בן 15 בהתלבטות...

חמור007

New member
בן 15 בהתלבטות...

שלום לכולם, אני חושב שזהו המקום לדבר או לבקש עזרה לכאלה במצבי, מקווה שבאמת השיחה תעזור לי. לא אתעכב יותר מדי על הפתיחה וכל הדברים מסביב, אז ככה. אני בן-15 (כיתה ט'). גיליתי שאני הומו עוד כשהייתי בכיתה ו' נראה לי, אבל הדבר המצער ביותר פה לדעתי הוא שאני בטוח בזה שלפני כיתה ו' נמשכתי לבנות, היו לי כמה אהבות נכזבות אפילו. אני לא יכול לשים נקודה שבה ההעדפה המינית שלי התשנתה כי אני לא יודע בדיוק איפה היא, החלטתי שזה בכיתה ו' כי זה מהמקרים שאני זוכר - יכול להיות פחות יכול להיות יותר. חשבתי על זה קצת ויכול להיות שפעם באמת הייתי רגיל, טווח זמנים קצר שינה את זה בהדרגתיות והחל מכיתה ו-ז אני הומו ועכשיו אין לי שום משיכה לבנות. איך זה יכול להיות? האם אני היחידי שקרה לי מקרה מוזר כזה? אני ממש ממש לא מבין את המצב. אז יופי, עכשיו אני הומו ואני התרגלתי לחיות עם ההווה. אפשר לומר שאחרי זמן ארוך השלמתי עם עצמי בקשר לזה. אך אני חושב שלהשלים עם עצמך זהו שלב קטן מאוד יחסית לזה של יציאה מן הארון. מאז ועד עכשיו לא ראיתי את עצמי יוצא מהארון, המצב כל כך מביש אותי שלכתוב פה "אני הומו" גורם לי לבושה ענקית, אפילו שאף אחד לא מכיר אותי פה, שאין אף אחד בחדר עכשיו ואף אחד לא יחשוב לבוא לפה ולראות מה אני כותב, אבל אני עדיין מרגיש הרגשה מוזרה ביותר עם ההצהרות שאני זורק כאן יחסית בחופשיות. יציאה מהארון יהיה לדעתי הדבר הקשה ביותר בחיים, שלא תגידו שמהמילים האלה אני נשמע לכם צעיר, פשוט אני חושב שאני יודע על מה אני מדבר. אני ממש לא בטוח שאני אעבור את זה אפילו. הכל כתוצאה מהסביבה שלי - מההורים בעלי דעות קדומות ביותר, בעלי חברים וחברה אשר בחיים לא הייתה מנוסה עם הומואים, מבני המשפחה, מהמכרים, כל פעם כשאני מזכיר את זה אני מראה לעצמי פעם נוספת עד כמה זה בלתי אפשרי. לא מתאר לעצמי את החיים שמחכים לי, אם בכלל. עד עכשיו יכולתי לנהל שיחות מהסוג הזה רק עם עצמי, הנה מצאתי פורום טוב. תודה חברה.
 

moshe34

New member
תראה...

הייתי מציע לך לנסות לבדוק למה אתה נמשך יותר, תנסה לעשות סקס עם בנות ובנים ותראה מה יותר מושך אותך...
 

קבס2000

New member
הוא יודע את זה..

למה לפני כתה ו' נמשכת לבנות? לפי דעתי אני חושב שנשמכת לבנות, שזה לא באמת. אני לא ביולוג או משהו כזה, אבל אני יכול לתאר לעצמי שמשיכה מינית זה משהו שבא עם ההתפתחות המינית וגיל ההתבגרות.. שזה בערך כתה ו'. אני בדיוק אתמול שמתי לב לזה. גם אני בכתה ו' הייתי מאד עסוק בלהציע ידידויות וחברויות לבנות מהכתה (בת אחת, הייתי מונוגמי!) אבל זה לא היה מתוך משיכה, זה היה מתוך טרנד, ומתוך מה שהילד רואה סביבו. ילדים גם עושים את עצמם 'נמשכים' למישהי, אני אומר את זה כמובן מניסיון אישי, למרות שזה נראה לי הגיוני. כשאמרתי על מישהי שהיא כוסית, זה לא עשה לי כלום- ידעתי מה זה, מה התכונות של הדבר הזה, אבל זה היה סתם. התבגרת- פיזית ונפשית, המודעות העצמית שלך עלתה, הבנת מה הכימיקלים בראש שלך רוצים.
 

