הולך ופוחת הדור?
אני חושש ליפול לקלישאות בדיון "הולך ופוחת הדור". פעם הייתה לי בעיה עם אמירות כאלו, אבל כנראה שאני מזדקן... לפי דעתי אנחנו רואים שינוי היסטורי כללי יותר ביחס לילדים בתרבות. השינוי הנ"ל קיים גם בתרבות האמריקאית, אם כי (אולי) בצורה פחות חריפה כמו אצלנו. החל משנות השבעים הורים ומורים מצאו את עצמם תחת התקפה מצד שני תחומים: פסיכולוגיה (ביחס להורים) וסוציולוגיה (ומדעי הרוח באופן כללי ביחס למורים). הפסיכולוגיה יצאה מנקודת ההנחה שהילד בא לעולם זך ותמים, והתרבות משחיתה אותו. אם יש בעיה כלשהיא עם הילד, היא נגרמה כתוצאה מהיחס הקלוקל של הוריו. הסוציולוגיה ומדעי הרוח תקפו את הלגיטימיות של החינוך. כל פעולה חינוכית נתפסת ככפייה, נירמול, ביטול האינדיבידואליות והסובייקטיביות של הילד. יש כאן עוד כמה הנחות יסוד נוספות: הילד הוא מבוגר קטן ואין הבחנה בין עולם המבוגרים לעולם הילדים. הילד יודע מה הכי נכון בשבילו (אבל הוא לא אחראי לתוצאות התנהגותו). אין למבוגר, לא למורה ולא להורה, סמכות כלשהי ביחס לילד (אבל אם יש בעיות, המבוגר אחראי להן). בדרך כלל אומרים שאין למערכת החינוך נאראטיב ברור. זה נכון. אבל מערכת חינוך לא יכולה להתקיים בלי נאראטיב, איזה הגיון שמארגן את הגיון הפעולה שלה. גם אם ההגיון לא גלוי, חשוף ומוצהר, הוא עדיין קיים. לצערי הרב, אלו הן הנחות היסוד שבבסיס הצורה שבה גם הורים וגם מערכת החינוך תופסים את הילד.
אני חושש ליפול לקלישאות בדיון "הולך ופוחת הדור". פעם הייתה לי בעיה עם אמירות כאלו, אבל כנראה שאני מזדקן... לפי דעתי אנחנו רואים שינוי היסטורי כללי יותר ביחס לילדים בתרבות. השינוי הנ"ל קיים גם בתרבות האמריקאית, אם כי (אולי) בצורה פחות חריפה כמו אצלנו. החל משנות השבעים הורים ומורים מצאו את עצמם תחת התקפה מצד שני תחומים: פסיכולוגיה (ביחס להורים) וסוציולוגיה (ומדעי הרוח באופן כללי ביחס למורים). הפסיכולוגיה יצאה מנקודת ההנחה שהילד בא לעולם זך ותמים, והתרבות משחיתה אותו. אם יש בעיה כלשהיא עם הילד, היא נגרמה כתוצאה מהיחס הקלוקל של הוריו. הסוציולוגיה ומדעי הרוח תקפו את הלגיטימיות של החינוך. כל פעולה חינוכית נתפסת ככפייה, נירמול, ביטול האינדיבידואליות והסובייקטיביות של הילד. יש כאן עוד כמה הנחות יסוד נוספות: הילד הוא מבוגר קטן ואין הבחנה בין עולם המבוגרים לעולם הילדים. הילד יודע מה הכי נכון בשבילו (אבל הוא לא אחראי לתוצאות התנהגותו). אין למבוגר, לא למורה ולא להורה, סמכות כלשהי ביחס לילד (אבל אם יש בעיות, המבוגר אחראי להן). בדרך כלל אומרים שאין למערכת החינוך נאראטיב ברור. זה נכון. אבל מערכת חינוך לא יכולה להתקיים בלי נאראטיב, איזה הגיון שמארגן את הגיון הפעולה שלה. גם אם ההגיון לא גלוי, חשוף ומוצהר, הוא עדיין קיים. לצערי הרב, אלו הן הנחות היסוד שבבסיס הצורה שבה גם הורים וגם מערכת החינוך תופסים את הילד.
