ברירת הובסון
אחרי רכיבה חלקה על נער-שמן ממורק וגרגרן במסלול עקלקל דרך סן-פרנסיסקו מצאתי את עצמי משעין מרפקים על שולחן אדמדם משעם. השתייה הקרה החלישה את גלי הוויברציות שעוד הרעידו את חוט השדרה, והנשימה הסתדרה לה במרווחים ארוכים. הישרתי מבט ולפני עמד שוטר במדים כחולים כהים, משקפי שמש שחורים, ושפם בצבע חלודה. השוטר סקר את המקום העלוב, והתמקד בי. הוא ניגש אלי ובהונותיו תחובות בחגורתו כמעין בוקר ביזארי. "שנת 2002?" שאל. הנהנתי. הוא הניד בראשו. "אתה יודע שנסעת מעל למהירות המותרת?" אמר בקול נמוך. "מצטער," עניתי, "אני לא מפה." הוא הסיר את משקפיו. "זו התשובה הכי גרועה שיכולה להיות," ענה. "קח עצה ידידותית, ואל תענה כך בעתיד." "מה עלי לומר, אם כן?" הרהבתי והתריתי. "שמעת פעם על הובסון?" הוא שאל, ועכשיו נראה פחות מאיים. "אם תסביר לי על ההובסון הזה, אזמין אותך למשקה," עניתי בכל הרצינות. "לצערי, אינני יכול לקבל את הזמנתך, אבל לטובתך אסביר לך את הובסון," השיב והסיר את כובעו. הוא התיישב מולי ואני התבוננתי לתוך עיניים ירוקות. "ברירת הובסון היא בעצם הפשטה שהופכת כל מצב לשתי ברירות פעולה," התחיל השוטר, "אגב, שמי הוא טום," הוסיף. או אז פתח בהסבר ארוך "אמנם המציאות מורכבת, אך כפי שכל רוכב יודע, אין ברוב הפעמים את הזכות לעסוק בכל האפשרויות, והחלטות דורשות ניגודיות ברורה כגון חמוק או בלום." הנהנתי. "כך שאדם צריך, לפי ברירת הובסון, לגבש את שתי העמדות הקיצוניות ולבחור אחת. זו שיטה לקבלת החלטות." לגמתי ארוכות מהמשקה הצבעוני. "אתה תוהה איך זה מתקשר לתשובתך?" שאל טום. "ובכן, מה האפשרויות שלך לפי ברירת הובסון במקרה הזה?" חשבתי ועניתי, "להודות או להכחיש." "נכון," ענה טום. "ומה אתה עשית?" "תירצתי." "לפיכך, לא רק שהודית אלא גם נתת סיבה לשוטר - לי - לתת לך דו"ח על כך שביזית את החוקים המקומיים. אם החלטת להודות, תודה; את התירוצים תשאיר במקום אחר. בוא נעשה זאת שוב..." הוא התרומם, חבש כובעו, העמיד את משקפי השמש על אפו, התמתח ושאל, "אתה יודע שנסעת מעל למהירות המותרת?" באותו קול נמוך. "כן," עניתי. באותו יום קיבלתי שיעור על ברירת הובסון וקנס בסך של $250. זה היה השיעור הראשון מתוך כמה שלמדתי משוטרים אמריקניים.
אחרי רכיבה חלקה על נער-שמן ממורק וגרגרן במסלול עקלקל דרך סן-פרנסיסקו מצאתי את עצמי משעין מרפקים על שולחן אדמדם משעם. השתייה הקרה החלישה את גלי הוויברציות שעוד הרעידו את חוט השדרה, והנשימה הסתדרה לה במרווחים ארוכים. הישרתי מבט ולפני עמד שוטר במדים כחולים כהים, משקפי שמש שחורים, ושפם בצבע חלודה. השוטר סקר את המקום העלוב, והתמקד בי. הוא ניגש אלי ובהונותיו תחובות בחגורתו כמעין בוקר ביזארי. "שנת 2002?" שאל. הנהנתי. הוא הניד בראשו. "אתה יודע שנסעת מעל למהירות המותרת?" אמר בקול נמוך. "מצטער," עניתי, "אני לא מפה." הוא הסיר את משקפיו. "זו התשובה הכי גרועה שיכולה להיות," ענה. "קח עצה ידידותית, ואל תענה כך בעתיד." "מה עלי לומר, אם כן?" הרהבתי והתריתי. "שמעת פעם על הובסון?" הוא שאל, ועכשיו נראה פחות מאיים. "אם תסביר לי על ההובסון הזה, אזמין אותך למשקה," עניתי בכל הרצינות. "לצערי, אינני יכול לקבל את הזמנתך, אבל לטובתך אסביר לך את הובסון," השיב והסיר את כובעו. הוא התיישב מולי ואני התבוננתי לתוך עיניים ירוקות. "ברירת הובסון היא בעצם הפשטה שהופכת כל מצב לשתי ברירות פעולה," התחיל השוטר, "אגב, שמי הוא טום," הוסיף. או אז פתח בהסבר ארוך "אמנם המציאות מורכבת, אך כפי שכל רוכב יודע, אין ברוב הפעמים את הזכות לעסוק בכל האפשרויות, והחלטות דורשות ניגודיות ברורה כגון חמוק או בלום." הנהנתי. "כך שאדם צריך, לפי ברירת הובסון, לגבש את שתי העמדות הקיצוניות ולבחור אחת. זו שיטה לקבלת החלטות." לגמתי ארוכות מהמשקה הצבעוני. "אתה תוהה איך זה מתקשר לתשובתך?" שאל טום. "ובכן, מה האפשרויות שלך לפי ברירת הובסון במקרה הזה?" חשבתי ועניתי, "להודות או להכחיש." "נכון," ענה טום. "ומה אתה עשית?" "תירצתי." "לפיכך, לא רק שהודית אלא גם נתת סיבה לשוטר - לי - לתת לך דו"ח על כך שביזית את החוקים המקומיים. אם החלטת להודות, תודה; את התירוצים תשאיר במקום אחר. בוא נעשה זאת שוב..." הוא התרומם, חבש כובעו, העמיד את משקפי השמש על אפו, התמתח ושאל, "אתה יודע שנסעת מעל למהירות המותרת?" באותו קול נמוך. "כן," עניתי. באותו יום קיבלתי שיעור על ברירת הובסון וקנס בסך של $250. זה היה השיעור הראשון מתוך כמה שלמדתי משוטרים אמריקניים.