בעיה...

white wish

New member
בעיה...

היי אני חדשה כאן, וברשותכם, אתייעץ בנוגע לנושא שמפריע לי. יש לי בעיה, שאולי הייתה שם תמיד, אבל לאחרונה באמת התחילה להפריע לי באופן משמעותי. שמתי לב שכל פעם שאדם "תוקף" אותי מילולית - שואל שאלה חודרנית, תובע מידע במיידית, מעיר בעוקצנות על משהו שקשור אלי, מאשים אותי או אפילו רק טון קר ו"פרצופים" מצד האחר - אני יוצאת מאיזון פנימי, ומגיבה בהתגוננות: מנמיכה את הקול (השקט גם ככה), המשפטים מתבלבלים לי, יכולת השכנוע מתאפסת עד כדי הצטדקות, ולעיתים אף משתתקת. אין צורך להסביר עד כמה זה מתסכל, בעיקר כאשר אני יודעת שאני בסדר גמור, שהטיעונים שלי מוצדקים ושבתנאים נאותים של שיחה אני מתנסחת טוב מאוד עד מעולה. אחרי שאני נקלעת לסיטואציה כזו, אני חושבת במשך זמן רב על מה שקרה וזה משפיע עלי במשך כל היום. מפריע לי שאולי "יצאתי טיפשה" או "מוזרה". מפריע לי שאני יוצאת מהריכוז, שמישהו מצליח לגרום לי לאי נוחות כזו, רק על ידי שאלה או מילה לא במקום, ושבמקום להעמיד אותו במקום מיד או להתעשת ולענות כראוי בבטחון, אני מסתגרת, מתבלבלת, מתרפסת, ומרגישה שזו פשוט לא אני! אני מתעבנת על עצמי, וגם על האדם שמולי שהעמיד אותי במצב כזה, וזה כמו מעגל קסמים כזה ובזמן האחרון אני רק הולכת ונהית יותר מתוסכלת מזה... בכלליות אני אדם שקט, חם ואכפתי. אני לא אוהבת לעורר סערות וויכוחים, והרבה פעמים שומרת בבטן או מוציאה את הכעס כלפי גורם אחר (לא זה שעורר את הכעס). תמיד משתדלת לחשוב על טובת האחרים ואיך מעשי ישפיעו עליהם ו/או על הרגשתם. אני חושבת על "מה אחרים יחשבו" הרבה מעבר לרצוי (לדעתי), ולאחרונה זה החמיר. העבודה שלי דורשת הרבה אחריות ושיקול דעת, מה שמשפיע על הלחץ וכנראה גם על הנטייה שלי ללדאוג מה יחשבו עלי - אם אני אעשה טעות ולא אפעיל שיקול דעת נכון, אם מעריכים אותי כעובדת וכו'. מה דעתכם? סיטואציה מוכרת? יש לכם עצות להתמודדות? תודה
 
ברוכה הבאה ../images/Emo20.gif

אחחח... מוכר כל כך. זה נקרא חוסר אסרטיביות, או אולי חוסר ביטחון במידה מסוימת, ולצערי לקיתי בזה תקופה ארוכה בחיי, עד שנמאס לי ואמרתי "די" והלכתי לקאוצי'נג שעזר לי מאוד. מאז קיבלתי כלים ולמדתי להציב גבולות לאחרים ולעצמי. מה אפשר לעשות
יותר להעיז, כל פעם לנסות משהו אחר ותראי כמה שזה יגרום לך להרגיש נהדר-לדבר טיפה בקול יותר רם, לנסות להגיב גם אם זה בהתחלה לא יוצא טוב... כשמנסים הרבה, בסוף זה יוצא. והנה למשל, אתמול הבוסית שלי התנפלה עליי בצעקות ועניתי לה בחזרה-לא צעקתי אלא דיברתי באסרטיביות ואמרתי לה שהיא מגזימה, מה שהשתיק אותה מאוד יפה וגרם לי להרגיש ממש טוב כל היום.
 

