מטבע הדברים
כמו שאת מסתכלת על אנשים ברחוב, ובכל מקום. וגם לך יש את הצורך הזה בתוכך, ואולי את לא שמה לב אליו. ואולי את משייכת את זה ובונה בראשך מגדלים על מה הוא חושב או מרגיש. ואת יודעת מה? זה סתם חבל להתעסק בזה.. תתחילי לרפא את תחושות התסכול שבך, ותהני גם כן. את לא מסתכלת על גברים? אם את מסתכלת אבל לא מולו, כי לך יש ערך לזה ולו אין, אז תתחילי גם את להסתכל מולו. לא כדי להחזיר לו או כדי לגרום לו לקנא. פשוט תראי מה קורה. אולי זה יעבוד, ואולי שניכם תגיעו למסקנה, שמול בן הזוג, להתנתק כל הזמן למחשבות על בחורים/בחורות אחרות, ולבהות, זה לא לעניין. הסתכלות וראייה היא בלתי נמנעת. מערך המחשבות/רגשות/בהייה, זה ניתן לשליטה. כשאני לבד אני כל הזמן בוהה ומסתכלת על גברים וגם מפנטזת עליהם שטויות, לפעמים מיניות ולפעמים סתם מחשבות כאלה ואחרות. לרוב כשאני יוצאת עם הבן זוג שלי, אני רואה אותם, ולא מתעמקת בזה, פשוט תמונות חולפות בעיניים. ויש תקופות שדווקא אני כן חושבת/מרגישה/בוהה, ומפנטזת ונקשרת מחשבתית לכמה רגעים, לגברים אחרים מול הבן זוג. תבחני את זה בתוכך
בשם כל אלה שאת ממהרת להעיף - adio, querida
