מכיוון שלמדתי לשמור על עצמי, במובן של הראייה אבל לא רק, אז כבר שנים ארוכות שלא נזקקתי להחליף משקפיים, והפעם האחרונה שהחלפתי הייתה בנובמבר של 2015, בגיל 17, כשאמא קנתה לי את אותן הוגו בוס ב-2,000 שקל עליהן דובר בכותרת, והעניין הוא, שממרחק השנים, כמעט עשר, אני כבר לא זוכר במדויק את דבריו של האופטומטריסט.
מה שאני כן יודע וזוכר, זה שהמספר שלי אמור להיות בין 9 ל-9.5. רק בחודשים האחרונים, ולאחר כמעט עשר שנים, שמתי לב למספיק החמרה במצב הראייה שביל להזדקק למשקפיים חדשות, ואני מעריך שהמספר שלי גדל מאז הפעם האחרונה שהחלפתי משקפיים בבין מינימום משוער של חצימספר למקסימום משוער של מספר וחצי, ככה שעם ההערכה של המספר הנוכחי שלי כ-9 עד 9.5, מה שזה אומר זה שהמשקפיים הבאות שלי יהיו במספר של בין מינימום משוער של 9.5 למקסימום משוער של 11.
למרבה המזל, הודות לפיתוחים טכנולוגיים ומדעיים, עובי העדשות במספרים גבוהים הוא כבר אינו כה גדול, כך שהעדשות שלי אינן עבות:
וגם עם משקפיים חדשות בעוד חצי מספר עד מספר וחצי, אוכל להמשיך ולשמר את המראה הנוכחי שלי ככוסון-על:
כפי מה שגם הוסיפו והעידו על המראה שלי ככוסון-על תלמידות הכיתה. מתוך ספר המחזור של סוף כיתה י"ב ("יפה תואר"):
דברים שכתבו עליי במסגרת משימה בשיעור חינוך בכיתה י"א ("סקסי שכמותך"):
לא חלילה בקטע של השווצה, מה גם שאני הכי לא הטיפוס הזה, אבל רק בשביל הפרוטוקול, אני הייתי הילד השני הכי חתיך בבית-ספר מהבנים (אני אומר מהבנים כי הבנות הן המין היפה, ולכן לא יפה ולא מתאים להשוות אליהן, וגם לא נעשה זאת) בין כיתה ז' לכיתה י"א, ואז בי"ב הייתי ממש הילד הכי חתיך בבית-ספר מהבנים.
ממש הכינוי שלי לאורך כל שנות חטיבת הביניים והתיכון בקרב הבנות היה "מיסטר סקסי". פשטני-משהו, ולא מתוחכם, אבל קולע למטרה, ועוד להגנתה של אותה תלמידה שהמציאה עבורי את הכינוי הזה, השנה הייתה 2011, היינו בכיתה ז' והיינו בני 13, אז היא באמת עשתה את הכי טוב שהיא יכולה.
בכל מקרה, בגלל התאמתו של הכינוי, והצורה שבה הוא קלע בול, הוא ממש תפס, ובמשך ששת השנים הבאות זה היה הכינוי שלי בקרב הבנות, ומכל מקום, מכל כיתה, כל פינה, כל מסדרון, שמעתי את קריאותיהן אליי, "מיסטר סקסי, מיסטר סקסי", או הרבה פעמים, בקיצור, פשוט "סקסי".
"סקסי, מה שלומך?", "סקסי, בוקר טוב".
"סקסי, נפגשים אצלך בבית אחרי הלימודים?", "סקסי, לאיפה אתה טס בפסח עם ההורים?".
"סקסי, שמעת שמאוהבת בך ההיא וההיא?", "סקסי, סליחה שהצקתי לך אתמול בווטסאפ, לא הייתי עצמי".
"סקסי, איך זה שאתם עשירים?", "סקסי, אמרת שיש לך רולקס, אבל אם לא הייתי רואה, לא הייתי מאמינה בחיים".
"סקסי, אתה אגדה", "סקסי, איזה נשמה".
"סקסי, תודה שאתה עוזר לאחי להיגמל מאלכוהול", "סקסי, זה נכון שיש לך גדול? אומרים שהראית אותו לניקול".
"סקסי, איזה גאון. איך ידעת מי ינצח במשחקים?", "סקסי, אתה הילד הכי חכם בבית-ספר. אפשר שתעזור לי עם השיעורים?".
יו, רדו לי מהתחת כבר
מסתבר שכשאתה הילד הכי חכם, חתיך, מוכשר, עשיר ועוד ועוד ועוד בכל הבית-ספר, זה הופך אותך לילד הכי פופולארי בבית-ספר. מי היה מאמין, נכון?
מה שכן, ומה שמסתבר, זה שלא קל להיות הילד הכי פופולארי בבית-ספר.
אבל עזוב, בקטנה.
שאלו יהיו הצרות שלי.
בכל מקרה, רק בשביל לסיים את הסיפור, אנחנו הרי לא רוצים להשאיר אותו בלתי גמור, בשעה שהבנות היו קוראות לי "סקסי", הבנים מצידם לא יכלו לקרוא לי "סקסי" כי זה היה הופך אותם להומואים, אבל מכיוון שהייתי מלך הבית-ספר (להיות מלך הכיתה היה קטן עליי, מהר מאוד הפכתי למלך הבית-ספר, באופן טבעי ומובן), גם להם היה כינוי בשבילי.
הכינוי של הבנים עבורי לא חזר על עצמו, או תפס כל-כך חזק כמו הכינוי של הבנות עבורי, אבל כן, גם להם היה כינוי עבורי.
בשעה שהבנות קראו לי "סקסי", על רקע היותי כוסון-על ברמות מטורפות ועצם היותי חתיך ברמה שפשוט בא למות; הבנים מצידם קראו לי "הודיני", על רקע חוכמתי האדירה שאיננה נגמרת לעולם ושגודלה כגודלם של גרמי השמיים, ואינספור כישרונותיי, שהובילו אותי פעם אחר פעם לאורך כל חיי להישגים אדירים שלא יאומנו, ושנדמו כמו קסמים.
עבור הבנות הייתי בעיקר כמו סוג של אל יווני כל-כך נעים לעין ורב חן שכואב להסתכל עליו, ושכאילו הרגע ירד מהאולימפוס:
עבור הבנים הייתי גאון עצום מימדים ורב כישרונות שלא ברור איך הוא מגיע לכל ההישגים שהוא מגיע אליהם ועושה את כל הדברים שהוא עושה, ועבורם נדמיתי כסוג של קוסם השולף שפנים מתוך הכובע, כאמור, כמו הקוסם הודיני, או אולי דימוי קצת יותר מכובד, מכשף המחולל כשפים שומטי לסתות שלא יאומנו:
כלומר, ברור שיש להם עיניים, והם ראו שאני חתיך למות. בדיוק כמו מה שהבנות הסתכלו על כל ההישגים שלי וראו שאני גאון עצום ורב כישרונות. זה פשוט שבסופו של דבר, כל אחד שם מבחינתו את הדגש על מה שעניין אותו בי באופן אישי, אני מניח
המילה הזאת מצלצלת מוכר, אבל אני לא זוכר את משמעותה.
