white wish
New member
בעיה...
היי אני חדשה כאן, וברשותכם, אתייעץ בנוגע לנושא שמפריע לי. יש לי בעיה, שאולי הייתה שם תמיד, אבל לאחרונה באמת התחילה להפריע לי באופן משמעותי. שמתי לב שכל פעם שאדם "תוקף" אותי מילולית - שואל שאלה חודרנית, תובע מידע במיידית, מעיר בעוקצנות על משהו שקשור אלי, מאשים אותי או אפילו רק טון קר ו"פרצופים" מצד האחר - אני יוצאת מאיזון פנימי, ומגיבה בהתגוננות: מנמיכה את הקול (השקט גם ככה), המשפטים מתבלבלים לי, יכולת השכנוע מתאפסת עד כדי הצטדקות, ולעיתים אף משתתקת. אין צורך להסביר עד כמה זה מתסכל, בעיקר כאשר אני יודעת שאני בסדר גמור, שהטיעונים שלי מוצדקים ושבתנאים נאותים של שיחה אני מתנסחת טוב מאוד עד מעולה. אחרי שאני נקלעת לסיטואציה כזו, אני חושבת במשך זמן רב על מה שקרה וזה משפיע עלי במשך כל היום. מפריע לי שאולי "יצאתי טיפשה" או "מוזרה". מפריע לי שאני יוצאת מהריכוז, שמישהו מצליח לגרום לי לאי נוחות כזו, רק על ידי שאלה או מילה לא במקום, ושבמקום להעמיד אותו במקום מיד או להתעשת ולענות כראוי בבטחון, אני מסתגרת, מתבלבלת, מתרפסת, ומרגישה שזו פשוט לא אני! אני מתעבנת על עצמי, וגם על האדם שמולי שהעמיד אותי במצב כזה, וזה כמו מעגל קסמים כזה ובזמן האחרון אני רק הולכת ונהית יותר מתוסכלת מזה... בכלליות אני אדם שקט, חם ואכפתי. אני לא אוהבת לעורר סערות וויכוחים, והרבה פעמים שומרת בבטן או מוציאה את הכעס כלפי גורם אחר (לא זה שעורר את הכעס). תמיד משתדלת לחשוב על טובת האחרים ואיך מעשי ישפיעו עליהם ו/או על הרגשתם. אני חושבת על "מה אחרים יחשבו" הרבה מעבר לרצוי (לדעתי), ולאחרונה זה החמיר. העבודה שלי דורשת הרבה אחריות ושיקול דעת, מה שמשפיע על הלחץ וכנראה גם על הנטייה שלי ללדאוג מה יחשבו עלי - אם אני אעשה טעות ולא אפעיל שיקול דעת נכון, אם מעריכים אותי כעובדת וכו'. מה דעתכם? סיטואציה מוכרת? יש לכם עצות להתמודדות? תודה
היי אני חדשה כאן, וברשותכם, אתייעץ בנוגע לנושא שמפריע לי. יש לי בעיה, שאולי הייתה שם תמיד, אבל לאחרונה באמת התחילה להפריע לי באופן משמעותי. שמתי לב שכל פעם שאדם "תוקף" אותי מילולית - שואל שאלה חודרנית, תובע מידע במיידית, מעיר בעוקצנות על משהו שקשור אלי, מאשים אותי או אפילו רק טון קר ו"פרצופים" מצד האחר - אני יוצאת מאיזון פנימי, ומגיבה בהתגוננות: מנמיכה את הקול (השקט גם ככה), המשפטים מתבלבלים לי, יכולת השכנוע מתאפסת עד כדי הצטדקות, ולעיתים אף משתתקת. אין צורך להסביר עד כמה זה מתסכל, בעיקר כאשר אני יודעת שאני בסדר גמור, שהטיעונים שלי מוצדקים ושבתנאים נאותים של שיחה אני מתנסחת טוב מאוד עד מעולה. אחרי שאני נקלעת לסיטואציה כזו, אני חושבת במשך זמן רב על מה שקרה וזה משפיע עלי במשך כל היום. מפריע לי שאולי "יצאתי טיפשה" או "מוזרה". מפריע לי שאני יוצאת מהריכוז, שמישהו מצליח לגרום לי לאי נוחות כזו, רק על ידי שאלה או מילה לא במקום, ושבמקום להעמיד אותו במקום מיד או להתעשת ולענות כראוי בבטחון, אני מסתגרת, מתבלבלת, מתרפסת, ומרגישה שזו פשוט לא אני! אני מתעבנת על עצמי, וגם על האדם שמולי שהעמיד אותי במצב כזה, וזה כמו מעגל קסמים כזה ובזמן האחרון אני רק הולכת ונהית יותר מתוסכלת מזה... בכלליות אני אדם שקט, חם ואכפתי. אני לא אוהבת לעורר סערות וויכוחים, והרבה פעמים שומרת בבטן או מוציאה את הכעס כלפי גורם אחר (לא זה שעורר את הכעס). תמיד משתדלת לחשוב על טובת האחרים ואיך מעשי ישפיעו עליהם ו/או על הרגשתם. אני חושבת על "מה אחרים יחשבו" הרבה מעבר לרצוי (לדעתי), ולאחרונה זה החמיר. העבודה שלי דורשת הרבה אחריות ושיקול דעת, מה שמשפיע על הלחץ וכנראה גם על הנטייה שלי ללדאוג מה יחשבו עלי - אם אני אעשה טעות ולא אפעיל שיקול דעת נכון, אם מעריכים אותי כעובדת וכו'. מה דעתכם? סיטואציה מוכרת? יש לכם עצות להתמודדות? תודה
