בשלות - לא רק לרצות

[מאדי 1]

בשלות - לא רק לרצות

(פתחתי הודעה חדשה במקום לשרשר, כי נראה לי שיש עוד מקום להוסיף ולדון ועדיף בדף חדש

) הבשלות היא כנראה לא רק הרצון למצוא בן-זוג. אני למשל חשבתי שאני בשלה לפרק ב', אבל ככל שהזמן חולף אני רק נוכחת יותר כמה שאני לא. זה מתחיל בעצם מזה שאני לא טיפוס של לבד. אז אני מחפשת, מתחילה עם, יוצאת עם, אבל... אני מתחילה קשר עם מישהו שגר במרחק נסיעה של לפחות 30 דקות, אני תמיד נוסעת אליו ומתחמקת בתירוצים כשהוא מציע לבוא אלי, אני מתחילה להיקשר רגשית ומייחלת לקשר משמעותי וכשנראה לי שחיכיתי כבר מספיק זמן כדי שהוא יראה נכונות לקשר משמעותי וזה לא מגיע, זה כואב... ואז אני מתחילה עם מישהו אחר. נוכחתי שאני יוצרת מראש תנאים בלתי אפשריים לקשר. אני פשוט עוד לא מוכנה להכניס מישהו הביתה, והכוונה לא למגורים משותפים אלא למבצר שלי, לפרטיות ולעצמאות שלי שנקנו במאמצים כה רבים. אני פשוט חוששת לאבד אותם מצד אחד ומצד שני אני לא יכולה בלי גבר בחיי

, אז אני בעצם נמצאת בחיפוש תמידי. זה כנראה חוסר בשלות

אם הייתם בסיפור הזה... אז אולי שמישהו יספר לי איך יוצאים מהמעגל הזה?

שמחה לבקר שוב ב-

, אבל שיניתי ניק

 

[angel151]

ואני דווקא כן הטיפוס של הלבד

עד גבול מסויים. אני בדיוק כמוך . רוצה מישהוא אבל עד נקודה מסוימת , נעצרת כאשר הקשר ממשיך ורוצה להמשיך אך מתנתקת משום מה. אין בי עדין רצון למחוייבות אולי? אין בי עדין בשלות לכך . ואין לי זמן לקשר אולי? אני לגמרי מבולבלת בדיוק כמוך לפעמים קוראת דברים שאני רואה בהם את עצמי. עדין לא מוכנה להשקיע בקשר כי אין ברצוני לשקוע עדין. אבל יש בי רצון להכיר בן זוג. אז איך מסבירים תופעה זו. האם אני רוצה אולי מה שמתאים עבורי כרגע?

 

[מאדי 1]

אין זמן לקשר

משום מה חזרתי לקרוא את המשפט הזה שוב ושוב. זה מזכיר לי תקופה בחיי שבה לא היה לי זמן לעשות את כל הדברים שטובים בשבילי. הזמן שלי הוקדש רובו ככולו לקושי הבלתי נסבל של הקיום

ובכלל... לא היתה לי חזקה על הזמן שלי. לפחות דבר אחד למדתי מזה, הזמן אף פעם לא עומד מלכת ואף פעם אין זמן מתאים יותר מעכשיו... לחיות

 

[angel151]

../images/Emo51.gifמאדי יש משהוא חשוב בדבריך

יתכן ואנני משקיע זמן "איכות" ולא נותנת לזמן "איכות הזה להכנס לחיי כרגע. דברים מתפספסים לנגד עיניי וחבל כי הזמן בורח. מקווה שאני אתאשת בבוא הזמן.

 

[avitalp]

זה נכון... ../images/Emo20.gif

אבל גם בתוך המירוץ הקיומי הזה, אפשר למצוא את הזמן לקשר, אם מאד רוצים בו... בנזוגי ואני, שנינו חד-הוריים, שנינו עובדים במשרה מלאה, מנהלים משק בית, יש לנו מליון ואחת מטלות על הראש... ובתוך כל זה אנחנו מוצאים זמן להיפגש, עם או בלי הילדים... והקשר רק משתבח עם הזמן, כמו

טוב... איך אומרים? אין דבר העומד בפני הרצון...

 

[ניצת שושן]

כל כך מסכימה איתך אביטל

יודעת שגם כשימי היו עמוסים בשתי עבודות שהיו בערך מצאת החמה עד צאת הנשמה ועוד בית ושלושה ילדים על הראש תמיד מצאתי זמן לעצמי תמיד מצאתי זמן לאהבה ולבניית קשר

 

[angel151]

הכל עיניין של רצון אביטל וניצת

עד כמה הקשר חשוב לנו עד כמה רוצים להשקיע על מנת לעשות את השני מאושר ולמען עצמנו. השאלה איך בדיוק מוצאים את הזמן?

