אם נחזור רגע למופע של ווטרס
לפני למעלה מחודש, כאשר נפוצו שמועות על הופעה בישראל של רוג'ר ווטרס, אני באתי ואמרתי "זה לא יקרה, זה לא יכול להיות". מדוע, בעצם? כי אני מכיר את הדעות של ווטרס לגבי ישראל, ואני גם מסכים איתן. אמרתי לעצמי שזה פשוט לא הגיוני שווטרס יגיע הנה, למדינה שהוא כל כך מתנגד למדיניותה כלפי הפלשתינאים וכלפי הערבים במזרח התיכון. אז הוא בא. הלחץ הפלשתינאי שהופעל עליו היה מוצדק, מדויק ואינטליגנטי. אנשים אמרו לו: "אתה מותח ביקורת על ממשלת ישראל ואז מופיע שם?". ההופעה נתפסה כלגיטימציה של ישראל. ווטרס רוצה להופיע בישראל אך גם רוצה לומר משהו על שלום במזרח התיכון. לכן הוא מצא את שביל הזהב: הופעה בנווה-שלום. כך הוא לא מיישר קו עם ממשלת ישראל, ובמקביל לא נותן לגיטימציה למאבק מזוין של פלשתינאים. סוג של פשרה. מה שלא ברור לי בכל הסיפור הזה, זה למה אנשים מופתעים. כי הרי רוג'ר ווטרס הוא פציפיסט ידוע. הבחירה להעביר את המופע לנווה-שלום היא הדבר הכי נכון מבחינתו. מי שמופתע, לדעתי, פשוט לא מכיר את ווטרס. הפגנה של בורות היא תמיד דבר מעציב, ולכן הבורות שמפגינים כל המתלהמים למיניהם מעידה בעיקר על בורותם. חופש ביטוי בישראל? לא ממש. אם רוג'ר ווטרס חוטף על הראש בגלל שהוא מטיף לשלום, המדינה הזאת נמצאת במצב רע מאוד.