוסי ההתנהגות שלנו מלמדים על זה. אצלי למשל הבחירה שלי להתחיל קשר עם מישהו שגר פיזית רחוק יחסית וההעדפה שלי ליסוע אליו ולמעט עד כמה שניתן את ביקוריו אצלי. היום אני מבינה שזה כנראה נובע מזה שאני לא רואה את עצמי בסיטואציה של מגורים משותפים או אפילו חיים משותפים. מכיוון שאני מכירה את ההסטוריה של עצמי אני יודעת שאני בעצם פוחדת מעצמי. בעניינים שיתופיים אני תמיד אהיה הצד המוותר וכנראה שהפתרון הקל שמצאתי הוא פשוט לא להיכנס לשותפויות

.

 

[ניצת שושן]

וואחד שאלה שאלת...

למצוא את המקור את הבסיס זו מלאכה לא פשוטה לקח לי הרבה שנים להבין אני שידועה בחיטוט בלתי נלאה לא הצלחתי להגיע ללא עזרה של אדם נטרלי אבל מה שחשוב שבסופו של דבר הצלחתי להבין...

 

[ניצת שושן]

אני חושבת שברגע

שאת מתמודדת עם הפחד את יודעת, את לומדת לאתר את הנקודות הקטנות הללו שבהן הוא צץ מביטה בהן ולא נותנת להן לשלוט בך אלה את שולטת בהן...

 

[michaly44]

האדם הנכון..

בדיוק...התשובה למטה לבלונדה היתה: שתהיי מוכנה להכניס גבר הביתה..הכוונה היתה ברורה לי: חיים משותפים בכל המובנים מחוייבות לזוגיות. ועד שאין רצון לוותר על הפרטיות שלך ולשתף במאה אחוז בן זוג בחייך, את לא בשלה. מאדי..יש בני זוג לתקופה..ויש בני זוג שהם לחיים.. עד שתמצאי את האחד והמיוחד הזה שאת, את תרצי לבנות את חייך איתו, עד אז הם יהיו ידידים. זה לא תמיד בשלות, לעיתים זה רק למצא את האדם הנכון.

 

[r e d head]

פה

הטעות שמתחילים לחשוב מראש על חיים משותפים ומחויבות לשתף במאה אחוז. מה זה הטוטאליות הזאת. מה את חושבת ביום אחד?

 

[michaly44]

רד..

זה לא עיניין של מוכנות נפשית כי כבר אני למשל די רגילה לחיות לבד ובכלל לא רע לי? אין דין וחשבון החיים שלי הם שלי ובנוסף לדוגמא במיקרה שלי לי יש בני עשרה בבית. לי לא ניראה שאוכל להכניס הביתה ידידים אלא רק גבר רציני ורק אם הם יסכימו. לכן..כן אני בשלה עכשיו להיכרות..הראש שלי נקי.. השאלה אם הכרתי משהו שממש הייתי רוצה לחיות איתו מה יקרה אם הילדים שלי לא כל כך יסכימו?

 

[r e d head]

רק אם תנסי תדעי

אולי תופתעי לטובה.

 

[אופטימית123]

מסכימה איתך...

חלק ממה שחונכנו עליו היה בין השאר היה המשפט ש"לא טוב היות האדם לבדו",אבל האם היתה הכוונה רק למציאת בן-זוג שיכנס למסגרת המפשחתית/זוגית? מה לגבי ילדים,משפחה,חברים?אולי הגיעה הזמן לשדרג את המשפט הנ"ל,לאהוב את עצמנו,להנות מחברת עצמנו,להעריך את הסובב אותנו,ואז נפסיק להיות לחוצים מ-מתי זה יקרה שוב?האם?למה ומדוע?

 

[r e d head]

../images/Emo140.gif

 

[michaly44]

בואדי שאנסה...

כשאפגוש את האדם הנכון.. עד עכשיו יש שממה. צחיח...מדבר.. אין בי פחד בהחלט מוכנה להתאהב ולהיות נאהבת ועוד יותר מזה..עם האדם הנכון גם מוכנה לבנות זוגיות מכל המשתמע מזה.. אבל מה זה בשלות? אני כבר מבושלת מספיק..עשו ממני קומפוט.

