אידיאליזצייה
מתוקה,עוד לפני 6.5 שנים כשעשינו הסכם גירושים חשבתי על הארוע המיוחד והמרגש הזה,ביקשתי ממנו שנחגוג את זה ב"ה יחד,לא משנה מה יקרה,הילד יחגוג יחד עם שני הוריו.יובל בן 10,עוד שלוש שנים בר מצווה,האקס כבר בפאזה שונה משלי-נשוי+ילד,הראש פועל אחרת פתאום,הוא כבר אמר לי שהוא לא מתכנן לעשות איתי בר מצווה,הוא יכול להיות מוזמן אבל מוותר על החגיגה וירצה טיול או משהו מעניין לילד.לא אומר לך שזה לא מכעיס אותי או יותר נכון מסנדל אותי,כי אני רוצה לחגוג בצורה "הישנה" ואפשר לשלב גם טיול לזה,זה לא חייב או זה או זה,אבל מה לעשות שכנראה לא יהיה לי שיתוף פעולה על אף ההסכם שהוא חתום עליו,סומכת על משפחתי ועל הקרובים לי,ירצה יהיה לא ירצה זה באמת יהיה הפסד שלו,כל הזמן הראש עובד באיך למזער נזקים לילדים בעקבות גרושים,אבל בשביל זה צריך שניים שחושבים כך ואם לא חושבים כך לפחות ההגיון עוזר לחשוב כך אם לא הרגש. אז יש לכם משפחה מורכבת מקסימה ורחבה, זה באמת לא בא במקום אבא,אבל זה בהחלט יטשטש בזמן אמת על החיסרון,מי שבאמת מגדל ונמצא לצידו שם זה בן זוגך,הוא אומנם לא האב הביאולוגי,אבל מתפקד לא פחות מזה,עצוב אבל רצוי להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהפוך את המסיבה למשהו אמיתי ביותר,למשהו שתחושת החוסר תעלם,לא פשוט אבל אפשרי.הילדים שלנו לפעמים מגלים אדישות וגמישות לעינינים שכאלו הרבה יותר מאיתנו, זה כי... אנחנו מחפשים בכל מקום את האידיאל וזה לא פשוט להשיג אותו כשאין שותף לזה. חשיבה חיובית מולו כל הזמן,ומחכים לחגיגה