white wish

New member
תודה על קבלת הפנים,

ובהתייחס לדברייך, בסופו של דבר מה שמפריע לי הוא שאני מרגישה שבעקבות ההתנהגות הלא-אסרטיבית (אשאל את המושג שהשמשת בו לצורך העניין) אני מפספסת את מה שיכולתי להיות אילו הייתי יותר ממוקדת, עונה בבטחון, בקול רם, בלי להתבלבל, לא משנה אם בפני אדם זר / חבר לעבודה / ממונה עלי / בן משפחה / חבר... אני יודעת שאני אדם מוצלח, אבל לא מתנהגת כך תמיד. איכשהו בדרך החוצה הכל יוצא עקום, וזה בטוח גורם לי לפספס הזדמנויות ולכך שאנשים לא רואים אותי כפי שאני (לפחות לא מתוך רושם ראשוני). תמיד אחרי זמן מסוים שבן אדם מכיר אותי הוא מאוד מעריך אותי ורואה אותי כאדם מוצלח, ואני מבינה שזה נאמר באיזשהי הפתעה - הם לא ציפו לזה. נמאס לי להתקפל כשמישהו אומר לי "למה עשית ככה?" נמאס לי שחוזרים ואומרים לי "אני לא שומע" או "תרימי את הקול". נמאס לי לנתח שיחה שהייתה לי ימים רבים אחרי שהיא התנהלה. נמאס לי שמישהו מבקש ממני משהו חצוף, ואני מהססת במקום לסרב בנימוס. נמאס לי להרגיש אשמה רק בגלל שמישהו אמר לי משהו, גם אם זה לא נכון. ובאמת שהכי נמאס לי להרגיש לא בסדר, אפילו שעמוק בפנים אני יודעת שאני הרבה יותר מבסדר, ואני רק צריכה ללמוד להוציא את זה החוצה. השאלה היא איך באמת עושים את זה. איך מתחילים?
 

efriend

New member
ומה היה קורה אז?

אם כן היית עונה, כן היית נוהגת באסרטיביות? היית מצילה את כבודך בפני אותו אדם שנהג אלייך בגסות? אני אדם לא אסרטיבי, לא מתעמת, ונוטה לוותר. ואני מרגיש שזה בדרך כלל לא מפריע לי. למדתי לא לתת לאנשים שלא חשובים לי את הזכות לאתגר אותי. למה אני מתכוון? אם מישהו צועק עלי בכביש, אני לא נגרר לצורך "לענות" או "להחזיר" - למה שאני בכלל אתן לו את הכח הזה? אני חושב באופן רציונלי וצלול מה המטרה שלי, והמטרה שלי היא להמשיך באותו הדבר שעשיתי לפני שצעקו עלי, כלומר לסיים את העימות הזה מהר ככל האפשר ובמחיר הנמוך ביותר, מבחינת עצבים או נזק. ולכן בכך שלא עניתי, לא יצאתי מושפל, אלא להיפך - נאמן לעצמי. מי הוא בכלל אותו אדם שצעק עלי שאני אצטרך לשכנע אותו בצדקתי? אם זה קורה ביחסי עבודה זה יותר קשה, אבל גם שם - מתיחסים אלי יפה כי צריכים אותי, ואם לא מתיחסים אלי יפה אני תמיד יכול לעזוב, ויודעים את זה - ולכן מתיחסים אלי יפה. אני חושב שבגדול למדתי להשיג את הדברים שחשובים לי גם בלי להתעמת הרבה. זה בסדר בעיני להיות אדם לא אסרטיבי (במיוחד שכזה אני, ולא אוכל להשתנות מקצה לקצה), ואני אגדיל ואומר שזה לפעמים נראה לי אפילו פחיתות כבוד להתעמת. דיברת על השלווה הפנימית שלך שמופרת - זה מאוד חבל, והמפתח כאן לדעתי הוא לזכור שהערך שלך לא תלוי בשאלה אם ואיך תצליחי לענות למישהו על משהו. מי הוא בכלל?
 