BIoNdY

New member
ככה

אני יכול לומר שאני (ואני שנה שנתיים מעליך) בערך הייתי באותו מצב כמוך בגיל שלך חוץ מעוד כמה פרטים שבאמת קשורים רק אלי ובכלל לא קשורים לסיפור, גם גם אני בערך בין ו' ל-ז' התחלתי לחשוב שאני הומו... וכן וגם לי היו חברות ביסודי ואפילו עוד רציתי מישהי בכיתה ז'... אבל כל זה איך שהוא נעלם לאט לאט ומה שנשאר היה בנים. דוגרי אני אומר לך אני כמעט לא זוכר את התקופה של לפני זה... אני זוכר מעורפל... נקודות... אבל אני כמעט ולא זוכר תמונות או רגעים. אני זוכר כיתה ט', הייתי כזה לחוץ אם יגלו, זה נראה לי הדבר הכי מפחיד בעולם, הייתי כל כך צריך להסתיר, להתחיל לשחק כדורגל עם הבנים למרות שממש לא סבלתי את זה, להתחיל לשבת בהפסקות בכיתהעם כולם ולדבר על כדורגל, או ללכת איתם למגרש במקום לשבת בקפיטריה... ובקשר להורים, גם מהם הסתרתי, כל פעם שהייתי בדיכאון בגלל משהו שקשור לזה וההורים שלי היו שואלים הייתי עונה להם (בעיקר לאבא -הפסיכולוג) "את הטיפולים שלך תשאיר לקליניקה שלך, למקרה שאתה לא שם לב אני לא מטופל שלך". אני לא יודע מה הדעות של ההורים שלך, אבל אני בטוח שהיא לא קיצונית עד כדי כך... נכון, עדיף לבדוק לברר... לשאול.. נגיד אם יש לך אחות או משהו והיא תשאל כזה בצחוק "אבא מה היה קורה אם *השם שלך* יגיד לך שהוא הומו?" דברים כאלה, להוציא את זה בצחוק, אבל ברצינות. ובקשר לחברה, אז ככה. אני התחלתי לספר כיתה י', וגם זה היה לידודות הכי טובות והכי שאפשר לסמוך עליהם... וככה לאט לאט, צעד אחר צעד, בשלב מסויים זה גם נגלה לאבא, והוא קיבל, אני פחדתי שהוא יזרוק אותי מהבית, אבל הוא קיבל ממש טוב. ואז השנה, התחלתי אפילו לספר לחברים הבנים שלי. נכון, גם אני עוד לא יצאתי סופית, אבל אני כבר עם רגל וחצי בחוץ, ורוב האנשים שצריכים לדעת (החברים, ההורים, ובקרוב שאר המשפחה) יודעים. אתה לא צריך להיות לחוץ, אני לא אומר לך "תצא תצא מהארון" אבל אני אומר לך שעכשיו אתה רואה את זה כסיוט, חוץ מזה, אין לך לטעם לצאת מהארון אם אתה עדיין בהתלבטות... כן כן אני יודע שאני נשמע כמו אבא שלי (או כמו כל פסיכולוג אחר) אבל מה לעשות זה הגיל שמתלבטים, שכל השאלות האלה עולות, בגלל זה שקטנים כל מה שאנחנו עושים הוא מתוך נורמאליות, לאמתוך רגשות אמיתיים, עד שמגיעים לגיל ההתבגרות, ואז מתחילים להתלבט. תאמין לי שכשתבין שאתה כזה ובאמת תשלים ותחייה עם זה, גם תראה שהיציאה מהארוון לא תיהיה כזאת מפחידה. =] מקווה שיהיה טוב =] בלונדי
 
אז זהו..

