בנים גידלתי

[לימונ דה]

../images/Emo51.gif../images/Emo141.gif

אני מרגישה שלא הבהרתי את עצמי היטב. דמות אב - זה הורה + העובדה שהוא גבר, כמוהו.

 

[אא ניר]

לא חסרה לו דמות גברית.

חסרה לו דמות אב. וזה הבדל גדול. ואם הוא כבר מבוגר, הרי שמאוחר מידי. ברם, סביר להניח שיצליח להתגבר על החוסר, ולהיות אב ראוי, שהרי כיום, מטשטשים ההבדלים בין תפקיד האב, ותפקיד האם. פעם החוסר היה משמעותי יותר. הצלחה.

 

[לימונ דה]

נכון, חסרה דמות אב

אבל האם לא נכון לומר שדמות האב היא מאד משמעותית לבן בפיתוח הזהות הגברית שלו? הוא בן 14, וכן בילה עם אביו את רוב ה"שנים המעצבות" הראשונות. ויש ביניהם דמיון מדהים באופי, ובהתנהגויות קטנות, שכנראה הוא תוצר של אותן שנים ראשונות. אני לא כל כך מקבלת את הטשטוש הזה. הוא יותר חברתי. אני חושבת שברמה הבסיסית הפרימיטיבת, יש הבדל. לאו דוקא בהורות. לא מצליחה להסביר את עצמי, כנראה. תודה.

 

[אא ניר]

בטבע..

בטבע אין כל כך דמות אב. כמעט ואין בכלל. להיות "גבר" זה בגנים, בהורמונים. ולהיות אבא זה עניין גאוגרפיה ומשתנה מזמן לזמן ממקום למקום. בכל מקרה בטוח שמגניב כשיש אבא מגניב. מה עדיף? חרא אבא, או אין-אבא ?

 

[לימונ דה]

מקריאה בפורום הזה

יש מקרים שאני אומרת, וואו! עדיף לנו כמו שאנחנו. עדיין, כבת לאבא סופר מסור ומעורב בחיי ובחייו של אחי, המושג "אין-אבא" נשמע לי כמו קללה נוראית.

 

[a n a t i 3 3]

../images/Emo24.gif

 

[לימונ דה]

../images/Emo24.gif יודעת שאת מבינה

 

[צחוק בלב]

הזכרתי פה פעם...

שאני שמחה שלבנים שלי יש גנן...במקום גננת, מהסיבה שהוא מהווה עבורם דמות גברית שאני יודעת שחסרה. המחנך שלו לדעתי עושה חלק מן העבודה. ואת...את עושה עבודה אחרת נפלאה לא פחות...רק מלקרא אותך מעריצה את יכולת החשיבה והביצוע שלך...ראוי להערצה

את נותנת לו את הכלים החשובים, סימכי עליו שידע מה לעשות עימם. היי רגועה אישה מדהימה

 

[לימונ דה]

../images/Emo20.gif../images/Emo24.gif../images/Emo20.gif

אכן המורה שלו (מחנך הכיתה) תורם במשהו. מה גם שמדובר בבחור מדהים, שהבן שלי מעריך מאד. תודה רבה רבה

 

[מראה מראה שעל הקיר]

כילדה

של אבא (או בעצם אבאל'ה אבּוייה אבּוש אבולֶהלֶה וכיו"ב

) יכולה לתת לאמא מדהימה כמוך רק חיבוקבוקי ענקי

 

[לימונ דה]

../images/Emo24.gif

גם אני ילדה של אבא

 

[Ima Adama]

מהשאלה שלך אפשר להבין

את רגע הדאגה לתת את שחסר. ומתרשמת שאת מודעת ובהחלט עושה כפי יכולתך, לכן עשית וזה מספיק. את לא צריכה בנוסף לדאגה לייסר את עצמך על מה שאין. מה גם שחשוב שתהווי דוגמא לילד בכך שבני אדם עושים כפי יכולתם בהתאם למה שיש ולא למה שאין, כך הוא עצמו לא יחסר, זו פונקציה של קבלת המציאות כפי שהיא כל השאר מיותר.