 

[מאדי 1]

בעצם, האדם שיהפוך לנכון ../images/Emo13.gif

מיהו האדם הנכון אני אוכל לדעת רק אחרי תקופה ארוכה של היכרות ויש דברים שאנחנו לומדים על בני זוגנו רק אחרי שמגיע השיתוף. לעומת זאת... יש כאלה שאצלם אין לי בעיה לדעת מיד שזה לא האדם הנכון

והכוונה שלי הייתה שאני דווקא מתחילה קשר רק עם מישהו שבאמת מוצא חן בעיניי ויש לו לא מעט תכונות שאני מעריכה. אני לא יכולה לדעת מראש שהוא יתגלה כאדם הנכון בשבילי אבל לפחות יש פוטנציאל. הבעיה היא שאני לא מגיעה בכלל למיצוי הפוטנציאל הזה. אבל כמובן שבסופו של דבר הדבר המהותי ביותר יהיה לגלות אם זה האדם הנכון בשבילי... אם רק אגיע לשם.

 

[avitalp]

ואני חושבת...../images/Emo20.gif

(ומיישמת) שאפשר גם אחרת... אפשר לבנות קשר זוגי מחייב ואינטימי (ולא רק גופנית) גם בלי מגורים משותפים... אפשר לבנות חיים משותפים, בלי לוותר על הפרטיות, ועם זאת לשתף את בן הזוג בכל תחומי חייך... זו דרך חשיבה... אם את חושבת שרק כשתהיי מוכנה להכניס גבר הביתה תהיי בשלה, זה פספוס... ובינתיים - הזמן עובר... ולא יחזור... ואת זה אומרת לך מישהי שפעם חשבה כמוך, וגילתה, שאפשר אחרת... ולא רק אפשר - זה נפלא

 

[ניצת שושן]

ואני חושבת...

שאת צרכה לבקר כאן יותר

 

[avitalp]

../images/Emo9.gif

 

[michaly44]

תאמת?

אביטל, את מיוחדת במינה.. לא שמעתי על רבים שמיישמים כזאת מערכת יחסים.. ונניח שלבן זוגך לא היו ילדים? האם זה היה אחרת? האם החשיבה למגורים יחדיו ובניית בית יחד היתה שונה? האם זו לא הסיטואציה שהכתיבה לך את צורת זוגיות שלך? סתם שואלת..כי בכל זאת אני לא חושבת שיכולתי לבנות חיים עם משהו שחי גם לעצמו עם משפחתו במקום מגורים אחר. אולי זה תפיסה ישנה.. בשבילי היא הכי נכונה. סתם שואלת.

 

[avitalp]

סתם עונה...../images/Emo20.gif../images/Emo9.gif

תראי מיכלי, בגוף השאלה שלך מסתתרת התשובה שלי, ברוח הדברים שכתבתי למעלה - כל החוכמה היא להשתחרר מדפוסי המחשבה המקובעים משהו, ולקחת בשתי ידיים את מה שהחיים מזמנים לנו... פעם גם אני חשבתי כמוך... (ואפילו ניסיתי מגורים משותפים עם איש אחד... וזה לא הצליח... לא פשוט עם ארבעה ילדים קטנים בבית...) אבל החיים זימנו לי איש נפלא, נפש תאומה, כזה שידעתי מהיום הראשון שפגשתי בו, שאיתו אני רוצה לבנות משהו... והמשהו הזה שבנינו, הוא קשר במתכונת שונה, של חיים משותפים ללא מגורים משותפים... בשבילנו זה הכי נכון, בתקופת החיים הנוכחית... לא רק לשנינו, אלא גם לילדינו (בפעם האחרונה ספרתי שבעה

)... והילדים הם חלק חשוב במשוואה הזו... וכשבונים פרק ב' (בניגוד לפרק א') אי אפשר לחשוב רק על מה שטוב לנו... (תציצי אצל השכנים ממול...תראי כמה זה מורכב... ואני לרגע לא מזלזלת או מבקרת בחירות של אחרים... כל אחד בוחר את מה שמתאים ונכון לו...) אני לא יודעת לומר איך היו הדברים מתגלגלים לו לא היו לו ילדים, או שהילדים לא היו מתגוררים עמו... כן יודעת לומר, ששנינו הגענו אל הקשר הזה בשלים מאד, כל אחד מאיתנו היה הרבה זמן לבד, (כן, עם קשרים אחרים פה ושם, בעיקר כאלה שלימדו אותנו איך אנחנו לא רוצים שזה יהיה...) וידע בדיוק מה הוא רוצה ואיך... וזה התאים... ומתאים גם היום, שנתיים אחרי... ת'אמת? מצמררת אותי המחשבה, שאילו הייתי ממשיכה לחשוב כמו פעם, הייתי אולי מפספסת את אהבת חיי