שכל פסיכולוג נורמלי יאמר לך שבגיל המדובר מתחילה התפתחות המיניות של האדם.התפתחות זו אינה מגדירה משיכה למין מסויים אלא היא נמשכת למה שהיא רואה כמקובל.יש מקרים שאצלם המשיכה היא ביולוגית ומולדת.אך באופן פסיכולוגי הומו סקסואליות היא מחלה נפשית.
 
מחלה נפשית?

לא יודע מאיפה הגעת אבל זה ממש ממש ממש ממש לא נכון. כבר מזמן החליפו את ההגדרה הזו ב"תופעה סביבתית-ביולוגית", בטח שלא מחלה. אל תטעה את הילד.
 

BIoNdY

New member
ממש ממש ממש לא מחלה

פסיכולוגים שחושבים שזה מחלה לא מגיע להם להיות פסיכולוגים! אבא שלי פסיכולוג והוא אף פעם לא אמר לי ללכת לפסיכולוג כדי שירפא אותי הוא אמר לי ללכת לפסיכולוג כדי שאני יבין אם אני כזה. להיות הומו סקסואל זה ממש לא מוגדר כמחלה וזאת טעות לחשוב ככה. חוץ מזה כל אחד והפסיכולוגיה בשקל שלו יגיד לך שהדברים האלה מתעוררים בגיל ההתבגרות, כשאתה בונה את הזהות שלך... כמו שאמרתי פסיכולוגיה בשקל.. אבל גם הפסיכולוגים האמיתיים משתמשים בה.
 

כiכב ijפל

New member
../images/Emo41.gif אממ

אם אתה לא יודע את זה בוודאות ולפי השטות שאמרת אתה לא... אז אל.
 

orr16g

New member
גם לי זה קרה

אני ממש מבין אותך.. גם לי קרה מאוד דומה: בכיתה ו-ז הייתי מאוהב במישהי ואולי גם נמשכתי אליה (למרות שאני לא ממש בטוח.. לא זוכר) והיינו גם חברים תקופה מסויימת. וגם בכיתה ז', בערך כשגיליתי שאני הומו עדיין רציתי אותה. אבל זה השתנה עם הזמן וגיליתי יותר ויותר שאני נמשך לבנים, וגם לי הייתה תקופה שממש אבל ממש לא חשבתי לצאת מהארון בחיים.. אבל עכשיו אני מסכים עם העובדה הזאת שאני הומו ואפילו מתכנן לספר לחבר שלי עוד מעט (כן.. גם אני עדיין בארון). גם לי היו תקופות שאמרתי לעצמי 'מה יהיה עם החיים שלי' אבל עכשיו כבר אין את זה, אני אוהב בנים וזה עושה לי טוב.. לא רוצה משהו אחר.. ומה יהיה בהמשך? לא יודע.. נראה.. אני רק יודע שתמיד אני יעשה מה שעושה לי טוב.. בכל אופן, ברוך הבא לפורום!!
 
מצטער לשמוע שזה המצב

פתרון מידי שישר " יציל " אותך אין לי ממש, אבל הכל יפתר בתהליכים. אני חושב שבמקרה שלך לא כדאי לצאת מהארון בסגנון של: "אמא אני צריך לספר לך משו...", כי אז היא כמובן תכחיש ותדאג ל"החלמתך" מזה. זאת גם בשורה פיתאומית מדי להורים עם דעות קדומות ולכן עדיף שבמשך הזמן אתה תרמוז להם את מה שאתה ויש הרבה דרכים לרמוז. על זה כבר אפשר לחשוב פעם. זאת הדרך העדיפה כיוון שאתה תבוא להם הומו עם תעודות והם כבר יבינו שזה חסר סיכוי "לתקן" אותך. עכשיו, אני יודע שאמרת שאתה הומו, אבל כמו שכולם אומרים, אתה עדיין צעיר וכלום לא סגור איתך, אפילו אם כן, אז זה לא כזהההההה נורא. זה באמת גם תלוי בהורים שלך. ובקשר להורים, רציתי שתגיד לי איזה דברים הם אומרים ועושים שגורמים לך להרגיש שלא יהיו לך חיים בעתיד (שזאת בדיחה כמובן =)
 

ss h o n

New member
אז ככה...