white wish

New member
כאן בדיוק ההבדל בינינו

אתה אדיש או לפחות מצליח להתעלם מתגובות של אנשים אחרים. אני לא. זה גורם לי להרגיש רע עם עצמי... אני אתן לך דוגמא: נאמר שבעבודה מישהי באה להחליף אותי במשמרת. אני יודעת שאני אדם מקצועי מאוד, אבל אני יחסית חדשה ביחס לשאר האנשים בצוות. במהלך העברת המשמרת היא פתאום יכולה לזרוק לי "למה עשית X? לא צריך לעשות את זה ככה". הצורה הטובה היא להסביר ש"עשיתי X כי זה מה שראיתי לנכון, אם יש לך הצעות לשיפור אני אשמח לשמוע". הצורה שבה אני עונה היא משהו כזה: מנמיכה את הקול (!), "האמ... אף אחד לא אמר לי שצריך לעשות Y ולא X / לא ידעתי... האמ... " מה שנותן לה לגיטימציה לרדת לפרטי פרטים "מה עשית? איך עשית? זה לא בסדר!" ומכאן אני יוצאת יותר מבולבלת, עם תחושת אשמה והכי גרוע - מרגישה שאולי היא באמת צודקת ולא הייתי בסדר! במקום לקחת ביקורת בונה, להעמיד אותה במקום שלא תתייחס אלי כמו אל מישהי שעובדת אצלה אלא איתה, אני רק נפגעת ואחר כך מרגישה גם חוסר נעימות להיות בסביבתה. מקווה שזה מסביר יותר טוב למה אני מתכוונת.
 

efriend

New member
מה שאני הייתי עושה במקרה כזה,

ואני לא יודע אם זה דבר טוב או לא אבל זה מה שעובד בשבילי, הוא להסיט את הדיון כמה שיותר מהר לכיוון של מה היית צריכה לעשות. כשהיא אומרת "למה עשית X", אני לא חושב שהתשובה הנכונה היא כי חשבת שזה הכי נכון, כי למה בכלל את חייבת לה הסבר? את יכולה להגיד "נו אז בואי תגידי לי את מה לדעתך היה צריך לעשות פה", וברגע שהיא אומרת לך את דעתה, את אפילו לא חייבת להסביר לה מה חשבת. את יכולה להגיד משהו כמו "הבנתי מה את אומרת", או "אהה", ורק אם בא לך אז להגיד למה חשבת שצריך לעשות משהו אחר, אבל תנסי לזכור שאת לא חייבת לה הסבר, אלא שאת מקבלת את האינפוט ממנה ומחליטה לבד מה לעשות איתו. אם תבחרי להגיד לה "אבל חשבתי שצריך כך וכך", זה צריך להיות מהמקום שבו את מנסה להבין בעצמך מי צודק, ולכן את מציעה לה את הגירסה שלך כדי לראות מה היא אומרת עליה, ולא ממקום של לשכנע אותה שאת צודקת. את גם לא חייבת לענות מהר, או לענות בכלל, את יכולה לעשות הפסקות ולשאול את עצמך בראש: "מה המטרה שלי בשיחה הזו" ולחשוב על התגובה שמשרתת הכי טוב את המטרה שלך, ואם זה גורם לזה שתגיבי יותר לאט, זה בסדר. אם היא תרגיש שאת חושבת ושוקלת את הדברים מבפנים, שיש בך בפנים עוד רובד שהיא לא רואה, זה רק יגרום לה לחשוש ממך קצת. לא יודע אם זו דרך טובה לכל אחד, זו הדרך שעובדת בשבילי...
 
צריך להבדיל בין אסרטיביות לאגרסיביות

"לענות" או "להחזיר" זה לא אסרטיביות. זאת תוקפנות, אגרסיביות שדווקא מראה על חוסר בטחון עצמי. אסרטיביות אינה תוקפנות. זה לא "לקלל" או להתעמת או לעשות "הורדות ידיים" עם האחר. זה להביע את הרצונות/צרכים שלך בצורה בטוחה וכזאת שלא תפגע באחר. אין שום דבר רע באסרטיביות או ביכולת לשים גבולות לאחרים. כשמדובר באסרטיביות באמת זאת לא פחיתות כבוד. אגרסיביות לעומת זאת, זה סיפור אחר...
 

efriend

New member
אני מסכים, אני נוטה להתבלבל בין המילים האלה

כי לי נדמה שכשאנשים אומרים אסרטיביות הם הרבה פעמים מתכוונים לאגרסיביות, אבל אני מסכים שזו לא צריכה להיות הכוונה
 
