לא קדושה ולא שלמות.
אני לא דורש מהמורה שלי שום דבר. אין לי שום זכות לדרוש ממנו שום דבר. אני מצפה ממנו למשהו. אני מצפה ממנו להיות אמן לחימה. אם אני צודק או לא - זה כבר לא רלוונטי. העניין הוא שאני (ואני מניח שכל התלמידים האחרים) מאמין שהמורה שלי הוא כן אמן לחימה. ולכן, לא קיימת אצלי האופציה לחשוב שהוא יעשה משהו שנוגד את היותו אמן לחימה. אם הייתה קיימת, זה אומר שאני כבר לא מאמין בו כבאמן לחימה - ואם כך, מה הטעם ללמוד אצלו? גש לאיזושהי אישה שאתה מכיר - כל אישה. ותשאל "היית עוזבת את בעלך אם הוא היה מכה אותך?". חלק יענו - כן, חלק - לא. בדיוק כמו כאן. אבל לדעתי, התשובה הנכונה היא "בעלי בחיים לא יכה אותי!" - כי אם היא מוכנה לזה שהוא יכה אותה, זה אומר שהיא נשואה לגבר מכה או שיכול להיות כזה. היא מודעת לזה, היא מכירה את זה, אפילו אם הוא לא הכה אותה מעולם. איזו מין מערכת-יחסים היא זו, כשאישה מסכימה מראש לרעיון שבעלה מכה אותה?