מרצה למוסר
יש שני סוגים של "מרצה למוסר" - אחד שהמטרה שלו היא לתת לתלמידיו אינפורמציה על מוסר, השני הוא זה שהמטרה שלו היא להפוך את תלמידיו למוסריים יותר. (המטרה היא לא הגישה של המורה, אלא המהות הברורה של קשר הלימודים). אני חושב שגם באומנויות לחימה קיימים שני סוגי הלימוד. בשיעור לחימה שמטרתו היא רק לימוד טכניקות והעברת אינפורמציה - המורה לא חייב להיות מוסרי, כפי שמורה המספר על האמונות היפניות אינו חייב להאמין בהן בעצמו. לעומת זאת, במקום שבו הלימוד אינו רק העברת אינפורמציה ולימוד טכניקות, אלא יש לו מטרה רחבה יותר (להפוך את התלמידים לאנשים טובים יותר, מוסריים יותר וכד') המורה חייב להיות אדם מוסרי וחייב לפעול כפי שהוא מלמד. בדומה לכך, למשל, הורה יכול ללמד את ילדיו על תורות מוסר בלי לפעול לפיהן, אך הוא לא יכול לנסות להפוך אותם למוסריים ולדרוש זאת מהם מבלי לפעול כך בעצמו.
