משגרת המחשבות
New member
בעיה
אני נשואה כ-20 שנה לבן של אמאל'ה והוא באמת "ילד טוב" שגודל יל ידה נאמנה , להיות רגיש לצרכיה. כל בעיה הכי קטנה שצצה אצלה אם זה בתחום הבריאות / האינסטלציה /מה ליקנות/ לשטוף חלונות / לספר את אביו / לעשות קניות ( אנחנו גרים בעיר אחרת) /להסיע לבית חולים / לתקן מיטה וכו' . היא רואה לעצמה נוח לפנות בכל שעה משעות היום והלילה. לכאורה זה דבר יפה , אבל לא כשזה בא באופן שיטתי על חשבון המשפחה הגרעינית שלי. בתחילת נישואינו עוד כשהייתי כלה טריה - רבתי איתו על הנושאים האלה.האמנתי בפסוק ההוא :בו מתואר שכשגבר נישא הוא עוזב את בית הוריו וחובר לאשתו "ויהיו לגוף אחד".[ oh yeh] רציתי להרגיש שאני במקום הראשון אצלו - ואז אמרתי לעצמי עזבי - הוא בעל טוב? הרי אף אחד אינו מושלם.ואם זה ה"פאק" הקטן שלו - let it be וכך שכנעתי את עצמי להתעלם מהחודרנות שלה לחיינו כזוג. במשך השנים היה בינינו נתק - כי לא יכולתי להגיד לה את מה שאני חושבת בפניה - בגלל הדרכים המוניפולטיביות שבהן הייתה נוקטת.( תמיד כולם יוצאים הרעים והיא מלאך צחור כנפיים) בדיוק אז נפל לידי ספר על אנשים רעילים שהשהיה במחיצתם לא עושה טוב - והחלטתי להרחיק את עצמי ממנה. מה שמפריע לי עכשיו זה שנוצר מצב שבו כשיש שיחות טלפון ממנה , בעלי מקבל אותן או מתקשר מחדר אחר כדי שלא אשמע...התנהגות טיפוסית של בוגד. אני מוצאת את עצמי בביתי ממודרת , תוהה מה עכשיו ? האם יקרא ה"תיקונצ'יק"? האם מתרחשים דברים מאחורי גבי - כמו הוצאות כספים אחרי נגינה נכונה על המצפון? עלי לציין שבשיחותי עימה אני תמיד קורקטית - לא עושה הצגות שאני מתה עליה, מצד שני מעולם לא עלבתי בה או הראיתי לה יחס של חוסר כבוד. אבל מבפנים בא לי פשוט להתפוצץ עליה - ורק המחשבה על שלום בית , שקט ושלווה בביתי עוצרת בעדי. הסיבה שאני רושמת את ההודעה שהיום נחתה עוד "הוראה " על ראשו של הבעל ( הגור המאולף שמקבל הכל בהכנעה ואהבה) ואני שומעת אותו ממלמל : "אין בעיה אל תדאגי - העניין יסודר" . לי הוא לא מספר כלום. וכשאני מרגישה ממודרת בביתי ומתחילה לשער השערות - אני יודעת שבאיזה שהוא שלב האדמה תבער. כרגע האוירה בינינו היא טרום סערה -> שקט. כל אחד מסתגר בדלת אמותיו ...אני מקלידה וממתינה לפיצוץ שיבוא - כי כבר אין לי כח להכיל את האנטי שהצטבר בתוכי. זהו פרקתי מהלב - תודה לכל אלה שהתמידו בטיסה הארוכה הזאת.
אני נשואה כ-20 שנה לבן של אמאל'ה והוא באמת "ילד טוב" שגודל יל ידה נאמנה , להיות רגיש לצרכיה. כל בעיה הכי קטנה שצצה אצלה אם זה בתחום הבריאות / האינסטלציה /מה ליקנות/ לשטוף חלונות / לספר את אביו / לעשות קניות ( אנחנו גרים בעיר אחרת) /להסיע לבית חולים / לתקן מיטה וכו' . היא רואה לעצמה נוח לפנות בכל שעה משעות היום והלילה. לכאורה זה דבר יפה , אבל לא כשזה בא באופן שיטתי על חשבון המשפחה הגרעינית שלי. בתחילת נישואינו עוד כשהייתי כלה טריה - רבתי איתו על הנושאים האלה.האמנתי בפסוק ההוא :בו מתואר שכשגבר נישא הוא עוזב את בית הוריו וחובר לאשתו "ויהיו לגוף אחד".[ oh yeh] רציתי להרגיש שאני במקום הראשון אצלו - ואז אמרתי לעצמי עזבי - הוא בעל טוב? הרי אף אחד אינו מושלם.ואם זה ה"פאק" הקטן שלו - let it be וכך שכנעתי את עצמי להתעלם מהחודרנות שלה לחיינו כזוג. במשך השנים היה בינינו נתק - כי לא יכולתי להגיד לה את מה שאני חושבת בפניה - בגלל הדרכים המוניפולטיביות שבהן הייתה נוקטת.( תמיד כולם יוצאים הרעים והיא מלאך צחור כנפיים) בדיוק אז נפל לידי ספר על אנשים רעילים שהשהיה במחיצתם לא עושה טוב - והחלטתי להרחיק את עצמי ממנה. מה שמפריע לי עכשיו זה שנוצר מצב שבו כשיש שיחות טלפון ממנה , בעלי מקבל אותן או מתקשר מחדר אחר כדי שלא אשמע...התנהגות טיפוסית של בוגד. אני מוצאת את עצמי בביתי ממודרת , תוהה מה עכשיו ? האם יקרא ה"תיקונצ'יק"? האם מתרחשים דברים מאחורי גבי - כמו הוצאות כספים אחרי נגינה נכונה על המצפון? עלי לציין שבשיחותי עימה אני תמיד קורקטית - לא עושה הצגות שאני מתה עליה, מצד שני מעולם לא עלבתי בה או הראיתי לה יחס של חוסר כבוד. אבל מבפנים בא לי פשוט להתפוצץ עליה - ורק המחשבה על שלום בית , שקט ושלווה בביתי עוצרת בעדי. הסיבה שאני רושמת את ההודעה שהיום נחתה עוד "הוראה " על ראשו של הבעל ( הגור המאולף שמקבל הכל בהכנעה ואהבה) ואני שומעת אותו ממלמל : "אין בעיה אל תדאגי - העניין יסודר" . לי הוא לא מספר כלום. וכשאני מרגישה ממודרת בביתי ומתחילה לשער השערות - אני יודעת שבאיזה שהוא שלב האדמה תבער. כרגע האוירה בינינו היא טרום סערה -> שקט. כל אחד מסתגר בדלת אמותיו ...אני מקלידה וממתינה לפיצוץ שיבוא - כי כבר אין לי כח להכיל את האנטי שהצטבר בתוכי. זהו פרקתי מהלב - תודה לכל אלה שהתמידו בטיסה הארוכה הזאת.