דבר ראשון אתה בן 15 ויש לך עוד הרבה לעבור עד שתבין מי אתה באמת ולמה אתה נמשך... אין לך מה לדאוג תן לזמן לעשות את שלו ואם זה משו של גיל ההתבגרות זה יעבור ואם לא פשוט תצטרך ללמוד לחיות עם זה... לא הבנתי כ"כ מה הקטע של "יכול להיות שפעם באמת הייתי רגיל"-כנראה שפשוט לא הגעת להשלמה עצמית, אתה צריך להבין שלהיות הומו זה להיות רגיל, עצם זה שאתה גבר שנמשך לגברים לא אומר שאתה לא "רגיל" אתה רגיל ונורמלי בדיוק כמו כל סטרייט ואין שום סיבה שתחשוב אחרת!!! חוצמזה שהבאתי פה סקופ לא רק לך אלא לעוד הרבה אנשים שתוהים לגבי "למה דווקא אנחנו הומואים/לסביות?" או כל מיני שאלות כאלה אז רציתי ליידע את כולם שלמדתי בביולוגיה שזה עניין גנטי וזה נמצא ב"כרומוזום 28XQ" (לא יודע אם זה אומר כאן למישו משו אבל זו הוכחה לזה שלא אנחנו בחרנו אתזה!!! :):):) -משו שדיי מעודד למען האמת :)-)
 

James Hammerton

New member
לא, אני דווקא חושב

שלהשלים עם עצמך זה השלב הכי משמעותי והכי גדול, כי אתה בעצם צריך "להלחם" בעצמך. רק אחרי שעברת את השלב הזה אתה יכול לדעתי לספר למשפחה ולחברים... אני מבין שזה נשמע לך בלתי אפשרי היום, אבל לדעתי חלק גדול מהאנשים בתחילת הדרך אומרים לעצמם את זה ובסוף הם מספרים ומתמודדים עם זה, כי קשה להסתיר דברים כאלה לאורך זמן. אגב, החברים שלך אולי לא נפגשו עם הומואים אבל איך לדעתך הם יקבלו את זה אם תספר להם?
 

resputin

New member
ברוך הבא.

אתחיל בכך שאומר שהחלק הכי קשה, הוא להשלים עם עצמך ולקבל את עצמך, על אף ה"חסרונות" שלך - היות וכשתקבל את עצמך, תבין שזה כלל לא עניין של יתרונות וחסרונות ושזה לא משנה אותך או מבדיל אותך מכל אדם אחר. דברים שנראים כיום כבילתי אפשריים, עם הזמן, משתנים ואפילו אולי תראה שאתה עושה דברים שלא תאמין שאתה היית מסוגל לעשות אותם פעם. באשר למשיכה מינית והשינוי - זה הליך שקורה להמון אנשים ואפילו קרה לי. בתחילתה של ההתפתחות המינית, אתה מסתכל על כל מה ששאבת מהסביבה, כל הנורמות והכללים ומאמץ אותם כנורמטיביות וחל לגביהן, כי אתה לא יודע יותר טוב, אך ככל שהזמן עובר ואתה מתפתח, הנטייה האמיתית שלך לאט לאט חושפת את ראשה; בין אם זה להתקל בסוג פורנו מסויים שאתה אוהב, בין אם זה מיני-להתנסות עם בני מינך [You know, what boys do when they're young] באי אילו השוואות ולהתלהב מזה באספקט אחר וכו' וכו'. גם לי היו חברות, אפילו בנות שברו לי את הלב כמה פעמים ועדיין, היום כמעט ואין לי משיכה לבנות. ככה זה.
 

MRSHIVER

New member
שלום.

אז ככה... כן, יש הכל מהכל - גם אנשים שבגיל 40[!!!] גילו לפתע שהם הומואים אחרי שלא חשבו על זה כלל במשך כל חייהם. כך שהמקרה שלך לא עד כדי כך נדיר, מצטער לאכזב. :) לכתוב שאתה הומו מביש אותך? אתה תתרגל. לצאת מהארון לא אופציה? זה לא חובה. יש אנשים שמעולם לא יוצאים מהארון וחיים את כל חייהם בארון. לא חייבים. כל אחד והבחירות המיוחדות שלו לחיים הכי טובים שיכולים להיות לו... אני מקווה שתמשיך לכתוב ושתתרגל קצת למצבך במהירות.
 

