אבק ברוח. נקה את העיניים.
אם היה מי שהבטיח לך אישית משהו ברמה של ביצוע מיידי ומחר אזאי הוא כבר לא נמצא בעמדת קיום ההבטחה ותאלץ להתמודד עם הרעיון שעוד הבטחה אחת בחיים שלך תאלץ להשאר ללא קיום. גם כשהרופא הבטיח שהחיסון לא יכאב הוא שיקר וזו הייתה הבטחה ריקה ובאמת כן כאב לך ואתה לא חייב לסלוח לו על זה לעולם ויכול לבוא 20 שנה אחר כך ולעמוד בפתח משרדו ולקונן על הזריקה הכואבת והרמאות לילדים, שלא נדבר על ההתעללות והטראומה. די, תתגבר, תראה את התמונה הגדולה יותר, את המציאות האחרת בה אתה חי כרגע, תעבור הלאה לסדר היום או תקום ותעשה מעשה כדי לשפר את העתיד במו ידיך. לא כל רופא שאתה ניגש אליו צריך לשמוע את כל התלונות שלך כלפי כל עם הרופאים כי פעם הרופא שנתן לך זריקה כשהיית ילד הבטיח לך שזה לא יכאב ואז זה דווקא כן כאב ואפילו ירד לך דם. אני לא מאמינה שמישהו בא אליך אישית והבטיח לך שיבוצעו כך וכך פרוייקטים באיכות המופלאה שרק בחלומותיך מצאת. אני לא מאמינה שמישהו הבטיח איזה שהו משהו חד וחלק. ואם היה מי שהבטיח, גם הוא אדם וכאדם בארגון יש לו מגבלות שלא תמיד הוא מודע אליהן בעת הבטחת או הצהרת הכוונות. ככה זה. עם התפקיד לומדים את העבודה. עושים טעויות. החכמים יותר או הזהירים יותר מנסים להמנע מטעויות אבל כולם עושים אותן במוקדם או במאוחר ולעמים אלו טעויות מהסוג של אי קיום הבטחה ולפעמים אלו טעויות מהסוג של צבירת אוייבים ולפעמים אלו טעויות מהסוג של לדעת מתי להפסיק להשקיע את הנשמה במשהו כדי שתשאר נשמה לשאר החיים. בסדר. אז מה. לומדים. או שלא. על כל מקרה מה שהיה היה. היה. נגמר. מכונת הזמן של האגודה לא זמינה כרגע. אין לך יכולת לחזור אחורה בזמן ולתקן עוולות כאלו או אחרות ואין להם יכולת לעשות זאת גם כן, אפילו אם היו מתחננים. צא מההלם קרב בו אתה שרוי ותפנים. וועד חדש= עמותה חדשה. זה לא אומר שהם לא יכולים לטעות. סביר שיטעו. סביר שאותם מנגנונים מבוססים בחברה האנושית המרכיבה את העמותה יעשו להם בעיות. סביר שלא כל הצהרותיהם, כוונותיהם, מאוויהם, רצונותיהם והבטחותיהם יתגשמו. ואלו שכן יתגשמו ידרשו מאמץ מתמשך. בסדר. זה מה הם יכולים לעשות ויש להגיד תודה שהם מוכנים להשקיע את המאמץ. עם מתאפשר יש להסיר אבנים מדרכם ולהרחיק מקלות מגלגליהם. למי שיש עודף רצון טוב ניתן גם להגיש עזרה. מי שאין לו אף אחד מאלו שיסתפק בלהמתין בצד הדרך כשהם מנסים לנהוג את הכרכרה שלהם הרתומה ל5 סוסים כל אחד לכיוון אחר ואף אחד מהם לא מבויית. הם יודעים שזה קשה. לא צריך להזכיר להם את זה בלגלוג. קפיש?
אם היה מי שהבטיח לך אישית משהו ברמה של ביצוע מיידי ומחר אזאי הוא כבר לא נמצא בעמדת קיום ההבטחה ותאלץ להתמודד עם הרעיון שעוד הבטחה אחת בחיים שלך תאלץ להשאר ללא קיום. גם כשהרופא הבטיח שהחיסון לא יכאב הוא שיקר וזו הייתה הבטחה ריקה ובאמת כן כאב לך ואתה לא חייב לסלוח לו על זה לעולם ויכול לבוא 20 שנה אחר כך ולעמוד בפתח משרדו ולקונן על הזריקה הכואבת והרמאות לילדים, שלא נדבר על ההתעללות והטראומה. די, תתגבר, תראה את התמונה הגדולה יותר, את המציאות האחרת בה אתה חי כרגע, תעבור הלאה לסדר היום או תקום ותעשה מעשה כדי לשפר את העתיד במו ידיך. לא כל רופא שאתה ניגש אליו צריך לשמוע את כל התלונות שלך כלפי כל עם הרופאים כי פעם הרופא שנתן לך זריקה כשהיית ילד הבטיח לך שזה לא יכאב ואז זה דווקא כן כאב ואפילו ירד לך דם. אני לא מאמינה שמישהו בא אליך אישית והבטיח לך שיבוצעו כך וכך פרוייקטים באיכות המופלאה שרק בחלומותיך מצאת. אני לא מאמינה שמישהו הבטיח איזה שהו משהו חד וחלק. ואם היה מי שהבטיח, גם הוא אדם וכאדם בארגון יש לו מגבלות שלא תמיד הוא מודע אליהן בעת הבטחת או הצהרת הכוונות. ככה זה. עם התפקיד לומדים את העבודה. עושים טעויות. החכמים יותר או הזהירים יותר מנסים להמנע מטעויות אבל כולם עושים אותן במוקדם או במאוחר ולעמים אלו טעויות מהסוג של אי קיום הבטחה ולפעמים אלו טעויות מהסוג של צבירת אוייבים ולפעמים אלו טעויות מהסוג של לדעת מתי להפסיק להשקיע את הנשמה במשהו כדי שתשאר נשמה לשאר החיים. בסדר. אז מה. לומדים. או שלא. על כל מקרה מה שהיה היה. היה. נגמר. מכונת הזמן של האגודה לא זמינה כרגע. אין לך יכולת לחזור אחורה בזמן ולתקן עוולות כאלו או אחרות ואין להם יכולת לעשות זאת גם כן, אפילו אם היו מתחננים. צא מההלם קרב בו אתה שרוי ותפנים. וועד חדש= עמותה חדשה. זה לא אומר שהם לא יכולים לטעות. סביר שיטעו. סביר שאותם מנגנונים מבוססים בחברה האנושית המרכיבה את העמותה יעשו להם בעיות. סביר שלא כל הצהרותיהם, כוונותיהם, מאוויהם, רצונותיהם והבטחותיהם יתגשמו. ואלו שכן יתגשמו ידרשו מאמץ מתמשך. בסדר. זה מה הם יכולים לעשות ויש להגיד תודה שהם מוכנים להשקיע את המאמץ. עם מתאפשר יש להסיר אבנים מדרכם ולהרחיק מקלות מגלגליהם. למי שיש עודף רצון טוב ניתן גם להגיש עזרה. מי שאין לו אף אחד מאלו שיסתפק בלהמתין בצד הדרך כשהם מנסים לנהוג את הכרכרה שלהם הרתומה ל5 סוסים כל אחד לכיוון אחר ואף אחד מהם לא מבויית. הם יודעים שזה קשה. לא צריך להזכיר להם את זה בלגלוג. קפיש?