 

[לימונ דה]

לפני שנה היתה לו בר מצווה

במקום אחר פירסמתי קטע שבו כתבתי שכשראיתי אותו עומדת בבית הכנסת עם כל הגברים של המשפחה מקיפים אותו, זה הרגיש לי שלם, והרגשתי שהוא לא חסר דבר. כלומר כבר הייתי במקום של השלמה מוחלטת עם המצב, והסתכלות על היש. אני מניחה ששני דברים יכלו להשפיע על ההתמקדות החדשה (במה שאין): ראשית ההתבגרות שלו, עניין של התפתחות גופנית, עניין בבנות וכו. לא אכנס כמובן לפרטים, מכבוד לפרטיותו - אבל באופן כללי מרגישה שאני חסרת כלים לתת לו הדרכה בכאלו. וייתכן שלי אישית יש כרגע תקופה של הסתכלות על האין, ומשליכה עליו. אני אבדוק את זה עם עצמי. מאמינה שאם זה הענין - זה יעבור מהר מאד, כי אני חושבת שדוקא הבאתי את ההסתכלות על היש לדרגת אומנות, בעקבות האילוצים האובייקטיבים שלי

. אבל שווה בדיקה. תודה על ההתייחסות.

 

[d a n i e l s 5]

חושבת ש....

שלמרות שהבאת את רמת ההסתכלות על היש לדרגת אומנות........שעל זה אני מורידה בפנייך את הכובע. האין הזה......הוא תמיד שם, תמיד יהיה שם......ואני חושבת שלא ניתן למלא אותו. (לדעתי)...אבל בהחלט ניתן לחיות איתו. כך שזה לא משנה אם את משליכה אותו ממך עליו ......כי הוא קיים ! אצלך אצלו אצל כל אחד מבני המשפחה.

 

[לימונ דה]

יש אין. אין ויכוח בכלל

אבל עד לאחרונה היתה השלמה עם האין. לא היה דגש על חוסר. עכשיו נפתח הנושא מחדש. על האין שלי - אני לא מדברת כרגע. זה שלי וכמובן שמשפיע גם עליהם. אבל לא האישיו כאן.

 

[Ima Adama]

לתחושת האין יש תפקיד

כפי שדניאלס כתבה שהוא נמצא אבל לא תמיד הוא המודגש לאין יש תפקיד חשוב והוא להזכיר לנו את שיש, בלעדיו לא נדע להעריך את שיש. לניגודים של כל דבר יש תפקיד ובעיקר לשמור על פרופורציות, אי שמירה על פרופורציות מטלטלת אותנו וכאן בא תפקידה של המודעות למצבים, לשינויים ולתפקידנו לווסת.

 

[Rinattt]

../images/Emo20.gif

3 בנות יש לי ככה שאין לי שמץ של מושג אבל

חייבת לתת

 

[לימונ דה]

../images/Emo20.gif../images/Emo24.gif../images/Emo20.gif

 

[d a n i e l s 5]

קראתי...

התגובה הראשונית היתה....וואלה אין לי מה להגיד. לא הגבתי....הלכתי. וחשבתי לי.....מה אני יודעת, מה אני מכירה, איפה נתקלתי במקרה דומה ומה היה..... ואת יודעת בארצנו זאת לא בעיה להיתקל במקרה דומה כזה או אחר.... ודניאלה עלתה לי לראש, דניאלה היא אחת מהחברות של בת ה-15 שלי היא התייתמה מאם בגיל 10 . וזוכרת את הדילמות של אבא שלה בדיוק בנושאים שהעלית כאן חוסר בדמות האם, ואיך מתגברים על זה. המחשבה הראשונית היא שכולנו היום בעידן החדש יכולים לשמש אם ואב באותה מידה, יכולים לחפות על החסרים האלה שהרי כולנו שוים....אבל מסתבר שזה לא ככה......ובגיל ההתבגרות היא כן רצתה לשוחח עם אם/אשה על העניינים.....למרות הפתיחות של האבא למרות שהוא גם וגם. כאן אנחנו היינו....אנחנו הן אלה האמהות של החברות.....לא ממש החלפנו את האם, אבל בהחלט היינו שם לשיחות של בנות שאגב חייבת לציין שאנחנו יזמנו אותן לפי בקשת האב......כשהוא היה במצוקה, חשב שהוא במצוקה, הרגיש במצוקה. לא יודעת אם הדוגמא שהבאתי לך היא רלוונטית..... אבל רציתי לשתף אותך במקרה דומה , וקצת אחר. חברים הם בהחלט חלק חשוב בחיים , בכל גיל .

 

[לימונ דה]

בדיוק לזה התכוונתי

ובאמת העלתי את הנושא עם מספר חברים, כאלו שמכירים את התכשיט שלי מקרוב מאד. יוצא בעצם, שאני צריכה לאפשר לו ערוץ תקשורת עם בחרים גברים. כלומר לשדר שזה בסדר מבחינתי שיש דברים שאולי לא נח לו לשוחח עליהם איתי, וגם שהחברים/אחי יאפשרו לו את המקום הזה.

תודה מותק