חמור007

New member
תגובות...

אז ככה אני רואה שיש הרבה תגובות בזמן שלא הייתי, אתייחס פה לשאלות... קבס2000 למה לפני כתה ו' נמשכת לבנות? כן נמשכתי לבנות בכל התקופה הארוכה שלפני כיתה ו'. מכיתה א' ועד ו' היו לי הרבה אהבות נכזבות. והמשיכה כן, הייתה משיכה מינית - עכשיו הכל אותו הדבר אבל משיכה לבנים. התבגרת- פיזית ונפשית, המודעות העצמית שלך עלתה, הבנת מה הכימיקלים בראש שלך רוצים. אני לא זוכר את עצמי מתלבט למה אני נמשך או לא. זה פשוט בא אלי, לא חשבתי יותר מדי. BIoNdY אחלה תגובה, תודה. ss h o n דבר ראשון אתה בן 15 ויש לך עוד הרבה לעבור עד שתבין מי אתה באמת ולמה אתה נמשך... כמו שכתבתי לפני, אני חושב שזה כבר דיי חרוט עלי. לא הבנתי כ"כ מה הקטע של "יכול להיות שפעם באמת הייתי רגיל"-כנראה שפשוט לא הגעת להשלמה עצמית, אתה צריך להבין שלהיות הומו זה להיות רגיל, עצם זה שאתה גבר שנמשך לגברים לא אומר שאתה לא "רגיל" אתה רגיל ונורמלי בדיוק כמו כל סטרייט ואין שום סיבה שתחשוב אחרת!!! דיי לא מסכים איתך פה. נכון שאני לא הכי שונה מאחרים, אבל עדיין אי אפשר לומר שאני נורמאלי, כמו כולם. למדתי בביולוגיה שזה עניין גנטי וזה נמצא ב"כרומוזום 28XQ" (לא יודע אם זה אומר כאן למישו משו אבל זו הוכחה לזה שלא אנחנו בחרנו אתזה!!! :):):) -משו שדיי מעודד למען האמת :)-) לא הבנתי מה בדיוק מעודד פה. James Hammerton שלהשלים עם עצמך זה השלב הכי משמעותי והכי גדול, כי אתה בעצם צריך "להלחם" בעצמך. רק אחרי שעברת את השלב הזה אתה יכול לדעתי לספר למשפחה ולחברים... לא נראה לי שיש צורם להלחם בעצמך, זה אתה עם עצמך זה לא מישהו זר. אני לא יכול לרמות את עצמי, לכן השלמתי עם העובדה שאני כזה, אני מקבל את זה, סבבה. אבל מה עכשיו? אז מה שקיבלתי את זה? עכשיו העבודה הכי קשה מתחילה. MRSHIVER לכתוב שאתה הומו מביש אותך? מאוד. בכל השיחה עד עכשיו נמנעתי מזה כמה שאני יכול. פשוט הדגמה של עד כמה אני מפחד שמישהו בטעות "יראה". יש אנשים שמעולם לא יוצאים מהארון וחיים את כל חייהם בארון. לא חייבים. כל אחד והבחירות המיוחדות שלו לחיים הכי טובים שיכולים להיות לו... לא נראה לי שגם זו אופציה. הקיצר יוצא שאני סגור מכל הכיוונים? חברה אחלה קבלת פנים!! מאוד מעודד. אחלה תגובות יש פה, חבל שאני יכול להתייחס לכולם כי פשוט אין לי מה לומר עליהם, אבל קראתי והפנמתי. ראיתי לאחרונה כל מני שיחות בפורומים על שינוי הזהות המינית. נשמע מעודד אבל אני מאוד סקפטי בנושא. האם יש אפשרות לשנות זהות מינית? תודה רבה.
 
אין דבר כזה לשנות זהות מינית

חבל-ך על הזמן.
אתה צריך לשמוע את השיחה של ורדה רזיאל גקונט עם בחור הומו אחד. אולי תעודד אותך.
 
למעלה