לא תימא "אמיתי", אימא "כלבבך". וזה בסדר גמור.
בעזהי"ת לא אכתוב כאן נגד בחירתך. יהא ה' יתברך בעזרך, להצליחך בדרך, להקים בית נאמן, בית קדושה בישראל, לזכות להיות כרחל לרבי עקיבא. אמן כן יהי רצון. כן אנסה לכתוב מעט, כדי להוציא מיד החושבים שיהודי העושה תורתו קבע ומלאכתו עראי, לאו בן תורה הוא, בעוד שלמעשה הדברים בדיוק הפוכים. נתחיל ב"קהלא קדישא דירושלם". "עדה קדושה". רבי יוסי בן משולם ורבי שמעון בן מנסיא, וחבריהם. בוודאי אם תשמעו בשטחיות את המושג הזה, תעלה בדמיונכם תמונה של יושבי בית המדרש מבוקר עד ערב ומערב עד בוקר. האין זאת? קא מסתבר, שבפועל אין זאת. " 'ראה חיים עם אשה אשר אהבת'. אמר רבי משום עדה קדושה, קנה לך אומנות עם התורה. ...למה הוא קורא אותן עדה קדושה? ששם היו רבי יוסי בן משולם ורבי שמעון בן מנסיא, שהיו משלשין את היום, שליש לתורה, שליש לתפילה, שליש למלאכה. ויש אומרים שהיו יגיעין בתורה בימות החורף, ובמלאכה בימות הקיץ" (קהלת רבה. וכן הוזכרו בירושלמי מעשר שני פ"ב ה"ד, כעדה קדושה). אני נאלץ לומר, שאם מישהו חושב, שחיי תורה קבע ומלאכה עראי, פשוטים וקלים מחיים ללא דרך ארץ כלל, אין לו מושג על מה הוא מדבר. כשאתה חיי את תורתך קבע ומלאכתך עראי, גם הינך לומד תורה לשמה, ללא יומרות ואיצטלא דרבנן, וגם היות שהתורה היא החלק הנכבד והעיקרי מסדר יומך, אין ביכולתך כמעט להעלות את רמת החיים שלך מעבר ל"פת במלח ומים לחץ" של כל אברך כולל דלפון החי על מלגה. לסיום, הרי לפניכם סיכום קצרצר, שנעשה על ידי לפני זמן, מהמשנה, בקובץ התמונה המצורף, החל מהמשנה, דרך הרמב"ם והשו"ע, וכלה במשנ"ב ובערוה"ש, שהרי אם בחיי תורה עסקינן, פשיטא דדבר ההלכה ראוי להשמע. ועיינו בדברי ערוה"ש, דכותב בפירוש דכל הני מילי קאי אפי' על תלמיד חכם.