הבעיה היא -

שלא תמיד התוצאות יהיו כמו שאת מתארת עם הבוסית שלך. דווקא אדם שמכירים אותו בתור טיפוס שקט, שלא פותח את הפה ושלא אסרטיבי, אם הוא פתאום יתחיל להתנהג הפוך יש לו סיכוי גדול יותר "לחטוף" בחזרה מכה כפולה מזאת שהוא היה מקבל אם הוא היה שותק. אני יודעת את זה מניסיון. גם אותי אנשים מכירים בתור שקטה כזאת וחסרת בטחון ובמקרים שניסיתי לשנות את ההתנהגות, להגיד מה מפריע לי או סתם להביע איזשהו רצון/אי רצון שלי חטפתי על זה התקפות וביקורת. אנשים פשוט לא רגילים שאני פותחת את הפה אז כשאני עושה את זה התוצאה תהיה יותר תוקפנות. אני לא אומרת שבגלל זה צריך להיכנע לחלוטין ולא לעבוד על עצמנו אבל צריך גם לקחת בחשבון את זה שלא הכל יילך חלק ואנשים לא תמיד יאהבו את זה שאנחנו פתאום מחליטים להשתנות ו"לזקוף את הראש". צריך הרבה הרבה כוח כדי לעמוד מול ההתנגדויות האלה.
 

white wish

New member
לא כזה מפחדת מהתגובות של הסביבה,

יותר מתבלטת איך להתחיל, איך לעשות את זה? איך משנים את זה? בשורה התחתונה, זה לא הסביבה שמציקה לי, אלא התחושות שיש לי ביני לבין עצמי בגלל האינטרקציות עם הסביבה, רוצה לפתור אותן.
 

Russet

New member
../images/Emo45.gif מסכימה עם פרפרית

עבדתי בחברת תקשורת בערך 4 שנים, מגיל 20 וקצת הייתי שם והאופי שלי התעצב שם לגמרי, מה שבתיכון ובבית לא הצליחו לגרום לי להבין וגם באוניברסיטה ובעבודה לפני כן הבנתי שם. תמיד הייתי טיפוס עוקצני ושנון, עם קול שקט מאוד ולא דיברתי יותר מדי- מים שקטים וכו' אבל למדתי עם הזמן להפסיק להלקות את עצמי על כל דבר שלא אמרתי במקום או איך כן הייתי אמורה לנהוג, אז מה אם יצאתי עילגת? יש לי ימים שבהם אני לא מצליחה להביע את דעתי, מחוסר שינה או חוסר ריכוז, קורה. אז כשאני מסתבכת עם משפט אני עוצרת את עצמי ולא משנה מי עומד מולי אומרת- שניה צריכה להתאפס. אסרטיביות אני מאמינה זו מילת המפתח, ברגע שתהיי בטוחה בעצמך לא יהיה אכפת לך אם פתאום תמצאי את עצמך בסיטואציה שבה היית צריכה לעשות משהו אחר
 

chenby

New member
היי

אני יכולה להוסיף אגב, שהדרך שאני מצאתי שהכי אפקטיבית לי לשבור הרגל - זה קודם כל לשים לב אליו. כלומר, תזכרי שקודם כל התגובה שלך לתוקפנות הזו - היא רק עוד הרגל - הרגל תגובה.. כחלק ממנגוני השרדות שצברנו במהלך השנים. קודם כל היי מודעת להרגל. דבר שני, גם כשאת חוזרת עליו (וזה הגיוני שזה יקרה בהתחלה - שתהיי מודעת לדפוס ועדיין תמשיכי להתנהג באותה הדרך..) במקום להלקות את עצמך - הייתי צריכה להגיב ככה, שוב פעם התנהגתי ככה.. פשוט תגידי לעצמך - אוקי, שמתי לב. בלי שיפוט. תמשיכי לשים לב כל פעם שזה קורה - וכל פעם מבלי לבחון(יש הבדל בין להבחין לבין לבחון) , ומבלי לשפוט. יבוא הרגע (יותר מהר משאת חושבת) שאת תשימי לב - רגע לפני שתגיבי. ואז תגלי שיצרת שם מרחב חדש -ומשם בחירה! להגיב בצורה חדשה, ומתוך התגובה החדשה שלך, התוצאה שתקבלי תהיה חדשה. וגם אחרי שתשימי לב, תמשיכי לשים לב. לאן שהולכת תשומת הלב שלנו, לשם הולכת האנרגיה, ושם נוצרות התוצאות. לכן במקביל ,אני הייתי ממליצה לך גם לעשות לך רשימה (בראש או בכתב מה שבא לך) של כל החוזקות שבך - כל הדברים שאת מוקירה בעצמך שיש לך אותם. ותגידי עליהם תודה כל בוקר כמה דקות.. זה תהליך מדהים שמביא איתו קסמים - מנסיון. חן
 
למעלה