בנים מול בנות.
נזכרתי בסיפור ששוה לי לחלוק אותו איתכם. חלק ממכם בטח זוכרים שאני מלמד קבוצת ילדים שיעור אחד בשבוע (בנוסף לשני שיעורים שאני גם מעביר למבוגרים). מדובר בשיעורי איגרוף תאילנדי. הקבוצה לא גדולה ובד"כ יש פחות מ-10 ילדים בשיעור בין הגילאים 7-12. ישנן שתי בנות שהן החניכות שאני הכי אוהב (שששש... אל תגלו שיש לי העדפות). אחת ב-7 ושמה סמנתה. השניה ב-8 ושמה קמי. אני נותן לידלים לעשות לא מעט ספארינג תוך כדי הדגשה שישמרו אחד על השני ושאני לא רוצה לראות אף אחד בוכה בסוף השיעור כי החבר שלו הרביץ לו חזק מדי. הטקטיקה הזו בדרך כלל עובדת. באחד השיעורים האחרונים נתתי להם לעשות קצת ספארינג. בד"כ סמנתה וקמי עובדות ביחד כי הן פחות או יותר באותו הגודל. לסמנתה יש FORM מאד יפה. היא בועטת נכון ויש לה קואורדינציה טובה. קמי גם כן טובה (אבל מתאמנת רק כחצי שנה) ויש לה בעיקר בעיטות חזקות. רוב הפעמים הן עובדות אחת עם השניה כשסמנתה מראה יתרון בידיים ואילו קמי מראה יתרון בבעיטות. בשיעור האחרון הצטרפו שני אחים. אחד כבן 10 והשני כבן 7-8. שמתי את האח הקן עם סמנתה. כמו שאמרתי כבר, סמנתה טובה אבל היא די קלה והילד השני היה קצת גדול יותר פיזית. בסוף הסיבוב הוא בא ואומר לי "אני לא רוצה לעבוד יותר עם בנות". אני שואל אותו, למה ? הוא אומר לי "סתם, לא רוצה". אמרתי לו, עשה עוד סיבוב אחד אבל עם קמי. טוב, מתחיל הסיבוב והוא שולח איגרוף שפוגע לקמי בפנים (לא עוזר לי כמה שאני מדגיש את נושא ההגנה על הפנים עם הידיים. הילדים שוכחים). התגובה של קמי הייתה בעיטה אדירה שתפסה אותו בצלעות ובגב. הרעש של הבעיטה נשמע הייטב בכל המכון (והאמת היא שההורים שישבו בצד וגם האבא של אותו ילד התחילו לצחוק). בשאר הסיבוב היא המשיכה "להיכנס" בו. בסופו של הסיבוב הוא עדיין לא רצה לעבוד עם בנות. אני חושב שבשבוע הבא אני אשים אותו עוד פעם עם קמי.
נזכרתי בסיפור ששוה לי לחלוק אותו איתכם. חלק ממכם בטח זוכרים שאני מלמד קבוצת ילדים שיעור אחד בשבוע (בנוסף לשני שיעורים שאני גם מעביר למבוגרים). מדובר בשיעורי איגרוף תאילנדי. הקבוצה לא גדולה ובד"כ יש פחות מ-10 ילדים בשיעור בין הגילאים 7-12. ישנן שתי בנות שהן החניכות שאני הכי אוהב (שששש... אל תגלו שיש לי העדפות). אחת ב-7 ושמה סמנתה. השניה ב-8 ושמה קמי. אני נותן לידלים לעשות לא מעט ספארינג תוך כדי הדגשה שישמרו אחד על השני ושאני לא רוצה לראות אף אחד בוכה בסוף השיעור כי החבר שלו הרביץ לו חזק מדי. הטקטיקה הזו בדרך כלל עובדת. באחד השיעורים האחרונים נתתי להם לעשות קצת ספארינג. בד"כ סמנתה וקמי עובדות ביחד כי הן פחות או יותר באותו הגודל. לסמנתה יש FORM מאד יפה. היא בועטת נכון ויש לה קואורדינציה טובה. קמי גם כן טובה (אבל מתאמנת רק כחצי שנה) ויש לה בעיקר בעיטות חזקות. רוב הפעמים הן עובדות אחת עם השניה כשסמנתה מראה יתרון בידיים ואילו קמי מראה יתרון בבעיטות. בשיעור האחרון הצטרפו שני אחים. אחד כבן 10 והשני כבן 7-8. שמתי את האח הקן עם סמנתה. כמו שאמרתי כבר, סמנתה טובה אבל היא די קלה והילד השני היה קצת גדול יותר פיזית. בסוף הסיבוב הוא בא ואומר לי "אני לא רוצה לעבוד יותר עם בנות". אני שואל אותו, למה ? הוא אומר לי "סתם, לא רוצה". אמרתי לו, עשה עוד סיבוב אחד אבל עם קמי. טוב, מתחיל הסיבוב והוא שולח איגרוף שפוגע לקמי בפנים (לא עוזר לי כמה שאני מדגיש את נושא ההגנה על הפנים עם הידיים. הילדים שוכחים). התגובה של קמי הייתה בעיטה אדירה שתפסה אותו בצלעות ובגב. הרעש של הבעיטה נשמע הייטב בכל המכון (והאמת היא שההורים שישבו בצד וגם האבא של אותו ילד התחילו לצחוק). בשאר הסיבוב היא המשיכה "להיכנס" בו. בסופו של הסיבוב הוא עדיין לא רצה לעבוד עם בנות. אני חושב שבשבוע הבא אני אשים אותו עוד פעם עם קמי.
