קראתי שוב את דברי. לא מצאתי בהם כל אזכור לכבודו או כל קשר מיוחד אליו.
אשריך על כך. לא שזה קשור בדרך כלשהי לדברי או למשהו שכתבתי, אבל זאת בהחלט תכונה טובה.
מדינות אחרות אינן רלוונטיות לנושא כהוא זה. בוודאי שקיימת כפיה מסוימת בכך שמיסים שאדם משלם מופנים גם למטרות שאינו מסכים איתן. אולם כאן מדובר לא סתם במטרה שאותו משלם מיסים לא אוהב, אלא בכך שהוא מבחינתו עובר עבירה, אמנם דתית, של ממש אם הכספים יופנו לאותו עניין. זה אכן לא דומה להפניית תקציבים לתרבות באופן שמבחינתי מיותר או משהו בסגנון. את האחרון אפשר להשוות לתקציבים לישיבות, ככל שיש תקציבים כאלו. אבל הלכה למעשה אתה (לא אישית כמובן) כופה עלי, בהחלטה לממן תחבורה ציבורית בשבת, לעבור עבירה. זה, מה לעשות, בעייתי ובכל מקרה, נכון להגדיר זאת כפיה חילונית.
אכן זאת כפיה ואם תרצה להגדירה כפיה דתית לא אתנגד. אולם כפי שכתבתי למעלה, זה אחד 'הכפיות' שאין מנוס אלא לקיימן, כמו שיש לא מעט 'כפיות' שמחויבות המציאות בחברה הטרוגנית.
הו רגע, אם המדינה יוצרת את הכפיה, שוב קשה להגדירה ככפיה דתית. הרי מעולם לא שלט רוב דתי במדינה. אז כאמור אני לגמרי מסכים שמדובר בכפיה. אבל עדיין ההגדרה כפיה דתית דווקא בעייתית
. בכל מקרה, זה פחות העניין. אין לי בעיה כאמור קודם גם להגדיר את זה כפיה דתית. אלא שלהשקפתי באותה מידה יש (גם) כפיה חילונית. בעוד שנוכל להסכים כנראה שבעולם אוטופי לא הייתה כפיה כלל, מאחר ואנו חיים במציאות מסוימת והיא כוללת בין השאר חברה הטרוגנית מאוד שצריך לקיים אותה במדינה אחת, זאת המציאות ואיתה אנו, כל תושבי המדינה מכל הסוגים והצדדים, מתמודדים.