 

[r e d head]

כשנמאס מהמעגלים

 

[ניצת שושן]

איך יוצאים?

את השלב הראשון בדרך כבר עשית איתרת את הבעיה עכשיו כשאת מודעת אליה בכל פעם שאת קולטת שאת חוזרת על אותם דפוסים תעצרי לרגע ותחשבי למה? האם זה בגלל שזה לא זה או בגלל הפחד ואז אם את ותיקה אצלנו אז את בטח יודעת - תסתכלי לו בעיניים לפחד עמוק , עמוק ספרי לו שהוא לא משרת אותך להפך הוא רק הורס ואת רוצה להיות במקום אחר ככה זה עם פחדים יש להם מן תכונה כזאת לבוא ולהפריע דוקא כשטוב והתפקיד שלך מולם הוא להתבונן בהם "להפחיד" אותם חזרה - שילכו... עוד משהו שהעלת - העצמאות שלך את חושבת שמישהו יכול לקחת ממך אותה? אני שמחה לבשר לך בזאת שאף אחד לא יכול למעט את עצמך... הפרטיות זה כבר עניין אחר וכשנמצאים בזוג יש פחות פרטיות מבחירה אבל יש דברים אחרים שלפחות עבורי טובים יותר יש אהבה יש חברות אינטימיות ועוד לבד יכול להיות נפלא אבל ביחד יכול להיות טוב יותר! ברוכה המבקרת

 

[מאדי 1]

אהבתי ../images/Emo98.gif להסתכל לפחד בעיניים

צודקת. את העצמאות שלי אף אחד לא יכול לקחת ממני אלא אם מוותרת עליה מרצון. הפחד שלי נובע כמובן מזכרונות לא נעימים מפרק א' שבו המניפולציות הרסו כל חלקה טובה בנשמתי. הפרטיות חשובה לי אבל אני מניחה שאוכל להתמודד עם אובדן כלשהו שלה. נראה שעיקר ה"עבודה" שמצפה לי ההתמודדות עם הפחד שמישהו ישתלט על חיי וינווט אותי לצרכיו. ועד שלא אצליח להתגבר על הפחד הזה אני לא אוכל לתת לעצמי להתאהב מעל הראש. ואין ספק שהמודעות לפחד היא כבר צעד אחד קדימה.

 

[ניצת שושן]

ושאלת השאלות היא

למה בעצם נתת למיניפולציות להשפיע עלייך ככה? ואני שואלת מהסיבה שגם אני הייתי במקום הזה ומסתבר שהתשובה נמצאת הרבה לפני... (ברור שאינך אמורה לענות לי מאדי ,זו רק הכוונה למציאת הבסיס לפחד...)

 

[מאדי 1]

אכן את התשובה חשוב למצוא ולהבין...

כדי שלא אמצא את עצמי שוב באותה סיטואציה. ההתגברות על הפחד קשורה באמת להבנה מה הכניס אותי לשם, ואולי רק אז אהיה בטוחה שבפרק ב' זה באמת יהיה שונה.

 

[אסתיהאחד]

מזדהה איתך במאת האחוזים

גם אני בתוך אותה סירה כמוך.הקושי העיקרי הוא לעשות את הצעד הראשון לכיוון.ברגע שאעשה זאת אולי הכל יתחיל לזרום מחדש

 

[spivak12]

בדק הבית מתחיל בנו

מדברייך ניכר בלבול רב. את אומרת במפורש "אני רוצה אבל פוחדת" ובהתאם לכך מכוונות תגובותייך ומעשייך. אני אישית במצבי בלבול נוהגת לשבת מול המחשב ולכתוב. או ליתר דיוק לתת לידיים שלי לכתוב בלי שום סינון של הראש. אני נוהגת להפנות את המכתב לאלי = אלוהי שבשמיים, פשוט רק כדי ליצור נמען למכתב. התובנות שאני מקבלת דרך הכתיבה פשוט מדהימות אותי כל פעם מחדש. אני ממליצה לך, עם מחשב או בלעדיו נסי לסדר לעצמך את המחשבות. נסי לענות לעצמך על השאלות: מה אני מחפשת בזוגיות? מה הם הדברים החשובים ביותר עבורי בזוגיות זו עליהם אין אני מוכנה להתפשר? מה אני מוכנה להשקיע בזוגיות? איזה חלקים אני מתעקשת להותיר לעצמי ולא מוכנה להתפשר עליהם? כאשר הדברים יהיו לך ברורים, לא יפתרו עדיין כל הבעיות כבמטה קסם, אך תדעי ברור יותר מה את רוצה ותלכי לקראת הרצונות שלך. בהצלחה

