hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
אני לא בגן. אני באוניברסיטה. לומד תואר ראשון בפסיכולוגיה. התואר הראשון של הכי מבוססים כלכלית, לא שזה צריך להפתיע אף-אחד, אני הרי ממזמן יצאתי מהארון הפיננסי
אמנם חוטף מאז הרבה אש מהעניים, זה נכון, אבל לא באמת מזיז לי, ואם היה מזיז לי מה שלאתיופים, חרדים, קיבוצניקים, אקדמאים חדשים ומופרעי ומתמודדי נפש יש להגיד לי, לקלל אותי ולקנא בי בגלל הנושא הזה, אז היו לי בעיות הרבה יותר גדולות מאשר חבורה של עניים שמקללים ומתפוצצים מרוב הכאב והקנאה.
מה גם, שהיציאה מהארון הפיננסי באיזשהו מקום שיחררה אותי, ומאפשרת לדבר על דברים שלא היה אפשר לדבר עליהם בעבר, אבל אני בכל זאת משתדל שלא יותר מידי, כי את יודעת, לא נעים, תפוז מוצפת בעניים ועניים לשעבר.
לא, אני לא למדתי בגן של החינוך המיוחד. למדתי בגן פרטי דו-שנתי של עשירים שמשלב פעוטון וגן טרום-חובה ב-50,000 שקל לשנה (85,000 שקל של היום ובהתאמה לאינפלציה. או במילים אחרות ובסה"כ, לכל השנתיים שהייתי שם, 100,000 שקל של אז, שזה 170,000 שקל של היום).מתי"א במעל"ה - רשימת גני חינוך מיוחד
sites.google.com
לא שאני הטיפוס שמשוויץ ומספר, אבל פעם יצא לי להיפתח בנוגע לזה בשרשור של DANIAVNI שהוא פתח על תינוקות, הגנים שהם הולכים אליהם ותנאי הגידול והמחיה שלהם:
אז נפתחתי קצת בנושא (כמו מה שעכשיו את זאת שהעלית את הנושא של גני ילדים אז הנה אני מדבר) וסיפרתי על הגן שלי ובאופן כללי איך גידלו אותי כשהייתי תינוק, בסה"כ בשביל להסביר ולהדגים איך מגדלים נכון תינוקות וילדים כדי שהם יהיו וואו ויצא מהם משהו, כמו מה שקרה וקורה איתי:
ו-lemner40, המסכן, העני, הקיבוצניק, האקדמאי החדש, מופרע הנפש שסובל מהפרעות של חרדה ודיכאון, התפוצץ לא עד השמיים, אלא עד הירח, מרוב הכאב והקנאה, ותיכף ומיד יצא למסע ארוך של קללות, בדיות, סיפורים והמצאות עליי ועל משפחתי בגלל הקנאה הקשה והצורבת:
החברים נגעלו והזדעזעו עד עמקי נשמתם מהמתקפה המטורפת והחולנית של מופרע הנפש, הילד העני הקיבוצניק המסכן האקדמאי החדש, כנגד בן האליטות על לא עוול בכפו, ורק בגלל הכסף של המשפחה שלו ועל סיפורים על דברים שהתרחשו לפני רבע מאה:
אבל דווקא אני, מי שכל הטינופת הזאת הופנתה כלפיו, דווקא אני, בתור פסיכולוג קליני של מבוגרים לעתיד, סטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה, כאמור, תואר של עשירים, דווקא אני, עם כל השכל שלי, האינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלי והתודעה המעמדית הגבוהה שלי, ידעתי איך טוב ונכון לטפל במקרה, ולמרות שברור שהכי קל ומפתה לקלל בחזרה, ידעתי והבנתי כמה פגועה ופצועה הנפש שמדברת ככה, וידעתי והכרתי את סיפורו קורע הלב כילד קיבוצניק עני מסכן אקדמאי חדש שאשתו התגרשה ממנו ולקחה איתה את הילדים, וידעתי איך טוב ונכון לטפל במקרה, ודווקא אני הכלתי אותו, ומיהרתי לספק עזרה וסיוע לאותה נפש פצועה ומתמודדת:
מאוד גאה בעצמי על הטיפול הנכון והאיכותי במקרה. יכול לטפוח לעצמי על השכם בגאווה
מה שכן, המקרה הזכיר לי לקח חשוב, שאני מאמין שכבר למדתי עד לאותה הנקודה, אבל שכנראה שכחתי והייתי צריך לו תזכורת: יש בעולם אנשים שונים עם רגישויות שונות וסיפורים שונים, שהגיעו ממקומות שונים בחיים, וצריך להיות רגיש לכולם ולזכור שכל אחד הגיע ממקום אחר, ולא כל דבר צריך לספר או להגיד, במיוחד אם אתה אדם גדול מאוד, שמוקף באנשים קטנים מאוד.
לא. לא למדתי בחינוך מיוחד. למדתי בחינוך רגיל, אמנם בבית-ספר איכותי וברמה גבוהה (בכל זאת, בואי, אחד מעשירי לוד וכל זה...), בו הושקעו בי כתלמיד 20,000 שקל לשנה (לא יודע עד כמה את מכירה את המספרים של כמה כסף בדרך כלל משקיעים בשנה לתלמיד, אבל מדובר בהרבה), אבל זאת כמובן בכל מקרה טעות, כי כמובן שהייתי צריך ללמוד בבית-ספר למחוננים המותאם לצרכיי. וגם זה רק בגלל שאין בית-ספר למחונני-על
אני אשאל אותך ככה, את מלמדת קורסים ריאליים, חברתיים או הומאניים? באמת מסקרן