 

[אופטימית123]

גם אני התחבטתי בענין של

"מה בדיוק מחפשת",שאלתי את עצמי ואחרים שאלות נוקבות,ונכון לרגע זה הבנתי הרבה על עצמי. לא מחפשת קשר מחייב.לא מעוניינת ולא פנויה רגשית להעניק מעצמי ,את כולי,למישהו אחר. פנויה עד גבול מסויים,אבל הגבול שלי אינו מתאים ואינו תואם צד שבא ממול ורוצה קשר יותר עמוק.כן הבנתי שרוצה קשר שישאיר לי לפחות לילה לבד אחד בשבוע, קשר שלא יכנס לי הביתה לחיי הילדים,קשר שלא יהיה תלוי בי אבל שיעניק לי את מה שאני מכורה לו-חיזורים,ריגושים,אהבה,מין...אבל קשר שכזה לא ממש יכול להתקיים עם אנשים פנויים ש"מחפשים" קשר רציני.לכן,כיום אני בקשרים אחרים ממה שאי פעם חשבתי שמתאימים לי,ואני מקבלת את זה באהבה,ויודעת,שבטוח יבואו ימים אחרים. ודבר אחד חשוב שהבנתי,שלא צריכה להיות מוטרדת כרגע מ"מה אני מחפשת"...כי כשמחפשים לא ממש מוצאים.

 

[spivak12]

תומכת בכל מילה../images/Emo45.gif

אכן מסכימה אני עמך שאין את צריכה להיות מוטרדת מהיעדר קשר נוכחי. לאחר עשרים שנים שחייתי בפשרה בה ביטלתי את עצמי כמעט לחלוטין, היום אני יודעת לבחון את גבולות הפשרה שלי. כל מערכת יחסים עם אדם נוסף, מעצם הגדרתה פשרה היא, אך עלינו להציב את הגבולות שלנו הקובעים על מה אין אנו מתפשרים בשום פנים ואופן. והגבול הוא אישי לכל אחד. כך למשל זה בסדר גמור להרגיש כי גם בזוגיות את רוצה ימים ולילות פנויים לפגוש את עצמך. ואם זה מה שאומר הגבול שלך אל תתפשרי. אני מאד מסכימה לדברייך כי כאשר החיפושים הופכים להיות מטרת חיינו, הסבירות שנמצא היא נמוכה מאד. כלומר סביר להניח שנמצא בן זוג ,אבל כמות הפשרות וחציית הגבולות האישיים שלנו תהא גדולה אף יותר. על כן חשובה בראש ובראשונה האהבה שלנו אל עצמנו אהבה המושתת על כבוד והערכה לעצמנו. מהמקום הזה נמגנט אילנו את האנשים המתאימים לחיינו.

 

[r e d head]

למה המילה רציני

חייבת להיות משהו חונק? חבר לא חייב לגור איתך על בסיס קבוע ולהתחתן איתך. אפשר גם אחרת.

 

[ניצת שושן]

../images/Emo45.gif

 

[הנסיכה של הכוכב]

כיום המון פנויים לא רוצים קשר מחייב

 

[מאדי 1]

קשר שלא יתקיים עם גבר שמטרתו רצינית

זה נכון. ה"חיפושים" שלי הם מתוך רצון אמיתי להכיר גבר כזה שאוכל לאהוב כשהקשר יתפתח. מראש אני יוזמת קשר עם גבר שאני מוצאת שהוא מעניין אותי, מושך וחכם בעיניי. ובגלל זה גם הנפילה קשה כשאני מגיעה שוב לאותו מבוי סתום שאליו אני מכניסה את עצמי. העניין הוא שניסיתי להתפשר וראיתי שזה לא זה. אני באמת מחפשת להתחבר עם גבר שאוכל לפתח איתו קשר משמעותי. אבל אני מבינה שאם אני לא רוצה להתפשר ואני רוצה קשר משמעותי אז אני גם צריכה לתת מעצמי, והכוונה היא לתת לו להיכנס למחשבות שלי, לכאוב את כאביו ולשמוח את שמחתו. ובעצם הרגע הבנתי שאני שומרת על דיסטנס רגשי